מה מסמלת סגירת מרכז דובנוב לאמנות בתל אביב?
סגירת המרכז לטובת גני ילדים? בואו נלמד מהעולם: ארבעת המגדלים הנבנים בשולי שרונה היו צריכים להכיל כל אחד מהם גני ילדים, בתי ספר, מרכזי יום לקשיש וכו'
המהלך של עיריית תל אביב ומועצת המנהלים של המוזיאון לסגירה של סדנאות האמנות בדובנוב הוא לצערי כרוניקה של מוות ידוע מראש. הנימוק של העירייה: צריך להפוך את המבנה לגני ילדים בשנה הבאה.
לפני כארבע שנים עם פתיחת המוזיאון כתבתי מאמר לקטלוג התערוכה חמישה רגעים על המרחב החינוכי של מוזיאון תל אביב והשמטת תפקידו בהצמחה של דור צרכני תרבות. טור דעה זה נכתב כדי להפנות אצבע מאשימה כלפי מועצת המנהלים של המוזיאון שתמך בהחלטת העירייה, ולשאול שאלה כואבת. האם יש זכות קיום למוזיאון שאינו שותף לגידול הדור הבא של צרכני אמנות? כרוניקת המוות אינה יודעת גבולות אדריכליים.
במחקר שנעשה למאמר בקטלוג עלה כי מעולם לא יצאו לפועל תכניות של מוזיאון תל אביב לאמנות להפעיל מחלקת חינוך במשכן קבע. עוד בשנת 1971 המוזיאון בשדרות שאול המלך הקיא מתוכו את מחלקת החינוך והתוכנית הראשונית נשמטה – התפקיד החינוכי נראה היה בעיני האדריכלים סותר את המצג המוסדי המכובד.
בשנות ה-70 הוקמה המחלקה במפלס התחתון של ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת-זמננו, כאשר המרחבים הציבוריים של גן יעקב הסמוך משלימים את החלל הצר שבפנים. זו הייתה שעתו היפה ביותר של המערך החינוכי שאף פעל בדרום העיר בפרויקט חינוכי מרשים, שכמובן בוטל בהמשך.
ראש עיריית ת"א. ללמוד מהעולם צילום: יריב כץ
ב-1986 הועתקה המחלקה לבניין בית ספר לשעבר ברחוב דובנוב, הפכה ל"אגף הנוער והסדנאות" ונפרדה בתוך כך מאגף ההדרכה, שנשאר בבניין המוזיאון עצמו. ב-1996 שופץ בניין זה בעזרת תרומה של הנדבן ג'וזף מאירהוף ונקרא על שמו. "מרכז מאירהוף לחינוך לאמנות" הציע סדנאות אמנות לילדים, בני נוער, מורים ומבוגרים בתחומהציור, פיסול, צילום ווידיאו.
חזונו של צ'יץ
המהלך הזה נכרך בחזונו של ראש העיר באותם ימים, שלמה להט צ'יץ, שביקש לייסד בית ספר לאמנויות בתל אביב כדי למנוע את "הגירת" הנוער התל אביבי לבית ספר תלמה ילין בגבעתיים.
מערך ההוראה של הסדנאות נשזר לשם כך בקונספט החדש שתוכנן לתיכון עירוני א', כעין קמפוס עירוני המתפרשׂ בין אתרים שונים במרכז העיר: מגמת הקולנוע של התיכון החדש לאמנויות תתמקם בבניין הסינמטק, מגמת המחול תפעל במרכז ביכורי העתים הסמוך, ואילו מגמת האמנות – באגף הסדנאות של המוזיאון בדובנוב.
תפיסה עירונית חדשנית זו ממנפת את פעילותו של מוסד חינוכי כבית ספר לקידום מהלך עירוני-אזרחי-תרבותי כולל. שיתוף הפעולה בין הגורמים העירוניים השונים, שבית הספר במרכזם, תורם לצמצום עלויות ותשתיות לרווחת קהלים מגוונים. יש מה ללמוד מהמודל שהציע להט, אם המוזיאון יאמץ גישה זו ויפתח תודעה של גוף חינוכי שפעילותו מבוזרת ברחבי העיר כ"קמפוס עירוני", משאביו יגדלו וכך גם השפעתו כמוסד תרבות מוביל. בברלין מוזיאונים פותחים שלוחות בשכונות עם מעמד סוציו אקונומי נמוך, וכך מייצרים צרכני תרבות פעילים שאינם "טבעיים" לסביבת המוזיאון.
בפרוגרמה לאגף החדש משנת 2002 צוין ש"המוזיאון במהותו הוא סביבה חינוכית לימודית" שמטרתה "להפוך את מבקריו לצרכני אמנות פעילים". מיותר לציין שבקיצוץ הצפוי הראשון בוטל אגף החינוך, שוב ירד הכורת על פעילות חינוכית שוטפת המייצרת תשתית של צרכני תרבות עתידיים. אני מבקרת במוזיאון כל שבוע כמעט, המוזאון שהכפיל את שטחו הפך למקום משמים ללא אנשים. מאיפה יגיעו צרכני אומנות העתידיים?
שהיזם יחזיר לקהילה
ולעניין גני הילדים, אוכלוסיית הילדים בעיר תגדל ב-30% בעשור הקרוב, מה עם תכנון תשתית ארוך טווח?
בוא נלמד מהעולם - באזור וול סטריט במנהטן נבנה מגדל מגורים שתכנן ע"י פרנק גרי, הקומות התחתונות של המגדל הן ביה"ס ציבורי מדהים. לפיכך, ארבעת המגדלים הנבנים בשולי שרונה בת"א היו צריכים להכיל כל אחד מהם גני ילדים, בתי ספר, מרכזי יום לקשיש וכו', תכנון ארוך טווח וחדשני היה דואג לכך שיזם יחזיר לקהילה.
אדוני ראש העיר - הגיע הזמן להוביל סדר יום עירוני-חברתי, לדרוש מיזמים וטייקוני נדל"ן להחזיר לקהילה ולא לדאוג רק להגדיל את הונם על חשבון משאבים עירוניים וחינוך איכותי וערכי של דור העתיד. יש להפנות משאבים למוסדות עירוניים שאנשים רבים וטובים צמחו שם וגידלו שם דור שלם של צרכני תרבות ואמנות פעילים. המדיניות העירונית נגררת אחרי היזמים וערכי שימור המסתכמים בקניון מסחרי פתוח בשרונה, המגדל נוער צרכני בין דיזל לקסטרו. עיר עולם צריכה ללמוד ממודלים מוכחים בעולם.
הכותבת היא פרופ’, דיקן ביה"ס לעיצוב, המכללה למנהל
