הכתבות זעקו "אידיוט", "זקן חסר תוחלת": האם לשון הרע?

בוריס יודיס ומיכאל ברקן הם יריבים פוליטיים מרים. השניים חברי מועצת עיריית עפולה, האחד סגן ראש העירייה והשני קדם לו בתפקיד, וכיום משמש חבר מועצת העיר ומשנה לראש העירייה ללא שכר.

במוקד המחלוקת שנדונה בבימ"ש השלום בבית שאן עמדו שלוש כתבות שפורסמו במהלך שנתיים האחרונות בעיתון "אינדקס העמק והגליל", וכללו ביטויים שנאמרו כביכול על ידי ברקן.

באחת הכתבות צוטט ברקן כאומר: "יודיס לא מבין כלום ולא שווה כלום... הכלב נובח והשיירה עוברת, הרי כולם יודעים למה בוריס בעירייה, אם צריכים זונה חייבים לשלם לה ובוריס צריך משכורות בלי לעשות כלום... האיש הזקן הזה בן 61 חסר תוחלת...".

ואילו בכתבה נוספת יוחסה לברקן, בין היתר, האמירה כי "בוריס פשוט אידיוט".

בעקבות הפרסומים הגיש יודיס שתי תביעות לשון הרע, שלבסוף אוחדו לאחת, במסגרתן ביקש לחייב את הנתבע (ברקן) בפיצויים בסך כולל של 400,000 שקל.

התובע, אותו ייצגו עוה"ד סלבה הילל מדלר ואיגור גלידר, טען – כי הדברים נאמרו על ידי הנתבע, ונועדו להשפיל ולבזות אותו בעיני הציבור, וכן לעיני רעייתו, ילדיו ונכדיו. עורך העיתון שבו פורסמו הדברים העיד מטעם התובע וסיפר כי הדברים שנכתבו הם ציטוט "מילה במילה" של דברי הנתבע.

הנתבע, שיוצג על ידי עוה"ד יוסי ניזרי, טען כי הביטויים המיוחסים לנתבע כלל לא נאמרו על ידו. בנוסף, הוא טען כי בכל מקרה הדברים אינם מהווים לשון הרע, וכי לנתבע אף עומדת, בין השאר, הגנת "תום הלב". לטענתו, התביעות הוגשו כדי להתיש אותו, וכחלק ממסע הכפשה של התובע נגדו, בסיוע העיתון.

אפרת רבהון, שופטת בית משפט השלום בבית שאן

ביקורת הכרחית לדמוקרטיה

השופט אפרת רבהון הסבירה שחוק איסור לשון הרע נועד ליצור איזון בין ערכים וזכויות שההכרה בהם היא "צינור החיים של המשטר הדמוקרטי". מחד חופש הביטוי ומאידך זכותו של האדם לשם טוב.

במקרה הנוכחי, השופטת סברה שהפרסומים אינם בגדר לשון הרע. השופטת הבהירה כי הואיל והתובע הוא איש ציבור, הבחינה תיעשה תוך מתן עדיפות ברורה לחופש הביטוי, כדי לאפשר לציבור או ליריביו הפוליטיים, לבטא את עמדתם ביחס פעילותו כאיש ציבור. "ביקורת ציבורית פוליטית היא תנאי בלעדיו אין לקיום משטר דמוקרטי, שכן זכותו של הציבור לגבש דעה על אנשים המשפיעים על חייו", כתבה השופטת.

לפי השופטת, גם אם התבטאויות הנתבע גסות ומעוררות אי נוחות, "הקורא הסביר" מבין את ההקשר, והוא – ביקורת חריפה על התנהלותם של יריביו הפוליטיים.

השופטת הפנתה לפסקי דין שונים, בהם נקבע בעבר כי המילה "זונה" יכולה להיתפס בעיני הקורא הסביר גם כגידוף, וכי קללות וגידופים אינם בהכרח לשון הרע. בהקשר זה השופטת הוסיפה כי השימוש בכינוי זה לא נעשה כקביעה עובדתית שהתובע הוא "זונה", אלא מדובר בדעה של הנתבע על התנהלות התובע.

השופטת סיכמה את פסק הדין וכתבה כי "במבחן הפרשנות האובייקטיבית, של האדם הסביר, איני סבורה כי האמירות 'אידיוט'; 'חסר תוחלת'; 'לא יודע כלום לא שווה כלום'; 'עושה מניפולציות'; חורגות מתחום הסביר ומהוות פרסום לשון הרע. ודאי כשמדובר בחילופי דברים בין שני אישי-ציבור יריבים".

לפיכך, בסיכומו של דבר, התביעה נדחתה. בנסיבות העניין, לא נפסקו הוצאות משפט.

לפסק הדין

• ב"כ התובע: עו"ד סלבה הילל מדלר, עו"ד איגור גלידר

• ב"כ הנתבע: עו"ד יוסי ניזרי

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"