• תפריט
בחירות בארה"ב 2016

ניתוח כלכליסט

ברק אובמה: האיש שהציל את כלכלת ארה"ב

במהלך כהונת הנשיא אובמה לא התכווצו הפערים החברתיים, אבל הוא תרם לרצף יצירת מקומות העבודה הממושך ביותר בכלכלת ארצות הברית. טראמפ יורש כלכלה ששבה מסף תהום והאתגר שלו יהיה לשמור על ההישג

אורי פסובסקי 21:5414.01.17

1. ביום שלישי האחרון, בנאום הפרידה הנרגש שלו בשיקגו, נשיא ארה״ב ברק אובמה מנה בגאווה את הישגי הכהונה שלו. את הרשימה הוא לא התחיל בחיסול אוסמה בן לאדן, בהסכם הגרעין עם איראן או בהפשרת היחסים עם קובה. במקום זאת, הוא פתח בכלכלה: בהתגברות על המיתון הגדול, בהצלת תעשיית הרכב, במקומות העבודה שנוצרו בתקופתו. זו גולת הכותרת מבחינתו.

לאובמה יש סיבה מוצדקת לגאווה. כאשר הוא החל את כהונתו ב־2009, הוא מצא את עצמו בלב המשבר הכלכלי החמור ביותר זה 80 שנה. בחודש הראשון לממשל אובמה איבדה הכלכלה האמריקאית 800 אלף מקומות עבודה. האבטלה הלכה והתגברה, והגיעה לשיא של 10% באוקטובר 2009.

 

 

ועכשיו, שמונה שנים אחרי כניסתו לתפקיד, הכלכלה האמריקאית במצב טוב לעין ערוך. שיעור האבטלה נחתך במחצית ועומד על פחות מ־5%. למעשה, אובמה עוזב את הבית הלבן כשמאחוריו 74 חודשים רצופים שבהם הכלכלה האמריקאית מוסיפה מקומות עבודה. כפי שציין ראש מועצת הכלכלנים שלו, ג׳ייסון פורמן, בדו״ח סיכום, זהו רצף יצירת מקומות העבודה הממושך ביותר שמתועד בנתונים.

 

אובמה הוא לא היחיד שמגיע לו קרדיט על שיקום הכלכלה האמריקאית. מאמצי ההצלה החלו בשלהי כהונת הנשיא ג׳ורג׳ וו. בוש, וגם לגופים מחוץ לבית הלבן, כמו הפדרל ריזרב, היה תפקיד מפתח בתהליך. ובכל זאת, לאובמה מגיע חלק גדול מהקרדיט על הצלת תעשיית הרכב, על העברת תוכנית התמריצים לכלכלה, וכמובן על תוכנית הבריאות שלו, אובמה־קר, שהוסיפה עוד 20 מיליון אמריקאים למעגל הביטוח הרפואי.

 

התוצאה, כפי שאובמה סיכם בנאומו: ״היום, הכלכלה שוב צומחת. המשכורות, ההכנסה, מחירי הבתים וערך הפנסיות, כולם שוב עולים; העוני שוב יורד. העשירים משלמים נתח הוגן יותר מהמסים, בעוד שוק המניות שובר שיאים״.

 

2. אם רשימת ההישגים של אובמה כה מרשימה, איך זה שהבוחרים האמריקאים רצו שינוי? איך זה שהמועמדת שהבטיחה להמשיך את מורשת אובמה ובעצם הציעה ׳כהונה שלישית׳ שלו, כשלה בבחירות (גם אם השיגה את מירב קולות הבוחרים), ואילו המועמד שקבע שהכלכלה תחת אובמה היתה ׳אסון׳ הוא שניצח?

 

הסבר אחד הוא, שהבוחרים האמריקאים, כמו כולנו, מתקשים לדמיין ׳מה היה אילו׳. הם בוחנים את תלוש המשכורת וחשבון הבנק ומגיעים למסקנה שהם מאוכזבים ממצבם הכלכלי. אבל הם לא מביאים בחשבון שיכול היה להיות יותר גרוע. כפי שמזכיר פורמן, כאשר מסתכלים על הירידה בתעסוקה, בהון משקי הבית, ובהיקפי המסחר, מגלים שהשנה הראשונה של המיתון של 2008 היתה גרועה באותה מידה, אם לא יותר, מאשר תחילת השפל הגדול בשנים 30־1929. אובמה, במילים אחרות, הציל את אמריקה מעוד שפל גדול. זה הישג כביר שלא תמיד נזקף לזכותו. 

דונלד טראמפ דונלד טראמפ צילום: רויטרס

 

3. אבל יש גם מספרים אחרים, שעשויים להסביר את חוסר הנחת והרצון בשינוי. למשל אי־השוויון. פרופ׳ תומס פיקטי, הכלכלן הצרפתי הנודע, פרסם בשבוע שעבר נתונים עדכניים על חלוקת ההכנסות (לפני מס) בארה״ב, שמראים כי אי־השוויון רק גדל בתקופת אובמה. בסוף שנת 2014, האחוזון העליון גרף לידיו מעט יותר מ־20% מסך ההכנסות בארה״ב. במילים אחרות, חמישית מכלל ההכנסות במדינה הלכו לידי אחוזון אחד. לעומת זאת, חמשת העשירונים התחתונים, כלומר חצי ממקבלי ההכנסה בארה״ב, הסתפקו ב־12.5% מההכנסות. אובמה אמנם הגדיל את המסים על העשירים, ועדיין, המספרים האלה הם עדות שגם אובמה התקשה להתמודד עם ׳האתגר המכונן של תקופתנו׳, כפי שהגדיר את אי־השוויון.

