תל אביב רוצה צל

עיריית תל אביב תהיה הראשונה להרים את הכפפה ולחייב יזמים להציג תוכנית צל בפרויקטים שבכוונתם לבנות בעיר, כך נודע ל"כלכליסט". בימים אלה מגבש אדריכל העיר יואב דוד את עקרונות תוכנית ההצללה שתוגש בהמשך לאישור הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, והיא צפויה להיכנס לתוקף כבר ב־2016.

עד כה לא העניקו הרשויות בישראל התייחסות משמעותית לנושא ההצללה למרות הטמפרטורות הגבוהות יחסית המאפיינות אותה, וכיום החקיקה היחידה בנושא מחייבת 15% הצללה בחצרות בתי ספר. לפי ההערכות, לאחר אישור תוכנית ההצללה בתל אביב היא תאומץ בידי רשויות אחרות במדינה.

כיכר הבימה החדשה. בלי צל צילום: שאול גולן

מטרת התוכנית, שמקודמת ביוזמתו של ממלא מקום ראש העירייה ויו"ר הוועדה המקומית עו"ד דורון ספיר, היא להעלות את שיעור האזורים המוצלים בתל אביב. נוסף על האזורים הציבוריים הנמצאים באחריות העירייה, התוכנית מבקשת להעלות גם את שיעור ההצללה ואת המודעות לנושא בקרב יזמים פרטיים. מאחר שהנושא לא מטופל וולונטרית בפרויקטים פרטיים, הוחלט לחייב את היזמים והקבלנים בהכנת תוכנית הצללה באמצעות צירופה לתוכניות והנספחים שהם נדרשים להגיש לעירייה כתנאי לקבלת טופס אכלוס (טופס 4).

לפי התוכנית המתגבשת יידרשו היזמים להכין תוכנית להצללת המרחב שאינו בנוי בעיקר בתוכניות שיש בהן מרחב ציבורי, ובתוכניות עם מרחב ציבורי שבו לציבור יש זיקת הנאה. מדובר על תוכניות כגון כיכר המדינה, כיכר אתרים, השוק הסיטונאי ותוכנית הבינוי למתחם חסן ערפה. היזמים יחויבו לשיעור מסוים של הצללה בהתאם לדרישות העירייה, ויוכלו לעשות זאת באמצעות נטיעת עצים או בהצללות מלאכותיות.

מתחמים קיימים לא יידרשו לשינויים

"הצל גם מגן מפני השמש וגם מסייע לירידת הטמפרטורות", אומר ספיר. "בתוכניות גדולות שבהן המרחב הציבורי קריטי - כמו בכיכר אתרים, תוכניות מרכז העסקים, קירוי האיילון ותוכניות גדולות אחרות - זה יהיה הכי משמעותי, כי כל המרחבים האלה הם בשימוש הציבור וחשוב שיהיו מוצלים במדינה כמו שלנו. זה לא קיים בשום מקום בארץ, אבל אני מקווה שבעקבות המהלך שלנו רשויות נוספות יאמצו זאת", אמר ספיר, שמעריך כי החיוב בהצללה לא יביא להעלאת הוצאות הבנייה: "אני לא חושב שזה ייקר תוכניות או יעכב אותן, זה לא משהו שקשה להכין אותו".

ד"ר מרטין וייל, מקדם חקיקה בנושא הצל

עם זאת, לדברי ספיר תוכנית ההצללה לא תחייב שינויים במתחמים קיימים כמו כיכר הבימה החדשה, שכבר זכתה לביקורת ציבורית רבה בנושא. "לא נעסוק בתוכניות עבר אלא נחייב נספח צל בכל תוכנית חדשה", מעריך ספיר. "כיכר הבימה תוכננה על ידי דני קרוון, שהוא אדריכל ואמן בעל שיעור קומה עולמי. לאדריכל כזה אתה לא מכתיב תנאים וזה חיסרון. אבל מעבר לכך הכיכר יפהפייה ומשתלבת בצורה טובה עם המבנים במתחם".

"אי אפשר לשבת ככה בטיילת או בחוף הים"

"מדהים אותי שאף שלכולם ברור שהצללה זה חשוב, לא נעשה בנושא הזה כמעט כלום", אומר מנכ"ל מוזיאון ישראל לשעבר ד"ר מרטין וייל, שמקדם יוזמת חקיקה פרטית בנושא. "חשיבות הצל לא נלמדת בבתי ספר לאדריכלות, וגם היום פארקים ומוסדות ציבור מוקמים ללא חשיבה בנושא. אין לי הסבר לכך". וייל מקדם בעצמו את המודעות לנושא הצל באמצעות יוזמות פרטיות, כמו תערוכת "צל ערים" במוזיאון העיצוב בחולון.

