סיוע עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי

בעוד שבעולם הגדול הבינו ממשלות מהר מאד שיש צורך להתערב ולעזור למיגזר העיסקי לפני שהכלכלה תקרוס לגמרי, בישראל העניינים מתנהלים בעצלתיים. שר האוצר האמריקני, הנרי פולסון, הודיע בסוף השבוע כי ארה"ב משנה את האסטרטגיה של תכנית החילוץ וש-350 מיליארד דולאר מכספי החילוץ יושקעו

כן, שם הבינו שהצריכה הפרטית היא מנוע הצמיחה החזק ביותר. בעוד שבעולם שוברים את הראש איך לסייע למיגזר העסקים הקטנים, כי יודעים שהעסקים הקטנים הם עמוד השדרה של הכלכלה כולה, בישראל עדיין מתווכחים האם הממשלה צריכה להתערב בכלל במשבר.

אם נחשוב בהגיון פשוט נבין שהורדת ריבית של חצי אחוז לא תעזור כל כך לבעלי העסקים הקטנים, מהסיבה הפשוטה שהם מתקשים לקבל אשראי מהבנקים, אז מה זה משנה אם הריבית על ההלוואות היא 2% לשנה או 20%, כאשר הבנק לא מעניק לך את ההלוואה הנדרשת? בנוסף לכך, הבנקים, בשקט בשקט, העלו בחודשים האחרונים את מירווחי הבטחון שלהם, הריבית על הלוואות התייקרה וכך גם הריבית על המשכנתאות. לכן הפחתת הריבית של פישר היתה בעצם חזרה לנקודת המוצא לפני חודש.

לכולם ברור היום שמחנק האשראי הוא האויב הגדול ביותר של המיגזר העיסקי ובעיקר של העסקים הקטנים. בעל מוסך, בעלת מספרה או קונדיטוריה, צריכים היום כסף נזיל כדי להמשיך ולהתגלגל, לקנות סחורה ולשלם משכורות, עד יחלוף זעם. אם המדינה לא תאפשר לעסקים הקטנים לקבל הלוואות קטנות, בגובה 100-150 אלף שקלים, בריבית סבירה, בלי בירוקרטיה מסובכת, טפסים ואישורים, שגוזלים זמן יקר, הרי שחלק לא מבוטל של העסקים לא ישרדו את המשבר.

אלא שאז המדינה תשלם הרבה יותר, דרך הביטוח הלאומי באמצעות קיצבאות אבטלה. הנזק המצטבר הוא גדול בהרבה כי צריך לזכור שכל מפוטר מהעבודה הוא לא רק מובטל אלא אדם שבור שמכניס משפחה שלמה למשבר.