 

גם הירידה באבטלה לא מספרת את כל התמונה, ובעיקר לא מביאה בחשבון את אלה שנשארו בכלל מחוץ למשחק. בקרב הגברים שאין להם השכלה גבוהה, אחד מכל שישה נפלט ממעגל העבודה. אלה מספרים מטרידים ביותר, והם מסבירים לא מעט מנצחונו של טראמפ, שגרף לא מעט מקולות הבוחרים מקבוצת האוכלוסייה הזו.

ולכל זה צריך להוסיף את העובדה, שגם אם המשק האמריקאי שב לצמוח בעשור החולף, הרי שקצב הצמיחה היה נמוך יותר לעומת העשור שקדם לו, בין היתר בשל האטת קצב החדשנות. מדוע זה קרה? זו שאלה שמיטב הכלכלנים מתחבטים בה. מה שברור הוא שההאטה הזו תרמה לתחושת האכזבה מהכלכלה.

 

אובמה, כדרכו, מודע היטב לבעייה ותיאר אותה ברהיטות בנאומו: ״בעוד שהאחוזון העליון צברו נתח גדול יותר מהעושר וההכנסה, יותר מדי משפחות במרכזי הערים ובמחזות הכפריים נשארו מאחור — פועל הייצור שפוטר, המלצרית והעובד הרפואי שנאבקים לשלם את החשבונות — והם משוכנעים שהמשחק מכור נגדם, שהממשלה שלהם משרתת רק את האינטרסים של בעלי הכוח, וזה מתכון לציניות ולקיטוב בפוליטיקה שלנו״.

 

לזכותו של אובמה, צריך לומר שמדובר במגמות ארוכות טווח. אלה בעיות שמתבשלות כבר עשורים, ולא ניתן לפתור אותן בשמונה שנים. בנוסף, החל מנובמבר 2010, הרפובליקנים שולטים בבית הנבחרים, ועשו את מיטב יכולתם להכשיל כל יוזמה גדולה של הנשיא מהמפלגה היריבה.

 

4. ועדיין, יש צעדים שאובמה יכול היה, אולי, לנקוט ונמנע מהם, ובראשם, הפגנת יד קשה יותר כלפי וול סטריט, ובמיוחד כלפי בכירים שסרחו במערכת הפיננסים. למה אף בנקאי בכיר לא הלך לכלא? זו שאלה ששבה ועלתה בבחירות האחרונות, ותרמה לתחושה ש״המשחק מכור״, שאותה תיאר אובמה.

 

למה הנשיא נמנע מעימות חזיתי עם וול סטריט? אחת התשובות היא, שהוא התמקד בהצלת הכלכלה, ובחר בנתיב הפרגמטי והמעשי, שלא יגרום לעוד זעזועים במערכת. המעשיות הזו עשויה גם להסביר את הבחירה שלו לא לבזבז מאמצים על יוזמות גדולות וחסרות סיכוי שלא יעברו בבית הנבחרים. כמו למשל, ניסיון לקדם תוכנית תשתיות שאפתנית יותר. אבל אולי עצם הניסיון, גם אם הוא נדון לכישלון, יכול היה לתרום לאמון הבוחרים במערכת.

 

 

5. אם לחזור לפן החיובי, הבחירות המעשיות של אובמה מדגימות את העובדה שתחת הנשיא האמריקאי עבד צוות מקצועי, פרגמטי ומכוון מטרה, שניהל מדיניות ציבורית מונחית נתונים. ״אובמה בלי דרמה״, הבטיח הנשיא בתחילת כהונתו, וגם קיים.

 

הגישה הזו קרוב לוודאי לא תאפיין את הממשל הבא. כך למשל, במסיבת העיתונאים רוויית הכותרות והעימותים שאותה קיים בשבוע שעבר הכריז הנשיא טראמפ שבארה״ב ישנם ״96 מיליון אנשים שרוצים עבודה ולא יכולים למצוא. אתם מכירים את הסיפור. המספר האמיתי. זה המספר האמיתי״. אלא שטראמפ טעה. בארה״ב יש 96 מיליון מבוגרים שלא עובדים, אבל רק 5.4 מיליון מתוכם מחפשים עבודה. השאר פרשו לפנסיה, סובלים מנכות, לומדים, מטפלים בילדים, ואולי גם נפלטו ממעגל העבודה. מה שבטוח הוא ש־96 מיליון אינו ״המספר האמיתי״. זו אמנם טעות קטנה, וטראמפ טרם נכנס לתפקיד, ועדיין, יש לקוות שהיא לא מלמדת על העתיד לבוא.

 

אם יקיים את הבטחותיו, הנשיא טראמפ מתכוון לקצץ מסים ולהפחית את הרגולציה. אלה צעדים שצפויים, בטווח הקצר, להגביר את קצב הצמיחה, אבל גם להגדיל את אי־השוויון בארה״ב ואת הסכנה לפרוץ משבר נוסף. למעשה, הסטטיסטיקה אומרת שבתקופת טראמפ יגיע מיתון — רצפי צמיחה אינם נמשכים לנצח. אובמה מוריש לו כלכלה ששבה מסף תהום, והיא יציבה וצומחת. האתגר של טראמפ יהיה לא רק להתעלות על ההישג הזה, אלא גם לשמור עליו.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x