חקר ביצועים: השבוע של טבע, כחלון וניו זילנד

טבע: הספקים יספגו ההדף

היום (ה') צפויה במשק הישראלי רעידת אדמה שלא הורגשה כאן יותר מעשור, כשטבע תחשוף את תוכנית הקיצוצים המלאה שלה, כולל כל הפיטורים וסגירת פעילויות. ואולם בעוד רוב עובדי החברה המפוטרים יעזבו אותה מרופדים יחסית, וחלק לא קטן מהם גם לא יתקשו להשתלב בשוק העבודה, הפגיעה במעגלים השני והשלישי - בקרב הספקים של טבע - תהיה קשה יותר. זה עשורים רבים שכל מי שעובד עם טבע נהנה מתנאים נוחים, שנולדו כשאלי הורביץ רצה שכל עם ישראל יהיה שותף להצלחה הפנומנלית של "ספינת הדגל של המשק הישראלי". עכשיו בור השומן של הקופקסון יבש, והיציאה ממנו בחזרה אל המציאות הכלכלית נטולת הזוהר תהיה כואבת.

סופי שולמן

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

אלי הורביץ, יו"ר טבע המיתולוגי צילום:אוראל כהן

האוזר: מתנת פרידה

יו"ר רשות ניירות ערך שמואל האוזר יארוז את חפציו בשבועיים הקרובים ויסיים את הקדנציה. יו"רים פורשים בדרך כלל נמנעים מעימותים; הרי מי יודע היכן מתחבא הג'וב הבא. לכן המהלך הנוכחי של האוזר - צעדים נגד חברות ציבוריות בתחום המטבעות הווירטואליים, ששוויין מתנפח לממדים מפלצתיים - נראה חריג. את עומק הטירוף ראינו השבוע, כששתיים מהחברות בתחום נסחרו במחזורים שמאפיינים חברות ענק כמו טבע, אף שברור שרובם המוחלט של המשקיעים לא באמת מבינים את הבלוקצ'יין ויודעים על מה הם שמים את הכסף. כשאסר על חברות חדשות כאלה להיכנס לבורסה עד להסדרת רגולציה בתחום, האוזר הזכיר, רגע לפני הסוף, מה תפקידו של רגולטור בשוק ההון: לפעול בדיוק במקומות שבהם קיימים פערי מידע אדירים בין היזמים למשקיעים.

גולן פרידנפלד

שמואל האוזר, יו"ר הרשות לניירות ערך צילום: עמית שעל

כחלון: לא נוגע בעיקר

שלום לך שר האוצר משה כחלון. תודה שביטלת את המכס על התמרוקים. אין ספק שגם הורדת המכס על משחקי הווידיאו חשובה מאוד. לדאבוני, אני ושכמותי איננו משתמשים בתמרוקים, וגם משחקי הווידיאו כבר לא לגילי. עם זאת, אנחנו משתמשים במכוניות, בדומה למיליוני ישראלים אחרים. מכוניות שמס הקנייה ההתחלתי עליהן הוא 83%. יותר מבאיטליה. יותר מבבריטניה. יותר מבהרבה מדינות אחרות. אבל בינינו כחלון, איך אפשר לוותר על הכנסה של 9.24 מיליארד שקל בשנה? איך אפשר אפילו לצמצם אותה? הרי התמכרתם ל־280 אלף פרות חולבות חדשות שעולות על הכביש בכל שנה. מבין אותך. בפעם הבאה שארצה לקנות מכונית חדשה, בטוחה יותר ומזהמת פחות, כמו האיטלקים או הבריטים, אתנחם בעובדה ש"Call of Duty" יותר זול.

תומר הדר

שר האוצר, משה כחלון צילום: יואב דודקביץ

גלנט: וידוא הריגה

חוק הדיור הציבורי, שנחקק לפני 20 שנה, אפשר לדיירים לקנות את הדירות שבהן גרו בהנחה של עשרות אחוזים, ועשרות אלפים מהם עשו זאת מאז. כך מאגר הדירות הזה נחתך בחצי, בעוד אוכלוסיית ישראל צמחה בכ־40%; כיום כ־30 אלף משקי בית זכאים מתייבשים בתורים אינסופיים לדירה. אבל השבוע החוק הוארך בעוד חמש שנים, ביוזמת שר השיכון יואב גלנט שאין אלא לפרשה כהחלטה מודעת לחסל את הדיור הציבורי בישראל. וגלנט עוד מעז לתאר את המהלך כחברתי. נכון, ההחלטה תיטיב עם כמה אלפי משקי בית עניים שיצליחו, איכשהו, לקנות את הדירות, אבל היא תפורר סופית את רשת הביטחון עבור נזקקי העתיד (אולי אני, אולי אתם), שלהם עדיין אין פנים או קול. מהלך חברתי אמיתי יהיה כזה שיציל את הדיור הציבורי הגוסס, לא ירוקן אותו מבתים.

