דו"ח טכנולוגי: האפליקציות שמובילות את מסע הקניות של הילדים

לא, זו לא אשמת אפל

אז יש בעיה. מצד שני, הדרישה של חבר הקונגרס לפתוח בחקירה של רשות הסחר הפדרלית נגד אפל (וגוגל, אבל היא חדשה מאוד בתחום) בגלל הנוהג הזה היא מוגזמת. אפל מאפשרת למשתמשי המכשירים שלה להימנע מרכישות מתוך אפליקציות: זה אמנם הופך את השימוש במכשיר למשמעותית פחות נוח, אבל הורים אחראים ישתמשו באופציה הזו.

הורה שמעניק לילד שלו צעצוע יקר שבאמצעותו ניתן לבצע רכישות, ואז לא מברר מה הילד עושה עם המכשיר ונמנע מלהציב גבולות - יכול להאשים רק את עצמו. אפל עושה הרבה דברים לא סימפטיים: היא קשורה לסדנאות יזע כמו פוקסקון, היא מייצרת מכשירים שבירים למדי, והיא גם מנסה להפוך את הרשת לדיסנילנד. אבל היא לא אמורה להיות שמרטף. בשביל זה ההורים שם.

"כפר הדרדסים". 1,400 דולר על קישוט בית פטריה צילום מסך: itunes.apple.com

התמנון בכה מאוד

גוגל, חברת הפרסום המובילה בעולם, משמיעה יללות עולות ויורדות: לטענת החברה האומללה, שמתעסקת רק בענייניה שלה – שכוללים חיפוש, מייל, שירותי בריאות, שירותי תמונות, GPS, ערימה ענקית של ספרים מועתקים ללא רשות, מכוניות שנוהגות בכוחות עצמן, מכוניות ריגול, שירות מיפוי, ערוץ וידיאו מוביל, וסליחה אם שכחתי כמה שירותים – יש קנוניה נגדה בוושינגטון. הקושרים, לטענת גוגל, מונהגים על ידי מיקרוסופט, שמושכת באופן מרושע מאחורי הקלעים בנסיון להביא לחקירה נגדה בטענה שהיא מונופול.

קל לגוגל מאוד להיתפס למיקרוסופט, וזה גם מעיד על החשיבה של החברה, שעדיין מתייחס ליריבתה כשטן הגדול. אבל שורה של חברות אחרות יוצאות גם הן נגד גוגל, ומאשימות אותה בניצול לרעה של מעמדה בשוק החיפוש. כמו, למשל, הטיית תוצאות החיפוש לטובת מוצריה של גוגל – למרות העובדה שתוצאות נקיות מהטיה יציגו אתרים שיועילו יותר למשתמש.

בעשור האחרון, בזמן שהיא צמחה, גוגל הפיצה תעמולה ללא הרף, מתיאור התנאים האידיאליים שמהם נהנים העובדים שלה ועד למגוון השירותים החדשים שהיא מוציאה כדי לסייע לגולשים (חלק לא קטן מהם נכשלו, כידוע). היא הצליחה ליצור לעצמה תדמית של חברה שמסייעת למשתמש, תוך שהיא נהפכת (לכאורה, לכאורה) למונופול המסוכן ביותר של עולם הטכנולוגיה. מי שלא נמצא בגוגל, לא קיים, כפי שלמדו כמה וכמה חברות על בשרן.

האיחוד האירופי מנהל בימים אלה חקירה נגד גוגל בחשד להפרת חוקי ההגבלים העסקיים. החברה הודתה בימים האחרונים שהיא מנסה לשכנע את האיחוד לרדת מהחקירה, אבל בינתיים האיחוד בשלו, וגוגל חשה את החבל נכרך סביבה גם בוושינגטון. אז היא מייללת.

