דילמת טרכטנברג: היגיון כלכלי או פוליטיקלי קורקט

הדילמה שתעמוד הבוקר בפני נדין בודו־טרכטנברג, מי שיושבת עתה בראש הוועדה המוניטרית של בנק ישראל, לא פשוטה: האם לפעול לאור הנתונים הכלכליים והשכל הישר ולהעלות את הריבית, או ללכת בדרכי קודמיה ולהתחמק?

הוועדה המוניטרית תתכנס היום לישיבה החודשית שבה נקבעת הריבית במשק. הנגידה היוצאת קרנית פלוג לא הזיזה את הריבית ממקומה מאז מרץ 2015. החשש הוא שבשל מעמדה הזמני של בודו־טרכטנברג, היא תעדיף להשאיר את ההכרעה הקשה לנגיד הנבחר אמיר ירון, שייכנס לתפקידו עוד פחות מחודש. אולי היא תעדיף לטעון ש"לא יאה" שממלאת מקום תתחיל בתהליך ההיסטורי של יציאה מריבית אפסית.

יתר על כן: בודו־טרכטנברג נשואה למנואל טרכטנברג, שנוא נפשו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. פוליטיקאים בכירים לא אוהבים העלאות ריבית, ותעיד על כך הביקורת הארסית שהפנה לאחרונה נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כלפי יו"ר הפד ג'רום פאוול. אפשר שיו"ר הוועדה המוניטרית תחפוץ לקבל החלטה שהיא "פוליטיקלי קורקט", ולא תצטייר חלילה כנקמה בנתניהו.

מכל מקום, הכדור בידיים שלה: בוועדה המוניטרית נותרו עם פרישתה של פלוג רק חמישה חברים. שניים מהם המליצו לפני חודש וחצי על העלאת הריבית, וקשה להאמין שישנו את עמדתם.

הכתובת מזמן על הקיר

הנתונים הכלכליים מדברים בעד עצמם. שני הפרמטרים העיקריים שיש להתחשב בהם בקביעת הריבית, לפי החוכמה המקובלת, הם הצמיחה והאינפלציה. כשהמשק צומח בקצב נאה, הוא יכול לספוג העלאת ריבית. כשהאינפלציה מטפסת, ריבית גבוהה יכולה לרסן אותה.

אם כן, הצמיחה בישראל חזקה, ולמרות התמתנות מסוימת עדיין עומדת על כ־3.5%. המדד המשולב של בנק ישראל מראה שקצב הצמיחה יציב, והמומחים תמימי דעים שהמשק בתעסוקה מלאה.

נדין בודו טרכטנברג צילום: עומר מסינגר

האינפלציה, לעומת זאת, בקו עלייה. זהו החודש החמישי שבו האינפלציה השנתית (ממוצע מדד המחירים לצרכן ב־12 החודשים האחרונים) חורגת מהיעד הממשלתי. גופים בינלאומיים חוזים כי היא תעלה לכ־1.5% בשנתיים הקרובות.

אחת הסיבות לתמיהה שעוררה החלטתה של פלוג להשאיר את הריבית על כנה בחודש שעבר היתה טענתה שהאינפלציה נמוכה מדי, או בלשונה "לא מבוססת דיה בתוך היעד", שהוא 1%‑3%. פלוג נשענה על עדכון פתאומי ומשונה בתחזית האינפלציה של בנק ישראל, שהיה נמוך מכל שאר המודלים הכלכליים.

מלבד הצמיחה ועליית המחירים, החלטות הריבית של בנק ישראל מושפעות משיקול שאינו אחד מיעדי המדיניות הרשמיים שלו: שער החליפין. לבנק ישראל יש עניין סמוי לשמור על דולר חזק. יש אומרים שהאינטרס הזה משפיע על שיקול הדעת של בכירי הבנק אף יותר מהרצוי. והנה, שער הדולר זינק לאחרונה וכבר חצה את הרף של 3.73 שקל לדולר: רמה כזו מאפשרת להעלות את הריבית ללא חשש.

בשבוע שעבר קיבלו בכירי בנק ישראל קריאת השכמה מצלצלת מארגון שהם נוהגים להטות לו אוזן קשבת. "על רקע הגידול באינפלציה ורמת האבטלה הנמוכה", כתבו כלכלני ה־OECD בדו"ח התחזיות החצי־שנתי של הארגון, "על בנק ישראל להעלות את שיעור הריבית האולטרה־נמוך".

שאלה של ביטחון אישי

כל הסימנים מראים אפוא שכבר מזמן הגיעה השעה להעלאת ריבית. השאלה היחידה היא אם בודו־טרכטנברג תרצה לעמוס את הנטל על כתפיה. היא הלוא לא הופיעה אפילו ברשימת המועמדים לתפקיד הנגיד. פלוג אמנם ציינה את שמה בראיונות הפרישה, אבל יותר כמשאלת לב או מרצון להגן על הבחירה בה כמשנה לנגידה. כעת נותר להמתין ולראות אם הקשיים האישיים והפוליטיים יגברו על ההיגיון הכלכלי.