נמרוד בוסו

יואב גלנט, שר הבינוי והשיכון צילום: נמרוד גליקמן

כבל: הפוסק העליון

הוועדה לתשתיות לאומיות אישרה ביולי את נתיב הקו הסגול של הרכבת הקלה. אחרי האישור, ראש עיריית רמת גן ישראל זינגר התעורר וטען שהתכנון יגרום לבעיות תחבורה בעירו (כשהוא מתעלם מכך שהיא כבר פקוקה בגלל קדחת תמ"א 38 חסרת תכנון). רמת גן פנתה לבג"ץ, ובידיעה שהסיכוי שלה נמוך החלה ללחוץ גם בזירה הפוליטית. כך קרה שוועדת הכלכלה התכנסה השבוע לדיון בנושא, שבסופו הציע היו"ר איתן כבל לוותר על בג"ץ וללכת לבוררות בחסות הוועדה. במילים אחרות, לא מהנדסים יתכננו את המסלול ולא שופטים יכריעו איפה יעבור. פוליטיקאים - אלה שמוקפים בלוביסטים, בנדל"ניסטים ובשאר אינטרסנטים - הם שיחליטו, על המשמעויות הכבדות של כל אפשרות. אחר כך מתפלאים שכלום לא זז בישראל.

אורי תובל

קרון הדמה של הרכבת הקלה שהוצב בשדרות רוטשילד בתל אביב צילום: עוזי בלומר

חוק המסתננים: עכשיו תנו מעמד

הכנסת אישרה השבוע את חוק המסתננים, אחרי סדרת התערבויות של בג"ץ ושל ראש הממשלה בנימין נתניהו להסדרת המדינות הקולטות. זה סיפור מורכב: מצד אחד, המדינה בהחלט זכאית לנהל מדיניות הגירה מושכלת ומפוקחת. אבל ישנו הצד האחר, זה של החמלה האנושית והמחויבות הבינלאומית לנרדפים ופליטים, ואותו ישראל שכחה לגמרי. היא הפילה את הבעיה על תושבי דרום תל אביב, סכסכה, הסיתה, מינפה גזענות, ובסוף חוקקה את האומללים החוצה. אחרי שעשתה את כל אלה, עכשיו הגיע הזמן לעשות קצת טוב, ולהתחיל להעניק בהרחבה מעמד פליט, שעד כה הוענק בישראל רק למתי מעט מהמגיעים באפריקה. זה אפשרי, זה ראוי, זה מתחייב במדינת היהודים.

משה גורלי

ניו זילנד: משבר הוליסטי

הכלכלה משגשגת, האבטלה מגרדת את ה־5% מלמטה והצמיחה מכה את התחזיות. ובכל זאת, רבים מתקשים לשמוח כי הם לא מצליחים לקנות ואפילו לשכור בית. נשמע מוכר, אבל הפעם זה מתרחש בניו זילנד, שמערכת הבחירות שלה לפני שלושה חודשים התמקדה במשבר הדיור והובילה את הלייבור להרכיב ממשלה אחרי כמעט עשור באופוזיציה. ראש הממשלה החדשה ג'סינדה ארדרן יזמה תוכנית לצינון השוק - איסור מכירה למשקיעים זרים, מס ספקולנטים, תמריצים לבניית אלפי דירות - אבל בינתיים הם קיימים רק על הנייר. במקביל, שר האוצר גרנט רוברטסון מדבר באופן מפורש על כלכלה הוליסטית, שאי אפשר להתמקד רק בחלק ממנה, בהורדת ביקושים וכיבוי שריפות עד הבחירות הבאות, ושצריך לבנות באופן בריא את כל חלקיה, ולטווח הארוך. נדמה שהגישה הזאת חסרה בישראל לא פחות מדיור בר־השגה.

רן אברמסון

שאזאם: שינויים בהרגלי הצריחה

אפל מחבקת חזק את חובבי המוזיקה. במקביל לפיתוח של רמקול חכם - שיתחרה באקו של אמזון וייהנה מיכולות מתקדמות, למשל האפשרות לקבל תשובה לשאלה "מי המתופף בביצוע הזה של השיר" - היא הודיעה השבוע על קנייה של אפליקציית זיהוי השירים שאזאם, שאותה תהפוך לחלק מהאקוסיסטם שלה כדי להגדיל את מספר המנויים לשירות המוזיקה אפל מיוזיק. שאזאם היא אפליקציה ותיקה, מהראשונות שרבים מאיתנו התקינו על הסמארטפון שלהם, והמכירה שלה מסמנת כמה מגמות. ראשית, את הרעב המוזיקלי של אפל. שנית, את דעיכתן של האפליקציות העצמאיות, אלה שאין להן תכלית מלבד ביצוע פעולה אחת פשוטה, או שאינן בבעלות מותג ענקי כלשהו. ושלישית, את השינוי בהרגלי ההאזנה. בימים שבהם כולנו גם ככה מחוברים לאוזניות או לשירות מוזיקה, אין הרבה צורך באפליקציה שתזהה עבורנו שירים לא מוכרים ברקע.

הגר רבט

ריץ' ריילי, מנכ"ל שזאם צילום: בלומברג

צ'אמט פילאפיטיה, יזם טכנולוגיה ולשעבר סגן נשיא פייסבוק, מכה על חטא