למה הגז במצרים לא זורם ואיך זה לא קשור לישראל

שר האנרגיה יובל שטייניץ מזהיר לא פעם כי אם מתווה הגז המוצע יידחה, ישראל תלך בעקבות מצרים ותיאלץ לראות את הגז הטבעי נשאר במעמקי הים. ואולם, משק הגז במצרים לא סבל מבעיות רגולציה, אלא מהשלכות המהפכה וחוסר היציבות במדינה.

הממשל המצרי רכש את הגז במרוכז מחברות האנרגיה הזרות, שילם להן במט"ח ושיווק אותו לצרכנים במחיר מסובסד. בעקבות המהפכה שהביאה לסיומו של שלטון מובארק המשקיעים הזרים משכו כסף מהמדינה, התיירות נפגעה ולמדינה לא נותרו רזרבות מט"ח לתשלום עבור הגז. שרשרת האירועים הזאת היא שהביאה לעיכוב בהפקת הגז שנמצא במעמקי הים, ואין קשר בינה לבין מתווה הגז בישראל.

נשיא מצרים עבד אל פאתח א-סיסי. מקצץ את הסבסוד צילום: בלומברג

המשקיעים ברחו, הכסף אזל

רזרבות הגז הטבעי במצרים הוערכו ב־2013 ב־77 טריליון רגל מעוקבת, לעומת כ־30 טריליון רגל מעוקבת בישראל. מצרים היתה שחקן אזורי חשוב בתחום הגז הטבעי ויצואנית מובילה לאזור, כמו לישראל וירדן.

בשנים 2009–2011 מגזר הנפט והגז היה מוקד משיכה להשקעות זרות. השקעות חברות האנרגיה העולמיות במשק המצרי הגיעו לכ־7 מיליארד דולר (70% מההשקעות הזרות במצרים), וההכנסות מגז ומנפט היוו כ־16% מהתמ"ג המצרי.

באותן שנים נראתה מצרים כמנהיגת העולם הערבי וכמדינה יציבה, ולכן חברות הגז הזרות נאלצו להסכים לתנאים שהציבה קהיר, ובכלל זה בתחום המחירים. מצרים שילמה לחברות הזרות בדרך כלל 2.65 דולר למיליון BTU עבור גז שהופק משדות שההפקה בהם קלה יחסית.

שוק האנרגיה המקומי היה בנוי כך: החברות הפרטיות היו אחראיות לקידוח והפקה של הגז או הנפט, ואילו הרשות הציבורית לנפט שבבעלות המדינה אחראית לרכישת מוצרי האנרגיה מהחברות ולשיווקם לצרכנים במחיר מסובסד. הרשות שילמה לחברות במט"ח בהתאם להסכמים.

הקלפים נטרפו עם מהפכת 2011. המשקיעים הזרים משכו את כספם מהמשק המצרי, זרם התיירים פסק ושער הלירה המצרית קרס. עתודות המט"ח התפוגגו, הממשלה לא עמדה בהתחייבויותיה לחברות הזרות והחוב כלפיהן תפח לכ־6 מיליארד דולר. החברות העדיפו לבחון את הצעדים שינקוט המשטר החדש, וחלקן הביע חשש מפני הלאמת פרויקטי הגז.

לאחר המהפכה השתרר במצרים משבר אנרגיה, שהתבטא גם בתורים ארוכים בתחנות הדלק. חלק מאנשי משטר מובארק האשימו גורמים בשוק המקורבים לאחים המוסלמים ביצירת המשבר במכוון כדי לסלול את דרכם של האחים לשלטון באמצעות הזעם הציבורי. אחרים גרסו כי התרופפות השלטון המרכזי הפכה את ההברחה לעניין קל יותר, ולכן גברו הברחות מוצרי האנרגיה למדינות שכנות ולעזה. לאחר עלייתו לשלטון של הנשיא האסלאמיסטי מוחמד מורסי ב־2012 הוחרף המשבר. נטען אז כי ראשי הצבא, שהתנגדו לשלטון האחים המוסלמים, מנעו מחברות זרות גישה לשדות הנפט והגז ונקטו צעדים לעצירת אספקת דלק וגז לצרכנים כדי לעורר זעם על האחים המוסלמים.

