$
בארץ

מלחמה בעזה

הכלכלה הפלסטינית: המצור על עזה פחות איתן

מכיוון שישראל לא מתכוונת להיענות לדרישת חמאס לפתוח את הנמל הימי בעזה, היא תיאלץ לאפשר כניסת סחורות בהיקף נרחב לרצועה כדי לאפשר את הליך השיקום. כך, בעל כורחה, ישראל תצטרך לשנות את מדיניותה ביחס לעזה

דני רובינשטיין 08:2410.08.14

לא צריך להיות אסטרטג גדול כדי להבין שחידוש ירי הטילים והפצצות צה"ל של סוף השבוע אינם אלא המשכו של המשא ומתן בקהיר באמצעים אלימים. מה שעומד עכשיו על הפרק הוא השאלה מי וכיצד ישלוט בפרויקט הגדול של שיקום הריסות עזה. לשם כך לא יהיה מנוס מהסרה כלשהי של המצור הכלכלי על עזה.

 

 

"המצור" הוא ביטוי שישראל מסתייגת ממנו, אבל גם הנשיא אובמה השתמש בו לפני יומיים כאשר הכריז שעזה לא יכולה להישאר סגורה. לעזה יצטרכו להכניס כמויות גדולות של חומרי בניין, מלט, חצץ, וברזל; כלי עבודה מנופים, דחפורים, טרקטורים, ציוד חשמל ותקשורת, וכמובן אנשי מקצוע, מהנדסים, וטכנאים. לשם כך דרוש שלעזה ייכנס הרבה מאוד כסף, שיתמוך בשיקום התשתיות בעזה, ויפתח פתח לכך שבעזה יתהווה משק כלכלי סביר.

 

בכל הפעילות הזאת תפקיד המפתח – אם נרצה או לא נרצה - הוא בידי ישראל. השלטונות הישראליים שולטים על גבולות עזה למעט הגבול ברפיח, ששם המצרים לא רוצים, ולא יכולים, לעשות הרבה. עבור מצרים החמאס הוא אויב פנימי. הוא סניף של תנועת האחים המוסלמים המאיימת להפיל, גם באמצעי טרור, את הגנרל אל־סיסי ראש השלטון הצבאי בקהיר. התיאום הצבאי, ובמידה רבה גם המדיני, בין ישראל למצרים הוא כנראה הטוב ביותר שהיה אי פעם מאז חתימת הסכם השלום לפני 35 שנה. הסיבה היא אויב משותף: החמאס.

  

תושבי עזה ב"צוק איתן" תושבי עזה ב"צוק איתן" צילום: איי אף פי

 

אולם עם כל ההבנה בין ישראל למצרים, הממשלות בקהיר לא רצו אף פעם מאז 1967 לקבל אחריות על הפלסטינים בעזה. בקהיר ערים למה שמכונה בישראל מדיניות "הבידול" שתפקידה להפריד ככל האפשר בין הגדה לעזה. זה נובע בין השאר מחשש ביטחוני ישראלי שגורמי חמאס מעזה יסתננו לגדה, ונועד להקל את השליטה הישראלית בשני האזורים. על רקע זה אסרה ישראל תנועת אנשים בין עזה לגדה, אלא במקרים יוצאי דופן. קיים איסור ישראלי לייצא מעזה לגדה ולישראל – איסור ששיתק כמעט לחלוטין את הייצור בעזה. המצרים חוששים שהבידול הישראלי ידחוף את עזה אליהם, ואת זה הם רוצים למנוע בכל מחיר. אלו הסיבות שהמצרים לא רוצים לפתוח את מעבר רפיח לתנועה רחבה של אנשים וסחורות שתקשר את עזה למצרים.

