גם התשה חלקית תפגע בהתאוששות המשק

"עזה מנצחת", זו הכותרת שמלווה כעת את שידורי רשת אל־ג'זירה מנסיכות קטאר. עד סוף השבוע האחרון הכותרת בערוץ האוהד את חמאס היתה "עזה נאבקת", והשינוי כעת אינו מעיד על סוף המערכה, אלא על הנכונות של חמאס למלחמת התשה שלא ברור כמה זמן תארך.

ההתשה מבחינת חמאס מגולמת בצמצום יחסי של ירי הרקטות היומי - 40 רקטות ביום לעומת כ־150 בתקופת הפעילות הקרקעית של צה"ל בעזה בהתמקדות באזורים הסמוכים לרצועה. המטרה מאחורי המהלך הזה היא להמשיך לפגוע בישראל, אך בהיקף שלא ייתן לה הצדקה לחזור למהלך קרקעי רחב.

חיילים ברצועת עזה צילום: דו"צ

בחמאס ערים למחיר הכלכלי והפוליטי שישראל צריכה לשלם בעטייה של התשה מסוג זה. אזור הדרום משותק בחלקו, ביישובי הדרום יש כעס על הממשלה ועל צה"ל, ודיווחים על כך מצויים בהרחבה בתקשורת הערבית בכלל.

הסיבה שהמערכה נדמית להתשה היא חילוקי דעות עמוקים בין ישראל לחמאס בנוגע לניהול משא ומתן. חמאס פועל על פי עיקרון ברור שהנחה אותו מראשית הקרבות והוא שיש לנהל את המו"מ עם ישראל תוך כדי חילופי אש. המשך ירי הרקטות על מטרות ישראליות הוא הקלף היחיד שיש לחמאס, ואם יאבד אותו לא תהיה לו שום עמדת מיקוח במו"מ. לפיכך מכריזים דובריו שוב ושוב שהירי על ישראל יימשך כל עוד דרישתם להסרת המצור לא מתקבלת עקרונית. בתגובה נוקטת ישראל גם היא עמדה עקרונית שלא לנהל שום מו"מ תחת אש. זו הסיבה שהשיחות בקהיר הגיעו למבוי סתום.

מאות אלפי אנשים לא יוכלו לחזור לשגרת עבודה תקינה

מציאות שבה מבצע צוק איתן מסתיים ללא הכרעה ברורה וחמאס מצליח למשוך את ישראל למלחמת התשה מתמשכת עלולה להתגלות כתרחיש הגרוע ביותר עבור המשק, וזה עוד לפני שמביאים בחשבון את עלות כוחות המילואים שצריכים להישאר באזור עוטף עזה ואת אובדן ימי העבודה למשק בעקבות זאת.

הרע במיעוטו במקרה כזה הוא מצב שבו מלחמת ההתשה תוגבל ל־7 ק"מ מרצועת עזה. במציאות שבה חמאס יורה מדי פעם פצמ"רים וחיל האוויר עונה לו בהפצצות מהאוויר נאלצים תושבי עוטף עזה לחיות כבר 14 שנה. בגרסה הרעה יותר טווח הרקטות של חמאס יהיה 40 ק"מ; לשם השוואה, במרחב עוטף עזה מתגוררים כ־50 אלף איש, ואילו בטווח 40 ק"מ מעזה מתגוררים יותר מ־825 אלף איש, וגרירת ערים גדולות וחשובות כמו באר שבע, אשדוד ואשקלון, על מפעלי התעשייה, הנמל ותחנות הכוח שבתחומן, לעימות צבאי ממושך שאף אחד לא יודע כיצד הוא יסתיים - זה כבר סיפור שונה.

המשך ירי רקטות מזדמן לאזורים כמו אשדוד, באר שבע ואשקלון לאורך זמן ישבש את יכולת העבודה של 300 אלף השכירים שגרים ומועסקים באזור זה (ויש עוד מספר לא ידוע של שכירים שגרים מחוץ לאזור אבל עובדים בו, דוגמת עובדי מפעל אינטל בקריית גת). נוסף על כך, באזור מתגוררים כ־16 אלף עובדים עצמאים, שהמשמעות עבורם היא פגיעה מהותית בהכנסות העסק עד כדי סכנה של פשיטת רגל וסגירתו.

בפרט, המחיר הכלכלי יעלה ככל שהמצב הביטחוני יימשך אל מעבר לפתיחת שנת הלימודים. לפי שעה רק בעוטף עזה בתי הספר ממוגנים, ובשבוע שעבר התקבל אישור לבניית בית ספר יסודי ממוגן נוסף במועצה אזורית אשכול. ביתר המדינה, ובייחוד ברשויות המקומיות שבטווח 40 ק"מ מהרצועה, בתי הספר אינם ממוגנים ברמה שמאפשרת לתלמידים להמשיך ללמוד בכיתה בעת אזעקות, אף שבכולם יש מרחבים מוגנים ומקלטים. הורים שלא ישלחו את ילדיהם לבתי ספר וגנים שאינם ממוגנים (בין שבהחלטה עצמאית ובין שבהוראה של הרשויות) ייאלצו להפסיד ימי עבודה, דבר שיפגע גם הוא בהיקף התוצר.

המצב מסכן את התקציב ואת דירוג האשראי העולמי

במשרד האוצר העריכו עד כה כי היקף הצריכה הפרטית של הציבור יזנק מיד לאחר תום המלחמה (בעיקר בתקופת החגים ולפני החזרה ללימודים) וישלים את החוסרים בצריכה בתקופת הלחימה. אלא שהיווצרותה של מלחמת התשה ארוכת טווח תעיב על הצריכה באופן שאי אפשר יהיה לתקן במהירות.

