• תפריט
דעות

המעבר הקשה מהצד הקונה לצד המוכר

הנסיגה של שמעון גל עלולה להיות סנונית ראשונה שמבשרת רעות עבור כמה גורמים שמנסים לבצע גיוסים בימים אלה. המשותף לגל ולבכירים אחרים בגופים פיננסיים שהחליטו לפרוש, בין היתר, בשל החלת חוק הגבלת שכר הבכירים, הוא הרצון ליהנות מדמי ניהול גבוהים ושכר בעלות של מיליוני שקלים

גולן חזני 07:0916.05.17
הנסיגה של שמעון גל עלולה להיות סנונית ראשונה שמבשרת רעות עבור כמה גורמים שמנסים לבצע גיוסים בימים אלה. המשותף לגל ולבכירים אחרים בגופים פיננסיים שהחליטו לפרוש, בין היתר, בשל החלת חוק הגבלת שכר הבכירים, הוא הרצון ליהנות מדמי ניהול גבוהים ושכר בעלות של מיליוני שקלים. דמי ניהול של 2% לשנה בקרן בינונית של 200 מיליון דולר מגיעים ל־15 מיליון שקל שחלקם הולך לתפעול אמנם, אבל עדיין משאיר מיליוני שקלים טובים לשותפים.

 

בכירים כאלה כמו גל, דני צידון שהיה משנה למנכ"לית בנק לאומי, או אמיר הסל מהראל, יוצאים לשוק ונתקלים במשב רוח צונן. בעוד בבנק או בחברת הביטוח הם ישבו על הכיסא המרופד והנוח בצד הקונה (Buy side), הצד שבו בזה אחר זה עולים אליהם לרגל לבקש השקעות או אשראי, הם מגיעים החוצה בדיוק לצד ההפוך, של ה”Sell side”. הם פונים למי שהיו הקולגות שלהם ומקווים שהקשר מהעבר, לצד הניסיון, יעניק להם יתרון. וזה לא קורה. וכך, גל נתקל בקשיים, נשבר ופרש; הסל, שביקש לגייס, עם גבי לב, מיליארד שקל לקרן שתשקיע בחוב מורכב, ובחברות בינוניות, אמנם יסגור בקרוב את הגיוס, אבל בהיקף נמוך יותר של 600-500 מיליון שקל; צידון שמנסה לגייס עם קרן ויולה הוותיקה קרן פינטק של 200 מיליון דולר, נתמך עד כה בעיקר על ידי בנקים שהתחום נתפס בעיניהם מהותי לפעילות, ולא מצליח להגיע לסכום המבוקש; גם יוסי זינגר, לשעבר מנכ"ל גרנית הכרמל ששילב כוחות עם ויולה בניסיון לגייס 200-150 מיליון דולר לקרן תשתיות, מתקשה בינתיים להתקרב לסיום הגיוס.

 

 צילום: שאטרסטוק

 

מנהלי ההשקעות הנוכחיים רואים את האינפלציה בקרנות החדשות, הקטנות והבינוניות, ומהססים. אחרי הכל, מנהלי השקעות אלה יכולים להשקיע בקרנות ענק קיימות, עם היסטוריה מוכחת של תשואות, שמתרחבות ומגדילות את הגיוסים שלהן. קרנות כמו פימי, שגייסה לאחרונה מיליארד דולר, טנא, פורטיסימו, סקיי ואייפקס שמגייסות גם הן מאות מיליוני דולרים. בנוסף, בשוק הישראלי הקטן אין היצע שיכול לספק את הרעב של הקרנות הגדולות לעסקאות, וכיום הן מתמודדות על עסקאות שפסלו בעבר. כך פימי רוכשת חברה לשירותי כוח אדם (G 4 s), ואייפקס רוכשת רשת דיסקאונט כמו מקס סטוק (בשלבי חתימה). במקביל מתפתחת תופעה חדשה של קרנות ותיקות שנאלצות לרכוש חברות מקרנות אחרות, אף שבעבר הן נמנעו מכך משיקולי אגו. במצוקה הקיימת, גם המחסום הזה נפרץ ופורטיסימו, למשל, רכשה מטנא את פישמן הנדסה ב־160 מיליון דולר, ואילו סקיי וקדמה עומדות לרכוש במשותף את ש.א.ל הפועלת בתחום המוצרים לבנייה ותשתיות.

 

קושי נוסף שעומד בפני הקרנות החדשות, נובע מתקנות של המפקחת דורית סלינגר, שמגבילות את היקף ההשקעות בקרנות המותר למוסדיים, ואלה מחפשים כיום בעיקר את המימושים. על רקע זה מעדיפים המוסדיים להעביר יותר ויותר מהנתח לקרנות זרות שהוכיחו עצמן ואם כבר משקיעים בקרנות מקומיות, הבחירה נופלת על המוצלחות שבהן.

 

 

 

ספר התקציב 2017-2018 - גרסת כלכליסט 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x