מערכת החינוך צריכה בחינת בגרות
הגיעה השעה לשקול תחליפים לבחינות הבגרות, תחליפים שישימו במרכז את התלמיד ולא את הציונים שלו
בשבועיים החולפים מתקיימת, ולא בפעם הראשונה, מחאה של המורים במערכת החינוך. בדף הפייסבוק 'בנט אל תתנצל, תשלם' חברים כבר מאות מורים שמלינים בפני שר החינוך על שכרם הנמוך וגם על אי תשלום משכורתם. ושוב - אין חדש תחת השמש. מחאה זו, שכבר יצאה מעבר לגבולות הפייסבוק לרחובות, מצטרפת ליוזמות אחרות של מי מהמעורבים במערכת החינוך העצומה, ואשר נוגעת כמעט בכל אזרח ישראלי.
גל המחאה הנוכחי מהווה הזדמנות ראויה לחזור למקורות של מערכת החינוך ולמטרותיה. כידוע, חוק החינוך הממלכתי אשר גובש בשנת 1953, דן בהרחבה בהענקת שוויון הזדמנויות, לאפשר לתלמידים להתפתח על פי דרכם וליצור אווירה המעודדת את השונה ותומכת בו. כמו כן, אותו חוק מדבר על פיתוח אישיות הילד והילדה, את יצירתיותם ואת כישרונותיהם השונים, למיצוי מלוא יכולתם.
החוק אמנם נשמע מבטיח, אבל האם זו אכן מטרתה המוצהרת של מערכת החינוך בימינו אנו? מדוע מנגנון ההערכה, שאמור לסייע ולהבטיח השגת מטרות נעלות אלו, אינו מעמיד למבחן מטרות אלו? יותר מכך- מעניין לתהות מדוע מערכת החינוך לא מעמידה למבחן את כלל מטרותיה ולא רק את המטרות הקשורות לידע? ובכלל, מדוע רק התלמידים הם אלו שעומדים למבחן? מדוע משרד החינוך לא בודק את עצמו ביחס למטרות שהציב המחוקק?
התמודדות עם השאלות, אם כך, דורשת התעמקות בנתונים ובדו"חות. על פי הנתונים רק 52.7% מכלל קבוצת הגיל נמצאו זכאים לבגרות, כלומר מעט יותר ממחצית התלמידים אכן הגיעו למעמד הנכסף של זכאות לבגרות. זו אמנם הוכחה לכך שמערכת החינוך כן בוחנת את עצמה, ביחס לחלק ממטרותיה. אולם, ציונה מתחת ל-60. זה נכשל, לא? מעל 355 מיליון שקלם משקיע משרד החינוך באגף הבחינות, בנוסף ל-292 מיליון שקל עבור העסקת עובדים בבחינות הבגרות. בחשבון פשוט בחינות הבגרות עולות למערכת החינוך הישראלית כ-647 מיליון שקל בשנה. תוסיפו לכך, את מבחני המיצ"ב שעלותם נאמדת בכ-80 מיליון שקל, ואת תוצאותיו משרד החינוך היה מעוניין להסתיר מהציבור.
הדרך הפכה להיות המטרה
נחזור למטרות הראשוניות שהציב המחוקק בפני משרד החינוך. הרי אלו בכלל לא עומדות למבחן למרות החשיבות העליונה שתלמידים והורים בוודאי משייכים להן. שלא תטעו, קיימת תפיסה של הערכה במשרד החינוך אולם לא מספקת ובטח שלא עדכנית.
הבעיה האמיתית נעוצה לא בהגדרת המטרות שכן אלו נעלות וחשובות. הבעיה היא שהדרך הפכה להיות המטרה. מערכת החינוך בחרה בדרך הקלה, היא בוחנת ידע כי זה מסתדר יופי על עקומת הפעמון, זה אפילו מצלצל טוב. חלופות יש, אך מועטות ונגישות רק לפלח קטן מהאוכלוסייה ובפועל, אינן משמעותיות מבחינת התלמיד העומד בפני מטר מבחנים שעיקרם שינון שוב ושוב. מחול השדים סביב הציונים, זכאות לבגרות, תוצאות המיצ"ב וכו' אינו בעייתי רק מול התלמידים, הוא מציב בפני המורים מטרה אחת ברורה; ציונים, מעט מאוד כלים, היעדר חופש פעולה והרבה ציפיות ודרישות.
מבחן בגרות במתמטיקה (ארכיון) צילום: גדי קבלו הרפורמה במערכת החינוך, אינה חייבת לבוא בדמות 5 יחידות לימוד במתמטיקה בלבד, אלא חייבת לבוא כתפיסה כוללת רחבה. הגיע הזמן להודות כי שיטות ההערכה במערכת החינוך מיושנות, שכן הן נשענות על עקומות הפעמון שמייאשות את התלמידים והמורים שכן הן מקדמות תפיסה שגויה שידע קודם לכל. ניתן ללמוד מארה"ב אשר תחת ממשל בוש הקצינה את נושא הערכה וקבעה סטנדרטים אחידים לכלל התלמידים. היום מלינים על כך אנשי חינוך מכל קצוות הקשת והנזק, כבר נעשה.
להתפתח על פי דרכם
פרויקט גמר נחשב כחלופה אטרקטיבית מאוד לבחינות הבגרות הזמינה לתלמידי המסלולים המדעיים והטכנולוגיים. חלופה זאת, מאפשרת לתלמידים לבצע פרויקטים מגוונים כגון ביוטופ או בניית רובוטים ולקבל על כך הכרה כיחידות לימוד לבגרות. באופן זה מאפשר משרד החינוך לתלמידים להתפתח על פי דרכם, בתחומי עניין המתאימים את כישרונותיהם ולמצות את יכולתם.
הגדיל לעשות שר החינוך הקודם שי פירון במהפכת הלמידה המשמעותית בה נטל מעט מהכוח של אגף הבחינות והעביר אותו למורים ולבתי הספר. פירון ביטל למעשה חלק מבחינות הבגרות בכיתה י' והמירן במטלות חקר. מטלות אלו, בדומה לפרויקטי הגמר, מאפשרות לתלמידים ולא פחות חשוב מכך למורים, חופש פעולה.
בכל שנה מכפילה האנושות את הידע על העולם. הגיע הזמן להודות שהמירוץ אחר הידע אינו רק חסר תוחלת אלא עוצר מבעדנו לחנך את הדור הבא, אשר יעמוד מול אתגרים שלא ידעה האנושות עד כה. הגיעה השעה לשקול תחליפים לבחינות הבגרות, תחליפים שישימו במרכז את התלמיד ולא את הציונים שלו. תחליפים כגון פרויקטי הגמר שיאפשרו לתלמידים לצמוח ולהתפתח בתחומים המעניינים אותם ולהביא לידי ביטוי את עצמם ולא את ספרי הלימוד.
אנו זקוקים לדור חדש, דור אחר, שיודע לפעול בצוות, להפעיל חשיבה ביקורתית, ללמוד באופן עצמאי וללמד, דור סקרן שיודע לסנתז ידע ולא רק לשנן, שיודע לפתור בעיות ולא רק תרגילים. ובמילים אחרות - הגיעה השעה לחשב מסלול מחדש.
הכותב הוא איש חינוך ומנהל תחום חדשנות בקבוצת Robo-group
