• תפריט
מבחני רכב

היברידי ומיינסטרים: מכת חשמל לעממיות

איוניק, ההיברידית העממית הראשונה של יונדאי, נועדה לקלוע למכנה המשותף הרחב ביותר ולהפוך לרב־מכר. העיצוב שמרני, ובנסיעה עירוניות היא נוטה לקופצנות. עם זאת, צריכת הדלק מצוינת, והיא משופעת טכנולוגיות בידור ומנגנוני בטיחות מתקדמים

תומר הדר 22:2701.01.17

מזג האוויר בסידני, אוסטרליה, יחסית חמים: 23 מעלות נעימות בחוץ. מחר ירד גשם, אבל היום אין מה לדאוג. ברדיו מתנגנות שנות השמונים. ג'ורג' מייקל מקבל הרבה כבוד. אפשר להבין למה. בניו יורק קור אימים: עוד מעט 2017, תהיו שמחים. בניו יורק יש 24 שעות של מוזיקת דראם אנד בייס. עקרונית, זה בדיוק כמו שזה נשמע: תופים ובאסים, לפעמים באסים ותופים, אבל קשה להבחין. גם בצרפת עושים כבוד לג'ורג' מייקל. עשור אחד קדימה: 24 שעות של שנות התשעים. 48 שעות של שנות ה־90. כל הזמן שנות ה־90.

 

הרדיו של יונדאי איוניק הוא אטרקציה אמיתית: מדובר במערכת רדיו אינטרנטי, כלומר הרדיו כולל מאות, אולי אפילו אלפי תחנות, שכל אחת מהן מוקדשת לז'אנר מסוים, מכל העולם. יש תחנה מעולה של מוזיקת נשמה, עם הדואט של ארת'ה פרנקלין וג'ורג' מייקל. עשרות תחנות של שירי שנות השמונים, המון ווהאם. וגם תחנות שמתמחות בשנות התשעים, שוב, רפרטואר עשיר של ג'ורג' מייקל. ויש תחנות שכוללות הרצאות. מערכונים. ספורט. מכל העולם. את היונדאי איוניק עוד לא הנעתי אפילו, אני בקלאב טרופיקנה, המשקאות חופשיים, יש שמש וכיף, מספיק לכולם.

 


 

קצת על יונדאי איוניק: איוניק היא מכונית היברידית עממית ראשונה של יונדאי. לא רק של יונדאי, גם של קיה. כן, קיה נירו חולקת מכלולים רבים עם יונדאי איוניק, אלא שקיה נירו היא רכב כביש שטח, ואילו יונדאי איוניק היא מכונית משפחתית. קיה היא ההרפתקנית במשפחה הקוריאנית המורחבת הזו, יונדאי היא השמרנית. אך מתחת למעטה החיצוני, ברמת השלדה והמכלולים המכניים, הן כמעט זהות. עוד נקודה חשובה: יונדאי היא חברה שקופצת למים. חזק: בשוק הרכבים ההיברידיים היפניים פועלות שתי יצרניות גדולות, הונדה וטויוטה, שעברו שורה ארוכה של חבלי לידה וניסיונות זהירים לחדור לשוק הרכב ההיברידי עם רכבים עתידניים למראה. יונדאי לעומת זאת לא לוקחת שבויים: איוניק מיועדת להיות רבת מכר החל מן הרגע הראשון, לא מכונית ניסוי ללקוחות חדשניים וסקרנים שמעוניינים להתנסות במשהו חדש, אלא בעיטה ירוקה בשוק המשפחתיות השמרני. אולי זו הסיבה שאיוניק היא מכונית שמרנית למדי בעיצובה: הפנסים הקדמיים, הישבן העגלגל בעל הדלת החמישית (שמפריעה לראות לאחור), אלה מרמזים במקצת על החדשנות שטמונה תחת המעטה החיצוני של איוניק, אבל זהו בעצם. חבל שאיוניק אינה חדשנית למראה או מזל שכך? החליטו אתם.

 

משתלטת על ההגה

 

