מדוע בנק דיסקונט יפצה לקוח במיליון שקל?

חבר לשעבר בוועד המקומי של יישוב אבן ספיר שימש כחבר הוועד המקומי עד לשנת 2009, בה נבחר ועד חדש, שהחליט על פתיחת חשבון בבנק הפועלים, אליו הועברו כספי התושבים. עם זאת, בידי ספקים נותרו צ'קים מחשבון הבנק הקודם של הוועד בבנק דיסקונט, בו שימש האיש כמורשה חתימה.

היות שחשש ממצב שבו הצ'קים יוחזרו לספקים עקב חוסר כיסוי, הוא פנה ליו"ר הוועד החדש, לצורך העברת ההתחייבויות לחשבון החדש, אולם היו"ר החדש סירב לעשות זאת.

משכך, האיש פנה אל בנק דיסקונט ביחד עם מורשה חתימה נוסף, בבקשה שיסגרו את החשבון. זמן קצר לאחר מכן, סורב השיק העשירי שנמשך מהחשבון הישן, שהפך לחשבון מוגבל.

בשלב זה הגביל בנק דיסקונט גם את חשבונותיהם האישיים בבנק של האיש וחברו, והעביר את המידע לכל התאגידים הבנקאיים. בעקבות זאת, פעלו האיש וחברו להסרת ההגבלה, שאכן הוסרה כעבור כשבועיים. ואולם, לטענתם, הנזק כבר נעשה.

לכן, בשנת 2010 הגיש האיש לבית משפט השלום בתל אביב יחד עם חברו, תביעה בסך של 2.5 מיליון שקל, בטענה שפעולות הבנק פגעו בשמם הטוב וגרמו להם לנזק כלכלי. בית משפט התרשם שהבנק פעל בהתאם לנהלים ודחה את התביעה, אך התובע וחברו לא וויתרו, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי.

השופט משה סובל-סלום

המחוזי קיבל באופן חלקי את הערעור, כאשר קבע שהדיווח שהעביר דיסקונט לבנק ישראל היה שגוי, והחזיר את הדיון לבית משפט השלום. המחוזי קבע שדיסקונט פגע בשמו הטוב של התובע, ואחראי לפצות אותו על נזקיו, בסכום שייקבע על ידי בית משפט השלום.

התובע דרש פיצוי בסך 100,000 שקל עבור הפגיעה בשמו הטוב בקרב תושבי המושב ונציגי הבנק, שלדבריו רכשו לו כבוד גדול, ולאחר מכן ראו בו רמאי. בנוסף, טען לנזק ממוני בסך כ-2.2 מיליון שקל, סכום המבוסס על רווחים עתידיים שיכול היה לגרוף כשותף בחברת "דמו מערכות תצוגה". לדבריו, כניסתו כשותף לחברה נמנעה לאחר שהבעלים ביטל את החוזה ביניהם, על רקע הדיווח שחשבונו הוגבל.

לא דאג לעדכן

במהלך הדיון, הבנק טען כי לתובע לא נגרם נזק ממוני, והסביר זאת בכך שהתובע ניצל קשר בין אחיינו לבנו של בעל

החברה, במטרה להעלות טענה על עתיד עסקי משותף ולזכות בפיצוי עבור "נזק ממוני מדומה".

ואולם, השופט משה סובל-סלום דחה את טענת הבנק, לאחר שהתרשם כי התובע אכן ניהל מו"מ ממושך על כניסתו והעסקתו כשותף פוטנציאלי בחברה. השופט ביקר את התנהלותו הרשלנית של הבנק, שטעה כשהגביל את חשבונו הפרטי של התובע, במקום להגביל את חשבון הוועד בלבד, בו היה אך ורק מורשה חתימה.

כמו כן, השופט הסביר כי למרות הסרת ההגבלה לאחר זמן קצר, הרי שהתוצאות בשטח ניכרו במשך חודשים רבים, שכן שהבנק לא דאג לעדכן את כל הגורמים הרלוונטיים על הסרתה. לפיכך, ולאחר חישוב סך נזקי התובע, השופט הורה לדיסקונט לפצותו בסך כ-1,018,000 שקל עבור נזק ממוני, לשון הרע ועוגמת נפש, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 60,000 שקל.

לפסק הדין

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

* עורך דין יפתח אבן עזרא עוסק בדיני בנקאות

** הכותב לא ייצג בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר

באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין