שקעתם בחובות? גם יחידים פושטי רגל יזכו להקלות

חלק גדול מההליכים יעברו מבית המשפט המחוזי לטיפולו הישיר של הכנ"ר, וזה ימנה לחייב נאמן, שבתום בדיקה וחקירה יצטרך להגיש דו"ח הכולל "תוכנית שיקום" לחייב, אשר עם השלמתה יופטר (ישוחרר) החייב מחובותיו.

אם לחייב אין כלל יכולת לשלם לנושיו, הוא יופטר מחובותיו מיד, בניגוד למצב כיום, שבו החובות ממשיכים לצבור ריבית והפטור ניתן רק תמורת פירעון חלקי לפחות שלהם. בית המשפט שיאשר את ההפטר יוכל לחייב את חדל הפירעון לשעבר להשתתף בתוכנית להכשרה כלכלית.

מטרת החוק היא לשקם את החייב כלכלית בהנחה שצעד זה ישרת את הנושים ויהיה בעל תועלת למשק כולו: החייב יוכל לשוב למעגל העבודה, למשל. הנחת המוצא היא שבמקרים רבים פושטי רגל לא פשעו ונקלעו לחובות בתום לב ולכן אין להעניש אותם. הבעיה היא שהתמקדות מוגזמת בשיקום החייב עלולה לבוא על חשבון הנושים. הרי כנגד כל חייב שיקבל הפטר יש נושה שלא יראה את כספו בחזרה. נוסף על כך, האפשרות להפטר מלא לא תעודד חייבים להתאמץ להחזיר ולו חלק מהחובות שלהם.

גם כיום אין תמריץ ממשי לחייבים לפעול לפירעון חובותיהם ולהפך: אם חייב יכול לעבוד מעט ולהשתכר 4,000 שקל לחודש או לעבוד קשה ולהשתכר 8,000 שקל - עדיף לו לבחור באפשרות הראשונה, שכן ממילא סכום בסיסי יישאר בידיו למחייתו.

כדי לקבל הפטר כיום חייבים נדרשים להציע הסדר פירעון, ולו חלקי, לנושים שלהם. לפי הרפורמה, אפילו זה כבר לא יהיה בגדר חובה. כמו כן, הרפורמה מתבססת על ההנחה שעורכי דין יטפלו בעשרות אלפי תיקים של פשיטות רגל, ומתעלמת מהעובדה שרוב התיקים הללו אינם כדאיים כלכלית לעורכי הדין, שכן קשה מאוד להכניס כספים לקופה ושכר הטרחה המופק נמוך מאוד.

הפתרון שמוצע בתזכיר החוק הוא לקבוע לעורכי הדין שכר מינימום שישולם מקופת המדינה. גם מהלך זה מגלגל בעצם את העלויות אל כתפי הציבור הרחב; החייב עצמו יזכה לקבל הפטר ויישלח לסדנת הדרכה להתנהלות כלכלית נכונה.