 

רוצים פיקוח בינלאומי

 

בסוף השבוע עלתה התביעה של נציגי החמאס במו"מ בקהיר לפתוח מהר ככל האפשר את הנמל הימי של עזה. הנמל הימי איננו נקודת גבול בין עזה לבין ישראל או מצרים – שבה יש להתחשב במדינה שכנה – אלא גבול בין עזה לבין העולם כולו. בעוד שברפיח השותפות במעבר היא עם מצרים, ובכרם שלום ובמעבר ארז השותפות היא עם ישראל – הרי לגבי נמל ימי, השותפות היא עם הקהילה הבין לאומית וחמאס יהיה מוכן להסכים שבנמל יהיה פיקוח בין לאומי שהוא נוח להם הרבה יותר מפיקוח ישראלי או מצרי. מצרים וישראל מתנגדות לכך בתוקף מפני שקשה ומסובך להקים מנגנון שיפקח על כל אנייה שמתקרבת לנמל עזה שמא היא נושאת אמצעי לחימה וטרוריסטים מתנועות איסלאם קיצוניות. מבחינה זו אין דומה פיקוח במעבר יבשתי לפיקוח על כלי שיט. הצעה לפתח את נמל עזה עלתה פעמים רבות מאז 1967. אחרי הסכם אוסלו אף הוחל, על פי דרישת ערפאת, בבדיקה ובפיתוח הנמל הימי הקטן שקיים בעזה, במקביל להקמת שדה התעופה ברפיח, אולם כל זאת הופסק בפרוץ האינתיפאדה השנייה.

 

  צילום: רויטרס, איי אף פי, אי פי איי

נמל עזה מופצץ (מימין), העברת סיוע הומניטרי במעבר הסחורות בכרם שלום במהלך הלחימה ושוק עזה בעת הפסקת האש

 

על רקע זה נוצרה ברצועת עזה הנצורה תחת שלטון החמאס מציאות כלכלית, אולי יחידה במינה בעולם. צפיפות מהגבוהות בעולם (4,800 נפש לקמ"ר). אין ייצור ואין יצוא. אבטלה שבחודשים האחרונים עולה על 40%. עוני מחריד שבו קיימת הכנסה של כ־4 דולר לנפש ליום (על פי פרופ' ערן ישיב מאוניברסיטת תל אביב). כספי המשכורות שהמשיכו להגיע כל השנים לעזה שימשו לקניית מוצרים ושירותים מקומיים. רוב המוצרים הגיעו בשנה האחרונה מישראל, או דרכה. הנתונים מצביעים על כך ש־50% ממה שנכנס לעזה במעבר כרם שלום בשנה שעברה היה מתוצרת ישראל. מדובר בסחורות בהיקף של 380 מיליון דולר. הכל נקנה בישראל בכסף מלא וסיפק פרנסה טובה לאלפי ישראלים: חקלאים, תעשיינים, יבואנים, סוחרים וסוכנים, עמילי מכס, עובדי נמל אשדוד וחברות שיווק והובלה.

 

שוק שבוי של ישראל

 

בשנה שעברה נכנסו לעזה מישראל מיליון וחצי טון סחורות שעברו ב־60 אלף משאיות. חברות המזון הגדולות בישראל אסם, תנובה, עלית, וחברת מוצרי הניקוי סנו מכרו לעזה בהיקפים גדולים, לא תמיד באופן ישיר. כך הפכו 1.8 מיליון תושבי עזה לשוק שבוי של התוצרת הישראלית, ושל היבואנים הישראלים. במקביל, לא יכלו תושבי עזה לייצא לישראל את מה שייצאו בעבר, כמו דגים, ירקות, רהיטים וטקסטיל.

 

אין שום אפשרות לשקם את ההריסות בעזה ולחדש את הייצור והייצוא – ללא מעורבות ישראלית. יקראו לכך הסרת המצור או כל שם אחר: ללא שינוי במדיניות הכלכלית/ביטחונית/ פוליטית הישראלית, בתיאום עם הרשות ברמאללה ושלטונות קהיר, נכון לנו סיבוב נוסף של קורבנות, טילים, נזקים וסבל. לא כל מה שטוב לעזה הוא בהכרח רע לנו.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x