יש ז'אנר מוזיקלי שנקרא "דאבסטפ". ההגדרה המילונית של דאבסטפ, תבדקו, היא "הפקה מלופפת היטב של באסים מכים ותבניות תופים מהדהדות, קטעי סימפולים ושירה אגבית". אמיתי לחלוטין. במציאות דאבסטפ נשמע כמו מיגרנה. ביונדאי איוניק יש הרבה תחנות שמנגנות רק דאבסטפ. חלקן בלונדון, חלקן בניו יורק. חבל שההרפתקנות של יונדאי בכל הקשור למערכות שמע ומולטימדיה לא ממש מתבטאת בתא הנוסעים של איוניק: ניתן לקוות, אולי, לצלילי הדאבסטפ, שאנשי יונדאי יבינו שמכונית שמבוססת על טכנולוגיות עתידניות – ומצוידת בשפע מסחרר של מערכות בטיחות מצילות חיים, כגון מערכת שמשתלטת על ההגה בעת סטייה מנתיב, מערכת ששומרת מרחק בשעת שיוט, מערכת שבולמת את היונדאי בשעת חירום – וגם מערכת שמטעינה את הסמארטפון באופן אחוטי – צריכה עיצוב פנימי בעל שאר רוח. לא עיצוב פנימי שבלוני ומשעמם למדי, אך ביונדאי, למרבה הצער, לא הבינו: אז תא הנוסעים של איוניק הוא שגרתי לחלוטין, החל בצבעי הגימור והדיפון, וכלה בתאי מחזיקי הכוסות ופתחי המזגן. הנגיעה ההרפתקנית היחידה בתא הנוסעים של איוניק, זו שמיועדת להמחיש לנהג שהוא נוסע במכונית עמוסה בטכנולוגיה, היא ההגה, שקטום בחלקו התחתון, כמו במכוניות ספורט. אגב, בעולם משווקת איוניק גם בגרסת פלאג אין הייבריד, כזו שניתן לחבר לשקע ומסוגלת לנסוע עשרות קילומטרים בכוח חשמל בלבד. היא תשווק גם בישראל בעתיד, אך נכון לעכשיו אנו מקבלים רק את ההיברידית. מלבד זאת, איוניק מרווחת מאוד, במיוחד בשביל מכונית היברידית, כזו שישבנה צריך להכיל גם סוללות ותא המנוע שלה צריך להכיל גם מנועים חשמליים. אז נכון, תמיד עדיף ליצרן רכב לייצר מכונית שמרנית, כזו שתפנה לכמה שיותר לקוחות, אך ניתן להיות יצירתיים גם כשבונים מכונית שמרנית, לדוגמה כזו שמבוססת על אותם מכלולים בדיוק כמו איוניק, קיה נירו.

 

יונדאי איוניק. מבט מבפנים יונדאי איוניק. מבט מבפנים

 

רוק נוצרי. יש דבר כזה. להקה, עם גיטרות חשמליות, תופים, באס ולפעמים עוגב, מהללת את שמו של אדוננו המושיע. לאיוניק יש בין היתר הרבה תחנות של רוק נוצרי, שמשדרות מנאשוויל, ממיניסוטה, מטנסי, מטקסס.

 

ניתן לצפות שיונדאי איוניק תהיה מאמץ ראשון צולע של יונדאי לייצר מכונית היברידית עממית. זו לא בושה, אך איוניק מחסלת במהירות כל דעה קדומה על חבלי לידה, ועל היברידיות בכלל. היא מצוידת בתיבת הילוכים לא שגרתית: כפולת מצמדים. ברוב ההיברידיות יש תיבה מסוג אחר, תיבת הילוכים רציפה. באיוניק קשה להבחין בכלל שמדובר במכונית היברידית. זו מחמאה גדולה מאוד. מנוע הבנזין, בנפח 1.6 ליטרים, פועל בהרמוניה מפתיעה עם מערכת ההנעה החשמלית, ואיוניק מספקת תאוצות מרשימות ברוב המצבים, לא מפתיע בהתחשב בעובדה שביונדאי יצרו מכונית קלה במיוחד: איוניק שוקלת רק קילוגרמים.

 

מתלים חסרי עידון

 

איכות הנסיעה היא כבר עניין אחר. בדומה לתא הנוסעים ולעיצוב החיצוני, יונדאי מכוונת למכנה משותף רחב ככל האפשר, אבל מעט נמוך. זה אומר שמצד אחד איוניק היא שייטת מצוינת למרחקים ארוכים, היא שקטה מאוד וחסכונית להפליא: צריכת דלק של 20 ק"מ לליטר ניתנת להשגה די בקלות. עם זאת, במכונית כה חדשנית ניתן היה להשקיע מעט יותר באיכות הנסיעה: לעתים, במיוחד במהירויות נסיעה עירוניות, איוניק מעט קופצנית, פעילות המתלים שלה מעט חסרת עידון. במכונית משפחתית רגילה, אפרורית, כזו שהולכת לשאת מדבקות של חברת ליסינג, היינו מסכימים להסתפק במועט הזה. אך במכונית שניכר שהושקעו בה לא מעט מחשבה ותכנון ניתן לצפות ליותר.

 

יונדאי איוניק היא מכונית המיינסטרים ההיברידית הראשונה בישראל. לטוב ולרע. מדובר במכונית היברידית מרשימה, עם צריכת דלק מצוינת, שפע מרשים של טכנולוגיות בידור וטכנולוגיות בטיחות, שמגבות את הנהג למקרה שיאבד בסבך הצלילים והאפליקציות. עם זאת, מיינסטרים זה לא תמיד טוב. ניכר שיונדאי בחרה בגישה שהופכת את אחת המכוניות היותר מתוחכמות שלה למוצר צריכה בסיסי, מה שמתבטא בעיצוב ובאיכות הנסיעה, שמיועדים לקלוע למכנה משותף רחב ככל האפשר, על חשבון ייחודיות. בסופו של דבר קשה לא לדמיין תרחיש שבו איוניק הופכת ללהיט מכירות היסטרי בישראל. וזה מה שביונדאי רוצים בסופו של דבר. צריך רק אמונה, אמר את זה המטיף מהרוק הנוצרי. וגם ג'ורג' מייקל.

 

קבלו ניוזלטר יומי המסכם את חדשות היום ישירות למייל שלכם. לחצו להרשמה

בטל שלח
    לכל התגובות