לדברי וייל, מדינות חמות בעולם כבר מפעילות רגולציה על הצללה במרחב הציבורי, כמו סעודיה שמחייבת טיפול בנושא בחקיקה. "בדרום ארה"ב הטילו על הקהילות את האחריות לבריאות העצים במרחב הציבורי", אומר וייל, בהתייחסו לתוכנית חורש אורבני שגיבש גוף המקביל לפקיד היערות ושנועדה לקדם צל.

"לפי חישוביי, 90% מהספסלים בתל אביב עומדים בשמש ואינם מוצלים. אי אפשר לשבת בטיילת או בחוף הים", מפרט וייל את חומרת הבעיה. "בנוסף, רואים לא פעם בתחנות אוטובוס ברחבי הארץ אנשים שמתחבאים מאחורי התחנה כדי לחמוק מהשמש. גם בשלושה פארקים חדשים וגדולים שהוקמו לאחרונה ביפו, בירושלים ובבאר שבע לא בוצעה שום מחשבה על הצללה. בבאר שבע שתלו רק עצי דקל שלא מספקים צל. הצללה תכניס הרבה חיים לאזורים הללו".

לדברי וייל, להצללה יש השפעה ישירה על תנועת האנשים במרחב: "בגלל השמש בארץ אנשים בורחים לקניונים. לעומת זאת, בשדרות רוטשילד המוצלות בתל אביב יש פעילות גם בשעות הצהריים. זו בעיה גדולה מאוד בכל הארץ, אבל יש יישובים רבים, בעיקר בדרום, שאי אפשר ללכת בהם בחוץ בקיץ".

"השתמשתי בדוגמה של כיכר הבימה בתערוכה שלי 'צל ערים'", אומר וייל. "דני קרוון התקשר אליי לאחר מכן וכעס שהעזתי למתוח עליו ביקורת. 'הזמינו ממני כיכר ולא צל', אמר לי. זו אמירה בעייתית מאוד, כי לא ייתכן שהיצירה חשובה יותר מבני האדם. הוא הוסיף ש'בכיכרות רבות באירופה אין צל', אבל אנחנו לא באירופה, ואני גם לא חושב שזה נכון. יש אחריות גם לעירייה שהזמינה את העבודה, אבל הנושא חייב להיות במודעות של כל אדריכל, במיוחד כשמדובר בפרויקט ציבורי".

"לעצים אין לאן להתפתח"

הפתרון הטבעי למחסור בצל הוא שתילת עצים וצמחייה. אלא שלדברי אדריכל הנוף שחר צור, העצים שנשתלו בתל אביב ב־20 השנים האחרונות חיים על זמן שאול. "ב־30–20 השנים האחרונות עצים מתים 10–15 שנה לאחר שננטעו, כי לשורשים שלהם אין לאן להתפתח. הם נתקעים בבטון או בתשתיות אחרות, ובדרך כלל העץ מת לבסוף", אומר צור.

לדברי צור, שמייעץ לעיריית תל אביב בנושא עצים, הבעיה עלתה לדיון לאחרונה בגלל עבודות הרכבת הקלה בעיר והצורך בעקירת עצים לעבודות תשתית ברחובות המרכזיים שהרכבת עתידה לעבור בהם, כמו אלנבי וארלוזורוב. "השיח היה כיצד להחזיר את ההצללה לרחובות העיר כמה שיותר מהר", הוא אומר. "כשמדובר בעצים השאלה היא מה יש מתחת למדרכות ולבטון". בניסיון להתמודד עם הבעיה החלה העירייה לייצר לעצים אזורי צמיחה תת־קרקעיים, באמצעות שיטות מיוחדות אשר מאפשרות להכניס מתחת לעצים אדמה מתוחחת ומפוררת בהיקפים גדולים.

בעיה אחרת שמשפיעה על הצל במרחב הציבורי היא פרויקטים של תמ"א 38, שלדברי צור כוללים פעמים רבות חניות תת־קרקעיות שגורמות לכריתה או להעתקה של עצים, וכך גם לאיבוד הצללה ויכולת הצללה עתידית. אלא שגם לבעיה זו יש פתרון לדבריו: "אפשר לחייב את היזם ליצור בית גידול לעץ באמצעים פשוטים וזולים".