מצרים עצרה את היצוא

המשקיע הזר המשמעותי ביותר במשק הגז המצרי הוא חברת בריטיש גז, שפועלת בארץ הנילוס כבר יותר מ־20 שנה. מצרים אחראית לכ־20% מתפוקת הגז של החברה.

בריטיש גז חתומה על הסכם שותפות עם הממשלה המצרית, הקובע כי החברה מספקת את הידע וההון להפקת הגז ובתמורה מקבלת חלק מהגז המופק. לפי ההסכם, היא יכולה להפנות חלק מהגז ליצוא וחלק למכירה בשוק המקומי. לבריטים הסכם מ־2010 עם הממשלה המצרית על מכירת גז ממאגרים במעמקי הים, שם ההפקה קשה יותר (בדומה לתמר ולווייתן), במחיר מינימום של 3 דולר למיליון BTU או במחיר מקסימום של 4.1 דולר (לעומת 5.4 דולר במתווה הישראלי).

לפי ההסכם, יתרת הגז נשארת בידי הממשלה המצרית כעתודה. בתקופת מובארק מכרה מצרים עתודת גז זו למדינות שכנות. נוכח המשבר שהשתרר מאז 2011 דרשה קהיר מבריטיש להעביר אליה את כל הגז המופק בטענת "כוח עליון". השלטונות נקטו צעד זה במטרה לענות על הביקוש המקומי הגואה ולנסות לקנות שקט ברחוב המצרי.

בעקבות המהלך הזה מפעל של בריטיש לייצור גז טבעי באידקו, ליד אלכסנדריה, נקלע לקשיים. החברה בחרה שלא לנטוש את מצרים (בין היתר בגלל עתודות הגז העצומות שלה), ומחפשת מקורות נוספים עבור המפעלים שלה בישראל ובקפריסין (דוגמת מאגר לווייתן).

הנתונים מראים היטב את השינוי במשק הגז: יצוא הגז של מצרים ב־2013 רשם ירידה של כ־60% לעומת 2010.

בדרך לפשרה על המחיר?

למרות חילוקי הדעות עם הממשלה והמצב הפוליטי הרעוע החברות הזרות לא נטשו את מצרים והן אף מעוניינות להרחיב את פעילותן. ואולם, החובות שצברה הממשלה כלפי החברות יצרו חששות בקרבן, ולכן הן דרשו שינוי בהסכמים.

החברות טענו כי מצד אחד מצרים הודיעה שאינה יכולה לסלק את החובות, ומצד שני היא לא מוכנה לפתוח את ההסכמים כדי לאפשר לחברות לקבל הכנסה במקום זו שאבדה להן. טיעונים אלה לא נפלו על אוזניים ערלות בקרב השלטון המצרי. בסבב זיכיונות הגז שהציעה לחברות הזרות בתחילת 2014 הביעה מצרים נכונות לאפשר לחברות מכירה ישירה ללקוחות כמו מפעלי תעשייה מקומיים. כמו כן הושגה הסכמה שלפיה החברות יוכלו לנהל מו"מ על מחיר הגז לאחר גילויו ולא להתחייב מראש למחיר קבוע.

הקושי העיקרי של החברות באשר למחיר הגז שקבעה מצרים היה בנוגע לשדות גז "קשים", במים עמוקים, ולכן הן נמנעו מניסיונות הפקה בהם. בריטיש, שהסכימה בעבר למחיר מקסימום של 4.1 דולר למיליון BTU, טענה כי העלויות האמירו והמחיר כבר אינו ריאלי.

ממשלת מצרים מוציאה כמעט 15 מיליארד דולר בשנה על הסובסידיות למוצרי האנרגיה (חמישית מהתקציב השנתי), ולכן מתעקשת על המחיר. השלטון הנוכחי בראשות הנשיא עבד אל־פתאח א־סיסי החל לקבל החלטות כואבות בכיוון הנכון של קיצוץ בסובסידיות, אך מדובר בתהליך הדרגתי ארוך ולא פשוט. ככל שיעמיק תהליך הקיצוץ, כך תגבר יכולת ההתפשרות בנוגע למחירי הגז.

הכותב הוא מנהל המחקר בחברת אינפו פרוד מחקרים (המזה"ת)