המים עלו לו לראש
מבקר המדינה רוצה להראות לכולם מי בעל הבית, אבל אם נרצה או לא, ייקור תעריפי המים הוא מוצדק
זה עלול להישמע אבסורד, אבל מרבית החיסכון במים הושג באמצעות הקמפיין הטלוויזיוני לחיסכון במים עתיר הסלבריטאים. היטל הבצורת אמנם היווה איום, אך הציבור לא הפנים אותו ולא שינה באופן מהותי את הרגלי הצריכה. נכון להיום נרשם חיסכון של כ־17% בלבד בצריכת המים, ולכן ברור שאת מה שבר רפאלי לא הצליחה להבהיר בקמפיין החיסכון, חשבון המים יצטרך לכסות.
היטל הבצורת שימש הפרולוג באופרת המים שלנו. הגברת השמנה תשיר רק כאשר נייקר את תעריפי המים. המדינה לא אמורה לסבסד מים, בדיוק כפי שהיא לא מסבסדת את הלחם, אלא רק מפקחת על מחיריו.
במקרה של המים, המפקח הוא מועצת רשות המים, שעל כינונה הוחלט לאחר ויכוחים של שנים. ההמלצה היחידה של ועדת החקירה הפרלמנטרית מ־2002 שיושמה היתה לפרק את נציבות המים ולהקים במקומה את רשות המים. זאת כדי להעניק לה סמכות ועצמאות וליצוק לה תוכן מקצועי בלבד, נטול פוליטיקה. אפילו חברי הוועדה הממלכתית הסכימו על מסקנה זו, והנה, עתה חוזר הדיון בביטול ההמלצה היחידה שכן יושמה.
מצא לו זמן לבדוק
מבקר המדינה, שנוהג ללבוש אדרת של לוחם צדק, רוצה להראות לכולם מי בעל הבית. לא רשות המים, לא הכנסת ולא משרד התשתיות - הוא המפקח על המים. שלוש שנים של עבודת רשות המים הוא מבטל בפרק זמן של חודש ימים. יומיים לפני שהייקור צפוי להיכנס לתוקף, הוא מוצא את הזמן לדון בשאלה האם יש טעם בייקור התעריפים ומסכם את התשובה בשליפת אמירה שיש לבחון אותם.
באחד מדיוני ועדת הכספים אמרה ח"כ רונית תירוש ברגע של וידוי שאף שהיתה רוצה שמחיר המים יהיה מפוקח על ידי הכנסת, לחברי הכנסת יש נטייה לפופוליזם ולא בטוח שטובת משק המים תעמוד לנגד עיניהם, אלא דווקא קניית קולות.
האמת היא שלמבקר המדינה אין סמכות אמיתית, וממרום כיסאו לפעמים גם הוא - וגם אנחנו - נוטים לשכוח זאת. ועדת החקירה הממלכתית נמנעה אתמול מלהגיב על דו"ח המבקר, אולי כי אותה ועדת ביקורת שדנה בו ואימצה אותו לחיקה היא גם זו שמינתה את הוועדה הממלכתית. דו"ח המבקר סותר לחלוטין את ממצאי ועדת החקירה שנתנה רוח גבית לייקור התעריפים, להיטל הבצורת ולעצמאותה של רשות המים. אז למה לנו דו"חות ביניים, ועדות חקירה? הלא די לנו במבקר אחד.
אם נרצה או לא - הייקור מוצדק
אם נרצה או לא, ייקור תעריפי המים הוא מוצדק. מקורות המים הולכים ומצטמצמים, וכדי להפוך יש מאין, יש לשלם. בין אם הייקור יבוא לידי ביטוי בחשבון המים שלנו ובין אם מתקציב המדינה, בשני המקרים מקור הכסף הוא כיסו של האזרח.
אבל אם כבר מדברים על חוסר צדק ופגיעה בציבור, מאז הקמת תאגידי המים, אזרחים שגרים ברשות מקומית שהקימה תאגיד מים החלו לשלם מע"מ גם על חשבונות המים שלהם. אבל לכך אף אחד לא שם לב. מתברר שעל פירות וירקות אסור - אבל על המים מותר.
