שווי הנזק שגורמות חברות הענק לסביבה: 2.2 טריליון ד'
דו"ח של האו"ם קובע כי נזקי הזיהום שגרמו 3,000 החברות הציבוריות הגדולות בעולם ב־2008 מהווים סיכון חמור לכלכלה הגלובלית
עלויות הזיהום ונזקים נוספים לסביבה הטבעית הנגרמים בעקבות פעילותן של החברות המסחריות הגדולות בעולם עומדות על 2.2 טריליון דולר, כך עולה מדו"ח שאמור לפרסם ארגון האו"ם מאוחר יותר השנה ושממצאיו פורסמו ב"גרדיאן" הבריטי.
הנתון שווה לשליש מהרווח הכולל ב־2008 של 3,000 החברות הציבוריות הגדולות בעולם שנבדקו על ידי מחברי הדו"ח. נוסף על כך קוראים המחברים לממשלות להסיר את הסובסידיות בשווי מיליארדי הדולרים המוענקות לתעשיות מזהמות במיוחד כגון התחבורה והאנרגיה.
המחקר נערך על רקע מגמה מדאיגה לפיה חברות מזהמות אינן נדרשות לשאת באחריות ולפצות על הנזק שהן גורמות לסביבה, בין היתר בשל עוצמתן הכלכלית וההשפעה שיש להן על מקבלי החלטות. עיקר הנזק מתבטא ברמות זיהום הולכות ומחמירות של מקורות מים ואדמות הניתנות לעיבוד חקלאי, זיהום אוויר ההולך ומחריף ואף פגיעה בתפוקת הדיג בשל ירידה במספרם של הדגים.
לפי הערכות, הנזק הכולל שווה בערכו לכ־7% מהמחזור ב־2008 של החברות שנבדקו. "שווי נזק בהיקף כזה מעיד על סיכון מהותי לכלכלה הגלובלית, אולם השווקים אינם מודעים לסכנות ואף לא יודעים כיצד להתמודד עמן", אמר ל"גרדיאן" ריצ'ארד מאתיסון, סמנכ"ל חברת המחקר Trucost שביצעה את המחקר עבור האו"ם.
בחברת המחקר מעריכים כי שיעורו של הנזק האמיתי גדול אף יותר מאחר שהדו"ח אינו כולל את נתוני הנזק הנגרם מצריכה של מוצרים (כגון מוצרי חשמל) ושירותים מזהמים על ידי בתי אב וממשלות. נוסף על כך, הסקר אינו כולל את העלויות החברתיות הנובעות בעקיפין מהזיהום הסביבתי כגון הגירה רחבת היקף מאזורים שבהם לא ניתן לקיים מגורים.
אחת המזהמות הגדולות ביותר היא תעשיית האנרגיה הכבדה לנוכח הסתמכותה על שריפת דלק מאובנים לשם הפקת האנרגיה, תהליך המביא לפליטה מסיבית של גזי חממה. מחברי הדו"ח אף מפנים, בין היתר, אצבע מאשימה כלפי תעשיות המזון, המשקאות והביגוד בשל אחריותן לזיהום מקורות מים המשמשים אותן בתהליך הייצור.
ה"גרדיאן" מציין כי מטרת המחקר היא לדרבן משקיעים להפעיל לחץ על החברות כדי שיפחיתו את השפעתן השלילית על הסביבה, בטרם ייכפה הדבר עליהן באמצעות הידוק הרגולציה הממשלתית והעלאת שיעור המס החל על פעילותן. מאתיסון ציין כי "השאלה האם הם יישאו בתוצאות בפועל תלויה בעיקר ברצונם של מקבלי החלטות לאכוף את הרגולציה. עלינו תחילה למצוא דרכים לתקן את המערכת ולא להמתין לכך שהכלכלות יתאימו את עצמן למצב הנוכחי. התעלמות תציב בפני הממשלות אתגר יוצא דופן בממדיו".
