ראש הפרקליטים מסתבך: הדלתות מנחשות ונפתחות לו מעצמן

שרת המשפטים איילת שקד הודיעה בתחילת השבוע כי החקירה הפלילית נגד יו”ר לשכת עורכי הדין אפי נוה תסתיים בתוך זמן קצר, ואז תגובש עמדתה בשאלה אם יותר לו להשתתף בישיבת הוועדה לבחירת שופטים בסוף נובמבר. בסיום החקירה של פרקליטות מחוז מרכז, שמטפלת בדרך כלל בעבירות כניסה לישראל, תחליט באילו סעיפי חוק להאשים את נוה, או לחלופין לגבש הסדר טיעון עמו.

כפי שחשף שלשום כתב ערוץ 10 אביעד גליקמן, נוה אישר בחקירתו כי הוא טס לתאילנד עם בת זוגו, אזרחית ישראלית, והיא לא החתימה את דרכונה בשובם. כאשר שאל החוקר את נוה אם היא גם לא החתימה את דרכונה ביציאה, השיב נוה: “כן, הגענו לשדה התעופה ולא רציתי שאשתי תדע שהיא טסה איתי בגלל משפט הגירושים. אין לה שום עיכוב יציאה מהארץ, היא פשוט עברה איתי דרך השער”.

נוה נחקר בין היתר על עבירות על חוק הכניסה לישראל, כשהחשד נגדו הוא שביצע בצוותא או סייע לבת הזוג לא להחתים את דרכונה. סעיף 7 לחוק קובע את סדרי הכניסה והיציאה מישראל: “לא ייכנס אדם לישראל ולא ייצא ממנה, בין שהוא אזרח ישראלי ובין שאיננו אזרח ישראלי, אלא באחת מתחנות הגבול שקבע שר הפנים בצו שפורסם ברשומות, ולאחר שהתייצב שם לפני קצין בקורת הגבולות או בקר גבולות והציג לפניו דרכון, תעודת מעבר או תעודה אחרת שהוציא למטרה זו שר הפנים, בני תוקף”. הדגש בסעיף זה הוא הצגת דרכון בתחנת גבול שקבע שר הפנים, כלומר כניסה לארץ או יציאה ממנה תיעשה רק דרך תחנות הגבול, ולא משום מקום אחר, ורק בהצגת דרכון. העונש על הפרת הסעיף לפי חוק הוא שנת מאסר.

בנוסף לכך, ואף שנוה נחקר על הפרת חוק הכניסה לישראל, חוק זה עוסק במי שאין לו אזרחות ישראלית, והדבר אף מובהר בסעיף הראשון של החוק: “מי שאיננו אזרח ישראל תהיה כניסתו לישראל (...) על פי אשרה לפי חוק זה”.

אפי נוה, ראש לשכת עורכי הדין צילום: עמית שעל

למה צריך דרכון?

כדי למנוע התפלפלות משפטית, ייתכן כי החוק הרלבנטי להגשת אישומים בפרשה זו הוא דווקא חוק הדרכונים. תחת הכותרת “חובת השימוש בדרכון ישראלי”, שמופיעה בסעיף 2, מפורט כי “אזרח ישראלי יציג בעת כניסתו לישראל ובעת יציאתו ממנה, לפני קצין ביקורת הגבולות, דרכון ישראלי או תעודת מעבר ישראלית”. לכאורה הסעיף הזה הופר בעת שבת הזוג של נוה נמנעה מהצגת הדרכון שלה והוא סייע לה בכך, ואולי אף חמור מכך – ביצע עמה את העבירה. אמנם הסעיף מדבר על עבירת הנוסע עצמו, אבל לאור הדברים שאמר נוה בחקירה נראה על פניו שאפשר להטיל גם עליו אחריות פלילית למעשים מכוח הביצוע המשותף או הסיוע.

בדברי ההסבר להוראת חוק הדרכונים נכתב שיש להבטיח שחובות המוטלות על פי דין על אזרח ישראלי בהקשר לכניסה וליציאה אכן מולאו, והיא עשויה לסייע למנוע התחמקות מצווי עיכוב יציאה מהארץ ולוודא שהאזרח היוצא מילא את חובותיו בטרם יציאתו. סביר להניח שפרקליטיו של נוה ינסו לטעון בשמו כי מטרת הסעיף היא למנוע יציאת מעוכבים מישראל. מאחר שהנוסעת לא היתה מנועה מלהיכנס או לצאת מישראל, הם יטענו כי לא התקיים יסוד של כוונה פלילית.

העונש על הפרת סעיף 2 בחוק הדרכונים הוא מינורי יחסית. בחוק עצמו לא מצוין מהו העונש, כך שסעיף הענישה הרלוונטי הוא סעיף 40 לחוק העונשין, עבירה שלא נקבע לה עונש. הסעיף הזה קובע עונש של שבעה ימי מאסר, קנס של 2,800 שקל או שניהם יחד.

עם זאת, בהמשך חוק הדרכונים מפורטים סעיפים נוספים שהעונש עליהם חמור יותר. לכאורה ישנן שתי חלופות רלוונטיות לפרשה. הראשונה היא סעיף 8א(4), הקובע שאדם ש”הניח לאדם אחר להשתמש שלא כחוק בדרכונו או בתעודת המעבר שלו, ואין שמו של אותו אדם אחר מפורש בהם”, חשוף גם הוא לעונש מאסר של עד שנתיים.

לאור דבריו של נוה בחקירתו, כפי שצוטטו בערוץ 10, לפיהם בת זוגו “פשוט עברה איתו דרך השער”, לכאורה נוה נכנס לגדר סעיף זה, אם אפשר לה להשתמש ביחד איתו, שלא כחוק, בדרכונו או בתעודת המעבר שלו. זאת אם יתברר למשל שהוא נתן לה את פתק המעבר שלו בביקורת כדי שתנסה לעבור איתו, או אפילו שהשניים נצמדו זה לזו בעת פתיחת המחסום.

בנוסף סעיף 8א(3) קובע שמי ש”השתמש שלא כחוק בדרכון או בתעודת מעבר שאינם שלו או שאין שמו מפורש בהם” צפוי לעונש מאסר של “עד שנתיים”. אם נוה נתן את הפתק שלו לבת הזוג כדי שתיכנס בשער, אפשר עקרונית לטעון שגם סעיף זה רלוונטי לאור ביצועה משותף של העבירה.

קבלת דבר במרמה

סעיף עבירה אפשרי נוסף הוא קבלת דבר במרמה לפי חוק העונשין. אלא שלפי מומחים למשפט פלילי, אישום בסעיף כזה עשוי להיות מרחיק לכת מאוד. השאלה במצב כזה היא מה הדבר שנוה או בת הזוג קיבלו והאם בוצעה מרמה. שהרי המטרה של החוק היא להגן על מצב שבו אדם מקבל זכות על בסיס מצג שקרי, בכתב או בעל פה. וכאן, לפחות לפי טענתו של נוה בחקירה, הוא ובת זוגו פשוט עברו בשער.

“אפשר עקרונית לטעון שבמעשיהם הם פעלו לרמות את קצין ביקורת הגבולות”, אומר מומחה למשפט פלילי, “אלא שעבירת הקבלת דבר במרמה צריכה שני יסודות: לקבל זכות או טובת הנאה, ושהיא הושגה במרמה – מצג שווא. לפחות לפי הפרסומים, היסודות האלה לא קיימים”.