תמה עונת ההבטחות, החלה עונת האיומים

עכשיו, כשפרק המסים בגזירות התקציב כבר מאחורינו, אפשר להתחיל להתכונן לפרק הבא בסיפור הגזירות שיתרחש בעוד קצת יותר מחודש ויהיה כואב הרבה יותר. בתחילת ספטמבר, ממש לפני החגים, אמורה הממשלה לדון ולאשר את הצעת התקציב ל־2013. ואז, כאשר יתחילו להתפרסם הצעדים שמתכנן האוצר כדי לאזן את התקציב יתברר כי מה שעבר עלינו בשבוע החולף הוא רק המבוא לסיפור האמיתי.

הסיבה למכה הבאה שצפויה לנו היא שבניגוד לגירעון - שאין כל מניעה חוקית להגדיל אותו מעבר למתוכנן - בתחום מסגרת ההוצאות בתקציב אסור לממשלה לחרוג מהסכום שנקבע מראש. במילים אחרות, כל הוצאה לא צפויה שמאשרת הממשלה במהלך השנה מחייבת אותה לקצץ בסעיף הוצאות אחר.

בשנה החולפת התחייבה הממשלה לשורה של הוצאות לא צפויות, שהעיקריות בהן הן תוספות השכר לרופאים, למורים ולמרצים במוסדות להשכלה גבוהה. זאת לצד יישום חלק מהמלצות ועדת טרכטנברג כמו חינוך חינם מגיל 3, והשקעות שונות בתחומי התשתיות התחבורתיות.

בנימין נתניהו ויובל שטייניץ בישיבת הממשלה צילום: פלאש 90

בבנק ישראל מדברים על 10 מיליארד שקל

על פי חישובי חטיבת המחקר של בנק ישראל, התחייבויות נוספות אלה יחייבו את הממשלה לבצע בשנת 2013 קיצוץ עמוק של כ־10 מיליארד שקל בתקציבה כדי לא לחרוג ממסגרת ההוצאות. משרד האוצר מצדו צפוי בעקבות זאת להתחיל בתרגילי האקרובטיקה המילולית המוכרים, ויסביר שהקיצוץ הנדרש בתקציב 2013 - שאמורה להיות שנת בחירות - הוא בעצם קטן יותר. נניח, משהו בין 5 ל־7 מיליארד שקל. אלא שקיצוץ בסדר גודל כזה עדיין יהיה גדול לפחות פי חמישה מהקיצוץ שאושר רק אתמול וחולל מהומה לא קטנה.

הקיצוץ הבא כבר לא יוכל להיגזר בשיעור אחיד מכל תקציבי הקניות של משרדי הממשלה. הוא יצטרך להגיע בנתחים שלמים מכמה וכמה פרות קדושות, כמו קצבאות הביטוח הלאומי, מצבת עובדי השירות הציבורי ושכרם של עובדי המדינה. השאלה היא כמובן איך יוכל ראש הממשלה בנימין נתניהו לשכנע בעוד חודש את שרי הממשלה לאשר קיצוץ גדול מאוד נוסף. וגם איך הוא יצליח לשכנע את ההסתדרות לתת יד לפגיעה בזכויות מוקנות של העובדים. התשובה, ככל הנראה, היא מה שהיה הוא שיהיה.

עם כניסתו לתפקיד שר האוצר ב־2003 נתניהו כבר ניצב בפני מצב דומה, שאותו צלח. ואת מה שעשה אז שר האוצר נתניהו, סביר להניח שיעשה כעת גם שר־העל לענייני אסטרטגיה כלכלית נתניהו.

שוב יזכירו לנו את יוון וספרד

כדי להכשיר את הקרקע לקיצוץ הגדול שבדרך, נתניהו ושטייניץ יסבירו לנו מעכשיו ועד החגים נתניהו ושטייניץ, עד כמה אנחנו קרובים אל שפת התהום, או לחלופין אל מצבן העגום של יוון וספרד.

בהקשר זה מתבקש לערוך תזכורת קלה לעבר: עם כניסתו לתפקיד שר האוצר לפני תשע שנים, נתניהו הזהיר כי "המשק בצלילה, כמו מטוס שכבר שנתיים מאבד גובה. אנחנו על סף קריסה כלכלית ופיננסית, שתמנע מאיתנו לשלם את החובות שלנו". שנה לאחר מכן הודה האוצר כי בעת כניסתו של נתניהו לתפקיד, המשק היה בכלל בתנועה כלפי מעלה, וההתאוששות שלו מהמשבר התחילה חצי שנה קודם לכן. כך שלפני שנצטרך להיעזר בנתונים שיפורסמו בעוד שנה, כדאי אולי לעצור ולחשוב אם המכה הנוספת שינחית עלינו האוצר בספטמבר לא תהיה קשה מדי.