כשמיליונר בעל רשת מסעדות נכנס לדירה בשכ"ד מסובסד

בשכונת בת'נל גרין שבמזרח לונדון עומד בית יפה בן שלוש קומות. דמי השכירות על הבית, שנמצא בבעלות ממשלתית והוקצה לדיור ציבורי, הם 580 ליש"ט בחודש - פחות מרבע מהמחיר בשוק הפרטי. הדייר שגר בו הוא שיראג' הכו, מיליונר ששווה 5 מיליון ליש"ט (יותר מ־8 מיליון דולר), המחזיק ברשת מסעדות ובסופר מרקט. צדק חברתי זה לא.

ברשות המקומית, שאחראית להחליט מי יקבל דיור ציבורי ומי לא, לא יודעים להסביר איך התגלגל מיליונר לבית שנועד למעוטי יכולת ואחד הקריטריונים לקבלתו הוא הכנסה נמוכה. לדבריו של הכו, הוא קיבל את הדירה בזמן שהיה כבר בעל אמצעים כיוון שביתו הקודם נהרס. הוא אומר שבחר להתגורר בדיור ציבורי כיוון שהוא מחשיב את עצמו "סוציאל דמוקרט" ורצה "להתחבר עם הקהילה". הסיפור הזה שפורסם באחרונה בעיתון "סאנדיי טלגרף" הוא עדות למצבה המחפיר של מערכת הדיור הציבורי בבריטניה, שחרתה בעבר על דגלה להבטיח דיור בר־השגה לכולם.

אחד מכל עשרה אנגלים

לפי נתוני הרשויות המקומיות באנגליה, ברשימת ההמתנה לדיור ציבורי נמצאים כיום 5 מיליון בני אדם (1.8 מיליון משקי בית). במילים אחרות, כמעט אחד מכל עשרה אנגלים זקוק לפתרון דיור (אוכלוסיית אנגליה מונה כ־50 מיליון בני אדם, בבריטניה כולה האוכלוסייה היא 60 מיליון בני אדם). במצב הנוכחי ברור למי שנמצא ברשימה שקבלת דירה בדיור ציבורי - שדמי השכירות שלה נמוכים משמעותית מאלו בשוק הפרטי - עלולה להימשך עשרות שנים, אם תתרחש בכלל.

בימים של מחאה בישראל, שתומכיה דורשים דיור בר־השגה, שווה להסתכל על מצבו של פרויקט הדיור הציבורי הוותיק בבריטניה כדי ללמוד מה לעשות, או חשוב מכך - מה לא לעשות. השילוב בין מחירי נדל"ן גבוהים למערכת דיור ציבורי שאיננה מסוגלת עוד לספק את צורכי האוכלוסייה יוצר שכבה חברתית ללא תנאים בסיסיים באחת המדינות העשירות בעולם. כמה רשויות מקומיות, שאחראיות על הקצאת המבנים בדיור הציבורי, הפסיקו להוסיף אנשים לרשימת ההמתנה כדי לא ליצור תקוות שווא. אחת הדרכים היחידות לעקוף את המיליונים שמחכים בתור היא להפוך לחסר בית.

מספר הממתינים לדיור ציבורי בבריטניה (במיליוני בני אדם)

משפחות רבות בבריטניה נאלצות לגור בדירות עם מפגעים בריאותיים. לפי מחקר של ארגון Shelter, המסייע לנזקקים לדיור, מגורים במבנים עם טחב ועובש - כמו רבות מהדירות הזולות בשוק הפרטי - מגדילים פי שניים את הסיכוי ללקות באסתמה. בדירות אחרות אין חימום בחורף והן אינן מוגנות מפני מים - חיסרון משמעותי במדינה שיורד בה גשם כל הזמן, גם בקיץ.

