המונדיאל מחליש את המשטר האיראני מבפנים
העם האיראני רואה את המונדיאל ואת הנשים הרבות באצטדיון וזה רק מגביר את המחאה נגד המשטר האיסלמי-פשיסטי
באפריל השנה, ג'יאני אינפנטינו, נשיא פיפ"א, ערך ביקור באיראן. הוא הוזמן על ידי רשויות הכדורגל האיראניות לבקר במדינה ולראות את אחד מהדרבים של טהרן בין אסתקלאל טהראן לפרספוליס.
- המונדיאל מתקיים ללא חלק מהספונסרים הגדולים ביותר
- פנדל, שער עצמי, קרן? כדורגל יכול לחיות על תזונה דלה של אירועים מרגשים בודדים
- נבחרות של גלובליזציה: דרוש דרכון עם כישרון
ברקע היו שיחות ברשת - באיראן וברחבי העולם - שהרשויות צריכות לאפשר לנשים להיכנס למגרשים ולראות משחקים. משמרות המהפכה מתנגדות לקהל נשי וההסבר הנפוץ הוא ש"צריך להגן על הנשים האיראניות מהגסויות והוולגריות של המשחק".
כך, שבזמן שאינפנטינו ישב במכובדים, 35 נשים איראניות ניסו להיכנס למשחק. הן נתפסו ונעצרו. אינפנטינו, ששמע על כך ביום למחרת, הגיב ב"אני מקווה שהרבה הרבה הרבה נשים מסביב העולם יוכלו לראות כדורגל". הפוליטיקאי החלקלק אפילו לא התייחס למעצרים. מעצרים של נשים שרק רצו לראות כדורגל. הענף שהוא, כנשיא פיפ"א, אחראי עליו.
יש לציין שאיראן התעלמה מבקשות רבות של פיפ"א והנשיאים של הארגון הזה לאפשר לנשים לראות משחקים. כבר מ-2013 פיפ"א מבקשת מאיראן לאפשר לנשים להיכנס למגרשים וההתעלמות היתה גורפת. ואולם, פיפ"א לא באמת לחצה על הנושא. פיפ"א היתה יכולה לעשות דברים נגד האיראנים - למשל לאיים בהשעייה מהארגון - אבל לארגון באמת איכפת מנשים איראניות.
הנשים האיראניות, יש לציין, עושות מאמצים כבירים כדי להעלות את הפרופיל של המאבק שלהן להיכנס למגרשים. מאבק שההוא הרבה יותר מסתם הרצון לראות כדורגל. זה מאבק על זכותן כבני אדם.
הן זוכות לתמיכה ברורה ופומבית מהשחקנים בנבחרת האיראנית ומקיימות קמפיין פומבי למען כניסתן למגרש - "OpenStadiums". אקטיבית, עשרות, אם לא מאות, נשים איראניות התלבשו והתחפשו לגברים כדי לחמוק למשחקים. את התמונות הן מעלות לאינטרנט - תחת שמן. חלקן נעצרות על ידי משמרות המהפכה.
המשטר די מודאג מכך אבל מלבד מעצרים והבטחה כללית, כאילו מרגיעה ש"נבדוק איך אפשר לשנות את הסיטואציה".
כדורגל הוא בעיה
בגדול, למשטר האיסלמי-פשיסטי באיראן יש בעיה עם כדורגל.
השלטון האיראני אולי הצליח להחריב את תרבות הפופ ולהכחיד סממנים מערביים רבים מהמדינה, אבל את הכדורגל השנוא, שהובא לאיראן על ידי האנגלים, שווק על ידי רזא שאה והפך סמל למודרניזציה - לא הצליחו להעלים. הם גם לא יצליחו להעלים, כי האיראנים, כמו כל העולם, מטורפים על המשחק הזה.
כשאיראן הבטיחה את עלייתה למונדיאל ב-1998 - בפעם הראשונה מאז מהפכת חומייני - התמלאו רחובות טהרן בחוגגים שזנחו כללי מוסר רשמיים והציגו שלל פינוקים מערביים כגון ריקודים, שתיית אלכוהול ומוזיקת פופ - בפומבי (כל אלו קורים על בסיס די קבוע במחתרת). נשים אף הסירו את החיג'אב מראשן והרשו לעצמן לחבק זרים (!). כאשר הגיעו הבאסג'י, חברי "משטרת הצניעות" הממשלתית, לשים קץ להפרות הסדר, הם שוכנעו להצטרף בעצמם למסיבות. משמרות המהפכה התעלמו ממה שקורה כי הן לא רצו להפוך את החגיגות להפגנות נגד המשטר האיסלמי.
לכבוד אירוע קבלת הפנים של הנבחרת האיראנית שהעפילה למונדיאל, הוכנסו 3,000 נשים ליציע מיוחד באיצטדיון הלאומי - בפעם הראשונה בהיסטוריה. עם זאת אלפי הנשים נותרו בחוץ מחו, פרצו את מחסומי המשטרה ונכנסו לאיצטדיון לקול תשואות הגברים. כדי להימנע ממהומה, המשטרה הכירה בתבוסה והעלימה עין מכניסת הנשים.
פרנקלין פויר כתב בספרו "העולם על פי הכדורגל" כי "כאשר יכתבו היסטוריונים על השינויים במזרח התיכון, סביר להניח שיעלו על נס את המאורע ההוא, שזכה כבר לכינוי 'מהפכת הכדורגל'. בדומה למסיבת התה של בוסטון, ייזכר אותו אירוע כרגע שבו הבין העם לראשונה כי ביכולתו לקרוא תיגר על שליטיו העריצים". מאז לא היתה מהפכה. אבל לעיתים מהפכות קורות לאט.
נראה שגם הסנקציות שהוטלו על איראן והובילו לכך שנייקי הפסיקה לספק נעליים לשחקנים האיראנים, לא מצליחות לאחד את האיראנים "נגד המערב" בזמן המונדיאל. אליפות העולם בכדורגל מציגה לאיראן עולם בו נשים איראניות (מאיראן או מהגולה) יכולות להתלבש בחולצות קצרות, חולצות כדורגל, ולהיכנס למגרש כדורגל - בו מתקיימת הפגנה נגד סגירת האצטדיונים בפני נשים באיראן (כפי שקרה במשחק של הנבחרת האיראנית נגד מרוקו). זה עניין ענק עבור נשים רבות באיראן.
המשטר האיראני, כמו כל משטר טוטליטרי - דתי או לא - ימשיך לנסות לדכא את העם. אבל ככל שהעם ייחשף יותר לטוב שמחוץ לממשל - כך יהיה קשה יותר לדכאו. המונדיאל, במובן הזה, עושה שירות טוב יותר למאבק באיראן מאשר הסנקציות. הוא מסייע להחליש את המשטר האיראני מבפנים.