• תפריט
משפט

"משפט שלמה" במושב: על חלוקת נחלה בין אחים

כיצד ניתן לחלק משק חקלאי בין שני בנים כאשר הדבר עומד בסתירה להוראות הסכם המשבצת במושב? האם אין מנוס מקיפוח זכויותיו של אחד היורשים על מנת שניתן יהיה להעביר את הזכויות בנחלה על שמו של יורש אחד בהתאם להחלטות רשות מקרקעי ישראל?

עו"ד גלעד שרגא 14:0602.11.15

בעל נחלה ממושב אורה הסמוך לירושלים ערך בשנת 2006 צוואה ובה הוריש את זכויותיו בנחלה לשני בניו, מחצית לכל בן. בצוואה נכתב במפורש כי האח האחד "יהיה חבר במושב ויקבל את החלק הימני" ואילו האח השני "יהיה תושב המושב ויקבל את החלק השמאלי".

 

צוואה זו נוסחה על ידי האב אף שהיה מודע לכך שהוראות רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) אינן מאפשרות הורשה של נחלה ליותר מיורש אחד. למעשה, האב ניסה לעקוף את הוראות רמ"י באמצעות ההגדרות שקבע בעצמו: בן אחד יהיה "חבר מושב" ואילו השני "תושב המושב".

 

לאחר פטירת האב בשנת 2010, ביקש הבן שבצוואה נקבע שיהיה "חבר מושב" להתקבל לחברות, ובמקביל גם פנה לרמ"י על מנת שהנחלה תועבר על שמו מכח הצוואה.

 

רמ"י דחתה את הבקשה והחליטה שהיא אינה יכולה להעביר זכויות בנחלה לשתי משפחות, וכל שניתן לעשות הוא להעביר את כל הזכויות ליורש אחד בלבד.

 

האח השני, שהוגדר בצוואה כ"תושב", פנה לבית המשפט למשפחה בתביעה לפירוק שיתוף בנחלה בינו ובין אחיו.

 

בקשתו סורבה. בית המשפט חזר על ההלכה הנוהגת לפיה לא ניתן לפצל זכויות במשק חקלאי על פי הוראות הסכם המשבצת במושבים. לאחר שבחן את הוראות הסכם המשבצת, הסיק ביהמ"ש שההגבלה על העברת הזכויות ליורש אחד אכן חלה במקרה זה ולכן חלוקת הנחלה בין שני היורשים אינה אפשרית ודינה בטלות.

 

לאור זאת, והיות וקיום רצון המנוח הוא עקרון על בדיני צוואות, נאלץ בית המשפט לתת פרשנות משלו לצוואה ולרצונו של המנוח ולהעריך מה הייתה כוונתו כשערך את צוואתו. המסקנה אליה הגיע הייתה כי רצון המנוח היה לפצל מגרש למגורים מתוך שטח הנחלה.

 

המשמעות המעשית היא שהאח "חבר המושב" יקבל את כל הזכויות בנחלה ואילו אחיו ה"תושב" יקבל רק את זכות המגורים.

 

שטח ליד מושב (אילוסטרציה) שטח ליד מושב (אילוסטרציה) צילום: ישראל יוסף

 

חשוב להתאים את הצוואה

 

ערעור שהגיש האחרון נדחה בביהמ"ש המחוזי למעט קביעה אחת, ולפיה הצהרת האב בצוואה כי הוא מעוניין שזכויותיו במשק יעברו לשני בניו בחלקים שווים, מעידה על כוונתו להעניק לכל אחד מהם את מלוא הזכויות במחצית הנחלה. לכן, יש לראות את ההגדרות של כל אחד מהבנים ("חבר ו-"תושב") ככאלו שמתייחסות למערכת היחסים מול הרשויות ולא למערכת היחסים הפנימית שבינם לבין עצמם.

 

המשמעות המעשית של קביעה זו היא הכרה בהסכמים משפחתיים פנימיים לחלוקת הזכויות בנחלה למרות העובדה שהרשויות אינן יכולות לפעול לפיהם.

 

אך בכך לא הסתיימה הסאגה, שכן אותו האח הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. השופט אליקים רובינשטיין, שדחה את הבקשה, קבע כי בית המשפט יישם כראוי את הוראות הצוואה בכך שהתייחס להנחייתו המפורשת של האב על חלוקת הזכויות בין בניו.

 

פרשה זו שוב מראה לנו כיצד, בשל הסתירה בין הצוואה להסכמי המשבצת, נאלץ בית המשפט להיכנס לנעלי בעלי נחלות ולנסות לאמוד מה היו כוונותיהם האמיתיות.

 

כדי למנוע הליכים מיותרים כאלה, חשוב לערוך את הצוואה בהתאם להסכם המשבצת ולהחלטות רמ"י לגבי הורשת נחלות במושבים, ולוודא שעורך הדין המנסח את הצוואה יכיר את הסכם המשבצת הקיים במושב.

 

• ב"כ המבקש: עו"ד משה באדר

• ב"כ המשיבים: לא צוין

 

לפסק הדין המלא לחץ כאן

 

* עו"ד גלעד שרגא עוסק בדיני המגזר החקלאי, מושבים, נחלות והורשת משקים חקלאיים

 

** הכותב לא ייצג בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

 

המאמר באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x