מכרה מניות ללא אישור המשקיע – ותשיב לו את כספו פלוס ריבית

בעל חברת תיירות בצפון התקשר בשנת 1998 עם משקיע חדש שהתחייב להשקיע בחברה 75 אלף דולר תמורת 25% ממניותיה. לא חלפה שנה והצדדים הסתכסכו, אך באוקטובר 2003 הם הגיעו להסכם פשרה, ש-11 שנים לאחר מכן היה מוקד לסכסוך נוסף.

ההסכם הורה לחברה להעביר למשקיע את המניות לאחר שישלם עוד 13,000 דולר, וזאת "במשך הזמן לפי יכולתו הכלכלית". כמו כן, ניתנה למשקיע זכות סירוב ראשונה לגבי כל מכירה של מניות ואופציה לרכוש מניות נוספות.

למרות זאת, כעבור שמונה שנים העבירה החברה 25% ממניותיה למשקיעה אחרת מבלי לפנות קודם למשקיע. שנתיים לאחר מכן הוא הגיש נגדה ונגד בעליה בטענה שמדובר בהפרת הסכם.

בית משפט השלום בחיפה קבע ששני הצדדים כבר לא מעוניינים לקיים את ההסכם, ולכן החברה צריכה להחזיר למשקיע את כספו. אלא שסכום ההשקעה לא שוערך ובשל ירידת שער הדולר יצא שהמשקיע הפסיד כסף. בנוסף נקבע שרק בעל החברה יחזיר למשקיע את הכסף, והתביעה נגד החברה עצמה נדחתה.

בעיות אלה הביאו את המשקיע לערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה, שם טען כי לבסוף נוצר מצב אבסורדי שהוא מקבל סכום נמוך מהקרן.

לדעתו, היה צריך לחשב את ההשבה לפי שער הדולר ביום העסקה המקורית – אי שם ב-1998 ולהוסיף עליו הפרשי הצמדה וריבית (שלטענתו עומדים על כ-390 אלף שקל).

הוא טען כי 'נענש' משום שבימ"ש השלום קבע שהגיש את התביעה בשיהוי, אך זה לא נכון, שכן הפרת ההסכם התגלתה לו רק ב-2012 – אחרי מכירת המניות. טעות נוספת, לטעמו, הייתה חיוב בעל החברה לבדו אף שהחברה הייתה צד להסכם.

אילוסטרציה צילום: צביקה טישלר

החברה ובעליה טענו כי התוצאה הייתה מאוזנת ונכונה לנוכח השיהוי בהגשת התביעה והנזקים שנגרמו להם עקב כך שלא קיבלו את מלוא כספי ההשקעה. עוד נטען כי המערער מנסה להפוך את ההשקעה ל"קופת חיסכון" ובית המשפט שלל ממנו את השערוך בצדק.

שערוך אינו מליצה

השופט הבכיר וראש ההרכב יגאל גריל והשופטות בטינה טאובר ואורית וינשטיין הודיעו כי הם "תמימי דעים" עם המערער בסוגיית השערוך. "יש לשערך סכום החייב בהשבה, וזאת על-מנת שעקרון ההשבה לא יהיה אך ורק בגדר מליצה, דהיינו, מתן תוקף לחובת השערוך כאשר עסקינן בסכומי כסף שהתקבלו לפני שנים ארוכות וערכם הריאלי נשחק תחת משא האינפלציה במרוצת השנים", כתבו השופטים שגם קיבלו את טענת המערער בעניין השיהוי.

השופטים הוסיפו כי העובדה שהמערער לא העביר את מלוא כספי ההשקעה לא משנה משום שבהסכם לא הוגדר מועד מדויק לתשלום, ולמעשה, הנוסח שלו מעיד על ויתור על היתרה.

השופטים הבהירו, כי החברה ובעליה הפרו את ההסכם כשמכרו מניות למשקיעה החדשה מבלי לפנות קודם כל למערער ולכן עליהם להשיב לו את כספי ההשקעה במלואם ביחד ולחוד, כולל שיערוך.

בסך הכל הוכח שהמערער העביר לחברה 63,000 דולר, שישוערכו לפי שווי הדולר בשנת 2003 (מועד חתימת הסכם הפשרה ולא מועד העסקה המקורי), בתוספת הפרשי ריבית והצמדה עד ליום התשלום בפועל. מדובר בעשרות אלפי שקלים שיתווספו לסכום שנפסק למערער בשלום.

• ב"כ המערער: עו"ד אבי סלומון

• ב"כ המשיבים: עו"ד יאיר, עו"ד טיקוצקי

לפסק הדין

* עורך דין אבי מורה שותף במשרד מורה-טובים העוסק בליווי עסקי ומשפט אזרחי-מסחרי

** הכותב לא ייצג בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"