למה אפשר לוותר על שלב קורות החיים?

אף אחד כבר לא קורא קורות חיים. הנה הסיבות:

קורות חיים הם לא יותר מאוסף של הישגים ונתונים יבשים. הם אומרים הרבה על מה שעשינו אבל מה הם אומרים עלינו? ומה אם עוד לא עשינו? אז אנחנו מנפחים את העובדות, מעגלים את הפינות והכול לפי מיטב המאמרים של אותם מומחים שיודעים הכול על רעיונות עבודה, אבל שוכחים לתת את העצה החשובה מכול - לכבות את הפלאפון.

אלה הם קורות חיים עם ניסיון יומרני לשפוך אור על כל אותם נושאים שנשארים בחושך.

אז מה באמת קורות החיים שלי מספרים עלי?

פרק 1: 12 שנות לימוד

בית הספר היה בשבילי מקום לפורקן. שברתי חלונות, שברתי לבבות, שברתי דלתות, שברתי פלורסנטים ובעיקר שברתי מוסכמות. רגע שזכור לי במיוחד היה שאסרו עלי לצאת למשלחת לפולין. המורים לא היו מוכנים לקחת אחריות על תלמיד כמוני. הם אמרו: "אי אפשר לדעת מה הוא יעשה". אני דווקא, לקחתי את זה כמחמאה.

פרק 2: צבא - שירות מלא

לצבא נכנסתי בתור ספורטאי מצטיין בג'ודו כלומר, כמה שפחות צבא וכמה שיותר אימונים. תמיד הייתי צריך לריב איתם כדי שישחררו אותי לאימון, והיו 3 כאלה מדי יום.

אחרי שנפסלו דרכי מיקוח ביניהם צעקות, אלימות, התחצפות, מרדנות ורישול גיליתי את הפתרון המושלם: שיגעון יצירתי. או במילים אחרות - להפליץ בהפגנתיות ליד המפקד. נו, גם ככה אין על זה עונש.

כך העברתי שירות באימוני ג'ודו קשים שלא הקנו לי את הכרטיס המיוחל לאולימפיאדה, אבל הקנו לי את התואר הנכסף: "החייל שמגיע פעם בשבוע לקריה".

פרק 3: עיסוקים קודמים

2006-2007 מוכר בפיצוציית "בדרך אל הים" בנתניה.

קודם לכן, לא ידעתי עד כמה הצרכן הישראלי הוא אגואיסט, חסר סבלנות, מאוהב בעצמו, מתיימר לדעת הכול, חושב שהוא יותר טוב ממך, עקשן, קמצן, טרדן או נצלן. ידעתי שבעבודה מסוג זה יש לי שתי אופציות: לריב עם כל לקוח ולעוף משם לפני שאני משלים חודש עבודה, או להישאר וללמוד קצת. נשארתי. וכך לראשונה הבנתי שלקוח מחייך – קונה יותר. זה הפך אצלי לסוג של משחק.. תמיד ניסיתי לגרום להם לחייך ותמיד הצלחתי. נשבע לכם.

2007-2008 ניהול משה קראוס סוכנות לביטוח

משה קראוס, ממש במקרה, הוא אבא שלי. ואני, ממש במקרה, הייתי אחד המנהלים הגרועים. ישבתי כל היום עם העט בפה, בהיתי בקירות, בהיתי בשולחן, בהיתי במזכירה ומדי פעם גלשתי באתרי סקס. כל מה שחשבתי עליו הוא איך לעזאזל עושים פרסומת טובה לסוכנות ביטוח?

אז עשיתי פרסומת טובה שהביאה למשרד לקוחות רבים ופרשתי.

פרק 4: השכלה פרסומית

2007-2008 בוגר קורס קופירייטינג ב"בצפר". מצאתי את מסלול חיי והבנתי דבר אחד: לא חשוב מה, הצרכן רוצה גרילה! והוא צועק את זה בקולי קולות.

פרק 5: תחביבים 

ג'ודו. כשאני עומד על המזרן, בתחרות חשובה, מול יריב חזק, הידיים רועדות. אני מסתכל שמאלה ורואה את המאמן שלי יושב על הקווים ומביט בי בציפייה. 14 שנים של אימונים מפרכים וזה הרגע. זה לא כדורסל, לא כדורגל, זה רק אני, הכול תלוי בי, אני חייב להשתין, אין לי אוויר והידיים... הידיים רועדות. אני מאמץ את כל הפחדים באהבה, מתגבר על הפוגרום שמתחולל בראשי ומנצח. זהו, עכשיו כלום לא מפחיד אותי (חוץ מהמוות, כמובן).

לסיום, כמה עובדות שלא תרצה לדעת עלי

• מטופל מזה שנתיים אצל פסיכולוג
• רואה מציאות שונה לגמרי ממה שכולם רואים
• בוהה בדברים
• חושב שכל דבר בחיים הוא מדיה שרק צריך להתאים לה קונספט
• אין לי ניסיון קודם, נאדה, גורנישט, אפס, כלום.
  

אז זהו, נתתי לך את כול הסיבות למה לא להעסיק אותי וסיבה אחת קטנה להזמין אותי לראיון: עוד לא ראית את התיק עבודות.