לארי פייג' וסרגיי ברין. הטבעת מתהדקת צילום: בלומברג

גוקר צדים חבר קונגרס

בהתחלה זה הצליח, עד שהאישה שאיתה פלירטט גילתה שהוא שיקר לה בנוגע להכל בערך, וניתקה איתו מגע. בינתיים הצליח לי לפרסם תמונה שלו בחזה חשוף, ולסבך את עצמו עד צוואר בתחביב הישן של אנשי ערכי המשפחה, קרי ניאוף.

לי גם היה מטומטם עד דמעות: הוא השתמש בשמו האמיתי, כמו גם בחשבון הג'ימייל הרגיל שלו, זה ששימש אותו כאמצעי קשר בעמוד הפייסבוק שלו – עד שגוקר התחילו לשאול אותו שאלות בנושא. אז הוא עשה את הדבר היחיד שהיה יותר מטומטם מזה: הוא מחק את כל מה שהופיע בחשבון הפייסבוק שלו, מבלי להבין שלפני שהכתב הרים לו את הטלפון הראשון, כבר היה לו צילום מסך.

בהתחלה ניסה לי לטעון שמישהו פרץ לחשבון המייל שלו. שלוש שעות אחר כך הוא כבר ירד מהעץ והודיע על התפטרותו. בלי בג"צ, בלי לטעון שאכלו לו ושתו לו, שקשרו נגדו ושנעשה לו עוול. הוא הודה שהוא עשה "טעויות חמורות", ביקש את סליחתם של מצביעיו, והלך.

המקרה הזה צריך לשמש אזהרה לפוליטיקאים ברחבי העולם: הכללים הישנים כבר לא תקפים. פעם שערוריות כאלה היו מושתקות, נחשבות ל"בלתי מכובדות" לעיתונים רציניים. על ג'ון קנדי הסתובבה אמירה מרושעת, שבתקופתו אפשר היה לשים שלט על כל בית בוושינגטון שאומר "הנשיא ישן כאן", והעיתונים שתקו. הסכר נפרץ בתקופת קלינטון: את פרשת לוינסקיחשף הבלוג הימני של מאט דראג'. העיתונות הממוסדת ניסתה להתעלם מהסיפור, עד שלא יכלה יותר לעשות זאת מבלי לאבד את אמינותה.

כמויות המידע שפוליטיקאים מפזרים ברשת עצומות – אבל יש גם מספר גדול הרבה יותר של אזרחים שבוחנים כל אמירה שלהם. פעם אפשר היה לזרוק שטויות לעבר העיתונאים הפוליטיים, מתוך הנחה שהם לא יוכלו לבחון אותה. אחרי הילארי קלינטון וסיפור ה"נחיתה תחת אש בקוסובו" שלה, זה כבר לא נכון. כמעט תמיד יהיה מי שיבדוק. זה נכון גם לתחום הישן של בגידות: אם תשאיר טביעות אצבע ברשת, ומאוד קשה לא להשאיר כאלה היום, יש סיכוי טוב שמישהו יעלה עליך. 

ביל קלינטון. הכללים השתנו צילום: mct

דוגמה לאומית

בהתחלה אמרה אובמה שלמרבה המזל, אנשי השירות החשאי הטילו שלל הגבלות על בנותיה כדי למנוע גישה אליהן מצד כל מיני שרצים. אבל אחר כך היא הבהירה את עמדתה העקרונית: פייסבוק היא לא דבר טוב לילדים, ולא רק לבנותיו של הנשיא. "אני לא מעריצה גדולה של הרעיון שילדים צעירים ישתמשו בפייסבוק", היא אמרה, "זה לא משהו שהם צריכים". יפה. עכשיו נשאר רק להחיל את הכלל הזה גם על מבוגרים, ואובמה תספק שירות חינוכי חשוב לאומה ולעולם.

