הסינרגיות של נוחי דנקנר

אלא, שבעיה אחת שואבת מדנקנר לא מעט אנרגיה ובעיקר הרבה מאוד מזומנים: גנדן תיירות, כאשר הנכס העיקרי שלה הוא אחזקה בחברת תעופה כושלת בשם ישראייר.

באי.די.בידואגים ליחצן היטב את העסקה על "הסינרגיות" הרבות שלה (כתוצאה מהמיזוג שיגיע עם חברה כושלת אחרת בשם כלל תיירות), ואפילו הצליחו לרתום לטובת הנושא את רו"ח יצחק סוארי שעל מקצועיותו אין חולקים בשוק. גם חברת פועלים סהר, שמייעצת לגופים המוסדיים כיצד להצביע באסיפות בעייתיות מסוג זה, כנראה התרשמה מאוד משלל הערכות השווי שהציגו מנהליה של אי.די.בי כדי לחלץ את דנקנר ושותפיו מהבוץ הטובעני שבו שחו בשנים האחרונות.

בשביל דנקנר ושותפיו, שבורחים מההשקעה הכושלת בגנדן במהירות הגבוהה יותר ממהירות הריצה של יוסיין בולט, זו עסקה מהותית מאין כמותה, שכן היא משחררת אותם מערבויות בהיקף כולל של 45 מיליון דולר. אפילו לדנקנר ולשותפיו סכומים אלה אינם פעוטים.

לעומת זאת, עבור אי.די.בי לא מדובר בכסף גדול באמת, ויש להניח שבשלל רווחי ההון שמייצרת האחזקה בקרדיט סוויס, כמו גם הדיבידנדים שמחלקות החברות־הבנות הרבות האחרות בקבוצה, הפסדיה של גנדן תיירות צפויים להיבלע. כנראה שעסקת ישראייר, על חולשותיה הרבים, לא תערער את יציבותה של אי.די.בי אחזקות.

אולם, לא זו השאלה שהמשקיעים צריכים לשאול את עצמם. השאלות האמיתיות היא האם מחיר העסקה מגלם את הפוטנציאל העסקי הרעוע של ענף התיירות בכלל ושל ישראייר בפרט, והאם העסקה הוגנת כלפי בעלי מניות המיעוט של אי.די.בי, שרובם כנראה לא יגיעו לאסיפה המכרעת.

התשובות לשתי השאלות האלה היא לא ולא. ראשית, העסקה לא מגלמת את הפוטנציאל העסקי הגרוע של גנדן תיירות. אם לבעלים של גנדן תיירות לא היו קוראים נוחי דנקנר, הוא מעולם לא היה חושב על מיזוג של חברה עם גירעון של 79 מיליון דולר בהון העצמי, הפסדים שוטפים של יותר מ־100 מיליון דולר מאז הקמתה ותמיכה אסטרונומית של הבעלים בה לאורך השנים. אפשר להניח שדנקנר לא היה נותן לה לחצות את מפתן דלת משרדו, ואולי אף היה זועם על מי שהעז בכלל להעלות עסקה מסוג זה על הפרק. ובכלל, אם זו עסקה כל כך טובה, מדוע דנקנר לא מבצע מהלך הפוך לפיו גנדן תרכוש את פעילותה של כלל תיירות מאי.די.בי? הרי במהלך כזה אי.די.בי תיפטר מפעילות התיירות המפסידה שלה, וגנדן תישאר עם הסינרגיות. לכאורה, אי.די.בי משלמת כאן מחיר נמוך של 1.2 מיליון דולר עבור גנדן תיירות. אולם, במקרה הטוב, אי.די.בי היתה צריכה בכלל לקבל כסף על נכונותה לשאת בנטל.

בפועל, העסקה עושה שימוש ציני ביחסי הכוחות בשוק ההון. מי שיגיעו לאסיפת בעלי המניות של אי.די.בי יהיו כמה מוסדיים שהאחזקה הזניחה במניות הקונצרן מעניינת אותם כקליפת השום. הרוב המכריע של הציבור שמחזיק במניות כנראה אפילו לא מודע לעסקה הזאת, ובטח שאין לו מושג מתי נערכת ההצבעה, איפה, והאם היא משרתת אותו. מסיבה זו, דנקנר, שמיצב עצמו כטייקון של המדינה, שהתנהלותו הציבורית חשובה לו מעל לכל, היה צריך להיות זה שיוריד מעל סדר היום את העסקה הפוגענית הזו. גם אם מהצד השני של המתרס לא נמצאים מוסדיים חזקים כמו רועי ורמוס מפסגות, או ענת לוין ממגדל, אלא אותה גברת משדרות שדנקנר כה אוהב להצטלם לידה בסיוריו בדרום.