התמונה הזו, של משפחות שאינן מסוגלות להשיג דיור, תיראה מוזרה לאנגליה של שנות החמישים והשישים. מסוף מלחמת העולם השנייה ועד 1979 נבנו בבריטניה כ־5 מיליון דירות ציבוריות - יותר מבשוק הפרטי. חלק מהדירות נועדו גם לבני המעמד הבינוני שהחזיקו במשרות יציבות.

אולם זו כבר היסטוריה. בעשרות השנים האחרונות חלה ירידה תלולה במספר הדירות שנבנו. בשנת 1976 נבנו כ־118 אלף דירות ציבוריות. בשנת 2007, לעומת זאת, נבנו 350 דירות ציבוריות בלבד. "הרשויות המקומיות בעצמן הפסיקו לבנות דיור ציבורי. מי שכן בונה הן אגודות הדיור, אבל היקף הבנייה אינו מדביק את הקצב", מסבירה ניקולא יוז, מארגון Shelter. לדבריה, "בימים אלה, אמורים לבנות משהו כמו 240 אלף דירות בכל שנה כדי לספק את הביקוש, אנחנו אפילו לא מתקרבים לזה.

"אנחנו סבורים שהרשויות המקומיות צריכות לבנות יותר ואחת הסיבות שהן לא עושות את זה היא שאין להן מימון", מוסיפה יוז, "בסבב הקיצוצים האחרון הממשלה הורידה את המימון לבניית דיור ציבורי ב־60%. יש כמה תוכניות ממשלתיות בנושא, הנוגעות לתקנות תכנון ולדרך שבה דיור ממומן, אבל אנחנו לא משוכנעים שהתוכניות הללו מספקות את הדרישה".

כולם מפסידים מהסידור

רבים מהצעירים שהתפרעו בשבוע שעבר ברחבי בריטניה מתגוררים בדיור ציבורי. ראש הממשלה, דיוויד קמרון, הודיע כי הוא תומך בפינוי המשפחות שלהם מדירתן. ביום שבת שעבר נשלחה ההתראה הראשונה לפני פינוי לצעיר בן 18 שמתגורר עם אמו בוונדסוורת' שבדרום־מערב לונדון. שווייה של הדירה הוא 225 אלף ליש"ט. הצעיר, דניאל סרטיין קלארק, מואשם בניסיון לבזוז חנות מוצרי אלקטרוניקה.

היבט נוסף של סוגיית הדיור הציבורי הוא שכירות המשנה הבלתי חוקית. דיירים בדיור ציבורי הממוקם באזורים מבוקשים משכירים את דירתם וגרים במקום אחר. לפי נתוני נציבות הביקורת, גוף ממשלתי בריטי, כ־50 אלף דירות בדיור ציבורי מושכרות ברחבי המדינה. ההפסד כתוצאה מכך למשלם המסים מוערך ביותר ממיליארד ליש"ט בשנה.

תוכנית תחקירים של ה־BBC, ערכה באחרונה תחקיר על סוגיית הדיור הציבורי. בין היתר, צילם צוות התוכנית במצלמה נסתרת שוטר אנגלי שהוא גם כוכב טלוויזיה, כשהוא מנסה להשכיר דירה ציבורית במרכז לונדון בניגוד לחוק. למרבה האירוניה, השוטר, סטיבן הולט, היה בעליה גם של הדירה ממול באותו הבניין, בית כפרי באזור קנט שבמזרח ויקב באזור בורדו שבצרפת.

השכרה בלתי חוקית של דיור ציבורי גורמת נזק גם לשוכרים. כ', סטודנט זר שלומד בלונדון, שכר במשך כמה חודשים דירה סמוך למרכז העיר עד עד שהתברר לו שמדובר בדיור ציבורי: "קיבלנו מכתב שממוען למי שהשכיר לנו את הדירה ואומר שצריך לפנות אותה בתוך כשלושה שבועות כיוון שהיא שייכת לעירייה. הייתי באמצע תקופת בחינות ולא הייתי יכול פשוט להעביר את כל הדברים שלי. זה היה פשוט בלגן גדול מדי מכל בחינה אפשרית".