על פי הכללים הרשמיים של הטרשת החברתית, בנותיה של אובמה - בנות תשע ו-12 – לא יכלו כלל להתחבר לפייסבוק, משום שגיל המינימום הוא 13. פייסבוק מוחקת חשבונות של אנשים שנרשמים בשם שאינו שמם האמיתי. המדיניות שלה כלפי זיוף גיל נוקשה הרבה פחות.

מישל אובמה. מסר חינוכי צילום: MCT

קצרצרים

סוני מנהלת מאבק אבוד מראש נגד פיראטים שמפיצים את הקוד שמאפשר לפרוץ את הקונסולה הוותיקה שלה, פלייסטיישן 3. עד כמה אבוד? עד כדי שליצן אחד הצליח לגרום לדובר החברה לפרסם בעצמו את הקוד בטוויטר של סוני, כשהדובר מתייחס לקוד כאילו היה תיאור של משחק Battleship. כנראה שמישהו יצטרך לצחצח בקרוב את קורות החיים שלו.

משטרת בריטניה לא אוהבת את טוויטר: לפי דו"ח רשמי שלה, הוא מסוגל לאפשר למפגינים להתארגן במהירות, ולא פחות גרוע מכך - לשנות בפתאומיות את היעד שלהם, מה שמביא לכך שהמשטרה לא מספיקה להגיב במהירות הנדרשת. הדו"ח ממליץ למשטרת בריטניה - שדווקא עושה מאמצים ניכרים לשמור על נוכחות נרחבת ברשת - למצוא דרכים לתקשורת עם מפגינים שמבינים טכנולוגיה. במשטרת ישראל, בינתיים, מבקשים מעיתונאים לשלוח שאלות בפקס.

טכנורצח: הצבא האמריקאי מאוהב, ורוצה עוד ממטול הרימונים החכם XM-25, שבעזרתו החייל יכול לקבוע איפה יתפוצץ הרימון. לא עוד אויב שמסתתר מאחורי פינה – הרימון יגיע גם לשם. החיילים מכנים את הגרוטאה The Punisher. ייצור סדרתי של כלי ההרג החדש לא יתחיל לפני 2013, כשנתיים לאחר שחיילי ארה"ב ייאלצו לעזוב את אפגניסטן, לפחות לפי התוכנית של אובמה.

ועוד קצת על כלי משחית: הפנטגון, שמאד אוהב את הצעצועים שלו, מוצא תירוץ חדש להצטייד במל"טים. לטענת הצבא, מטוסים ללא טייס יוכלו לעכב, או אולי אפילו למנוע חלקית מקרי רצח עם, כמו אלה שהתרחשו בדארפור. הטענה הצבאית היא שכרגע הברירות העומדות בפני הנשיא הן להתעלם, או לשלוח כוחות קרקע למערכה שברור שהיא תסתבך עד העצם. עכשיו, הם אומרים, המל"טים יוסיפו אופציה חדשה: לעשות "בו" לרוצחים. כלומר, לתקוף אותם מדי פעם, לשבש את השידורים שלהם ולצלם אותם, מה שאמור לעורר פחד מנקמת בית הדין. עד כה, איך לומר, איום במשפט על רוצחי המונים לא הוכח כיעיל במיוחד.

ואם כבר רצח עם ואנשים שהאג מחכה להם, נעבור למבוקש מספר אחת, עומאר אל באשיר, הקצב מדארפור שמשמש גם כנשיא סודן. אל באשיר מודאג עכשיו מבעיה חדשה, שלא קשורה לכך שהמקומות היחידים שהוא יכול לנפוש בהם אלה מדינות מוסלמיות מסוימות. מסתבר שמישהו כתב עליו דברים נורא מעליבים בפייסבוק. אי לכך ובהתאם לזאת, הורה אל באשיר מיד לחבר ערימה של כפרים לחשמל, כדי שהכפריים יוכלו לקבל מחשבים, להתחבר לטרשת החברתית ולנקום את נקמתו. ושוב פייסבוק מביאה שלום וברכה לעולם.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"