החזירים של אירופה

אירופה נמצאת במשבר חוקתי: נראה שלאף אחד אין סמכות ליישם פתרון הגיוני למשבר החובות של מדינות הפריפריה. במקום לערוך פריסה מחודשת של עול החובות הגבוה של פורטוגל, אירלנד ויוון (מדינות ה־PIG), הפוליטיקאים וקובעי המדיניות דוחפים לעבר חבילות חילוץ הולכות וגדלות, הכוללת פחות

נכון, בשלב זה עדיין אפשר להשתלט כלכלית על הבעיה. הצמיחה בגוש היורו מכובדת, ומדינות ה־PIG מהוות 6% בלבד מהתמ"ג של גוש היורו. אך בהתעקשותם שמדינות אלה עומדות בפני משבר נזילות ולא סובלות מבעיית חדלות פירעון, בכירי גוש היורו מעמידים את המערכת כולה בסכנה.

כלכלות בכירות בגוש היורו כמו ספרד ואיטליה מתמודדות עם בעיית חובות רצינית משל עצמן, במיוחד בהתחשב בצמיחה האנמית והיעדר מפורש של תחרותיות. הדבר האחרון שנחוץ להן הוא לגרום לציבור להאמין כי מתחת לפני השטח מתרחשות בימים אלה תמורות בגוש היורו, וכי רפורמות ושינויים מבניים בכלכלה אינם צורך ראשון במעלה.

בכירים באיחוד האירופי טוענים כי יהיה זה הרה אסון לבצע ארגון מחדש אקטיבי בחובותיה של כל מדינה. בהחלט הגיוני שתחול התפשטות של הבעיה לאחר פריסת חובות יוונית, והיא תפסיק להתפשט רק כשגרמניה תקים חומת אש חזקה ומהימנה, ככל הנראה סביב החובות של איטליה וספרד. זהו בדיוק סוג הפתרון המעשי שניתן לצפות לו באזור של מטבע מאוחד. אם כך, מדוע מנהיגי אירופה אינם מסוגלים להעלות אותה בדעתם?

ייתכן כי הסיבה לכך היא התפיסה שאין להם את מנגנון הניהול המתאים לקבלת החלטות קשות כאלו, לבחור מנצחים ומפסידים. המוסדות החלשים והשבורים של האיחוד האירופי תורמים פחות מ־2% מהתמ"ג של גוש היורו בהכנסות ממסים. החלטות קשות מכל סוג מחייבות הסכמה גורפת, אחד עבור כולם וכולם עבור אחד, ללא קשר לגודל החוב, מצבו והאחריות. אין סיבה להגות תוכנית חלופית אם אין רשות או יכולת לבצע אותה.

אולי הפעם זה יהיה שונה

האם יכול להיות שהמזל יאיר לאירופה פנים? האם קיים סיכוי כלשהו שכדור השלג של חובות, תפקוד לקוי וספק יתפרק ללא פגע לפני שיצברו עוד כוח? לנוכח חוסר הוודאות הגואה, הכל ייתכן. זה יקרה אם הצמיחה בגוש היורו תעקוף את הציפיות בשנים הבאות, מאזני הבנקים יתחזקו וכיסי משלמי המסים הגרמנים יעמיקו. גם מדינות הפריפריה עשויות לרשום מספיק צמיחה כדי לעמוד בהתחייבויות הקיצוצים השאפתניות שלהן.

עם זאת, האסטרטגיה הנהוגה היום קרוב לוודאי תוביל לפריסה מחדש לא מסודרת של חובות. מדוע שאזרחי יוון (שלא לדבר על אזרחי אירלנד ופורטוגל) יסכימו לשנים של צנע וצמיחה אטית רק כדי לחזק את מערכות הבנקאות הגרמניות והצרפתיות, אלא אם יקבלו שוחד עצום כדי לעשות זאת?

כפי שאני ופרופ' ג'רמי בולו מסטנפורד הדגמנו במאמר על החוב הממשלתי בשנות השמונים, רק לעתים נדירות ניתן לגרום ללחוץ על מדינות להעביר לזרים תשלומי נטו (תשלומים פחות הלוואות חדשות) של יותר מכמה אחוזים בכמה שנים. האסטרטגיה הנוכחית של האיחוד האירופי וקרן המטבע הבינלאומית מתייחסת לעשור או שניים שבהם יבוצעו תשלומים מסוג זה. אין להם ברירה, שמא משלמי המסים הגרמנים יתמרדו ולא יסכימו לשלם עבור מדינות הפריפריה של אירופה.

אולי הפעם הזו תהיה שונה. אולי ההילה שמלווה את השייכות למטבע עתודות הולך וגדל תהפוך את המיתון המתמשך ואת תוכניות הצנע לאפשריות בדרכים שכמעט לא התרחשו בהיסטוריה. אני אישית בספק.

זה הזמן לקרן מטבע חזקה

כנגד כל הסיכויים וההיגיון ההיסטורי, נראה שאירופה נחושה לשמור על מנהיגות קרן המטבע. נראה שבכניעתם לבחירה הכביכול צפויה מראש לתפקיד הבכיר, מנהיגי השווקים המתעוררים לא שמים לב שעליהם עדיין לערער על זכותה של ארה"ב למנות את מספר שתיים המשפיע בארגון. קרן המטבע כבר הפגינה נדיבות יתר כלפי מדינות ה־PIG. ברגע שהצוות החדש והידידותי לחילוצים יתבסס, ניתן רק לצפות להמשך הנדיבות, בלי קשר לדבקות של המדינות בתוכניות הקיצוצים.

לרוע המזל, קרן מטבע קלה במיוחד היא הדבר האחרון שנחוץ לאירופה בשלב זה. המשבר החוקתי הוביל אותנו בדיוק לנקודה שבה קרן המטבע צריכה לסייע לגוש היורו לקבל החלטות קשות שלא יוכל לקבל לבדו. הקרן צריכה ליצור תוכניות עבודה עבור פורטוגל, אירלנד ויוון, שישיבו את התחרותיות ויקצצו את החובות, ובו זמנית יציעו להן תקווה לחזרה לצמיחה כלכלית. קרן המטבע צריכה לוודא שהאירופים אינם מאפשרים לשיתוק החוקתי שלהם להפוך את כדור השלג של חובות גוש היורו למפולת כלל־עולמית.

בהיעדר קרן מטבע חזקה, המוסד היחיד שעשוי לפעול לשם כך הוא הבנק האירופי המרכזי העצמאי למדי. אולם, אם הבנק ייקח על עצמו את תפקיד "המלווה של המוצא האחרון" עד הסוף, הוא עצמו יגיע בסופו של דבר לחדלות פירעון. כך אי אפשר להבטיח את העתיד של המטבע המאוחד.

את סיום המשבר קשה תמיד לחזות. אולי קריסה מוחלטת של היורו מול מטבעות אחרים תספיק ותוביל לשגשוג ביצוא, או שאולי אירופה תשגשג לה בכל מקרה. אך קשה לראות כיצד יצליח המטבע לשרוד עוד זמן רב מבלי שיבוצע מהלך החלטי לעבר איחוד פיסקאלי חזק יותר.

הכותב הוא פרופ' לכלכלה ומדיניות ציבורית באוניברסיטת הרווארד, לשעבר כלכלן בכיר בקרן המטבע הבינלאומית Project Syndicate 2011