הדבר עלול להשפיע על קצב הצמיחה של המשק, שכן הצריכה הפרטית מהווה יותר ממחצית מהתוצר הישראלי. כמו כן, מחצית מהכנסות המדינה ממסים מקורן במסים על צריכה (בעיקר מע"מ), כך שירידה משמעותית בהיקף הצריכה הפרטית לאורך זמן צפויה להקטין את הכנסות המדינה ממסים ועקב כך להגדיל את הגירעון התקציבי.

לפי הערכות משרד האוצר, הפגיעה בתוצר השנתי בעקבות הלחימה עומדת על כ־0.42%, ההכנסות של המדינה ירדו בכמיליארד שקל, ובמקביל דרישות משרד הביטחון לתקציב 2015 מגיעות לתוספת של 8–10 מיליארד שקל. מעבר לשגרת לחימה כעת יגדיל את העלויות האלה משמעותית וישבש את הערכות משרד האוצר באשר ליכולת של תקציב 2014 לספוג את עלויות המבצע.

עלות כבדה נוספת שעלולה לתפוח כעת היא הפיצויים שהמדינה תצטרך לשלם לנפגעים הישירים והעקיפים מהירי לעבר ישראל. נכון לעכשיו תקנות מתווה הפיצויים שהממשלה החליטה עליהן בתוקף עד 31 באוגוסט או עד סיום המבצע עבור כל אזור שפיקוד העורף הגדיר כנתון במצב מיוחד, כלומר כל היישובים בטווח 40 ק"מ מהרצועה. אתמול בערב החליט שר הביטחון להאריך את המצב המיוחד בטווח ה־40 ק"מ עד ליום חמישי הקרוב, אך אם בעתיד מצב הלחימה יהפוך לשגרה, ייתכן שיופעל על משרד הביטחון לחץ לבטל את הגדרת המצב המיוחד וכך לפגוע ביכולתם של אותם יישובים להמשיך לתבוע פיצויים מהמדינה.

בכל מקרה, היקף הפיצויים כבר נע בשלב זה בין 750 מיליון שקל למיליארד שקל. אם שגרת הלחימה לא תאפשר לעסקים בדרום לחזור לתפקוד תקין והמצב המיוחד ימשיך לחול על יישובים בטווח 40 ק"מ, עלות הפיצויים צפויה לגדול בכמיליארד שקל בחודש.

מי שממש לא אוהבות מצבים של אי־ודאות הן חברות דירוג האשראי הבינלאומיות. רק לפני חודשיים וחצי כתבה חברת הדירוג פיץ' שהסיכון הגיאו־פוליטי עדיין מהווה מגבלה על דירוג האשראי של ישראל. אמנם היא התכוונה בעיקר לאיומים מצד איראן וסוריה, אבל מה שקורה עכשיו בעזה חמור לא פחות.

כמה חודשים קודם לכן ציינה גם חברת דירוג האשראי הגדולה בעולם S&P כי האתגרים המרכזיים העומדים בפני המשק הישראלי הם הסיכונים הגיאו־פוליטיים, שעלולים לפגוע בדירוג האשראי שלה בשל הרתעת משקיעים זרים ופגיעה בפוטנציאל הצמיחה ובגמישות התקציבית של הממשלה. בהמשך ההודעה שפרסמה אז הזהירה חברת הדירוג כי הידרדרות אפשרית במצב הגיאו־פוליטי, בצירוף עצירת המגמה של ירידת היחס בין החוב הציבורי לתוצר, עלולה לפגוע בדירוג האשראי של ישראל.

לכאורה הורדה אפשרית של דירוג האשראי שלנו אינה סוף העולם. דירוג האשראי שמעניקות חברות הדירוג הבינלאומיות לכל מדינה אמור להשפיע על גובה הריבית שהמדינה נדרשת לשלם עבור גיוסי הכספים שלה בשוקי ההון הבינלאומיים. האפשרות לגידול בעלויות גיוסי ההון של הממשלה במקרה של הורדת הדירוג תחול רק על הנפקות עתידיות בחו"ל, ונוסף לכך, ממשלת ישראל מנפיקה איגרות חוב בחו"ל כיום בהיקפים מצומצמים בלבד.

ואולם, במציאות הנוכחית, שבה מעמדה של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית הולך ומידרדר מיום ליום, קבלת ציון שלילי גם מצד חברות דירוג האשראי היא בהחלט דבר שקשה להמעיט בחשיבותו.

המועצות המקומיות לא ערוכות להתמודדות

ברמה המקומית, בעיריות ובמועצות האזוריות בדרום ממשיכים לקוות שאלה ימי הלחימה האחרונים ושאכן השקט יחזור בקרוב. בינתיים הן לא מכינות תקציב מיוחד לתקופה הקרובה, פשוט כי התקציב המיוחד ל"ימי הגשם" כבר נוצל בימי המבצע הקרקעי.

כך למשל, עיריית אשדוד כבר חרגה בכ־15 מיליון שקל מתקציבה המקורי - חצי מיליון שקל בעבור כל יום של לחימה בעזה. על פי ההערכות בעיר, אם תימשך מלחמת ההתשה, הרי שהעירייה צפויה להמשיך להוציא מכיסה כחצי מיליון שקל בכל יום עד להסרת האיום. מדובר בכסף שהעירייה מצפה לקבל בחזרה מהמדינה.

במועצה אזורית אשכול, שסופגת את מרבית הפגיעות בשל צמידותה לגבול הרצועה, יודעים לומר כי חודש מבצע צוק איתן גרם עד כה לחריגה של כ־4 מיליון שקל מהתקציב הקבוע, כלומר כמיליון שקל לשבוע לחימה, וגם שם מצפים להחזר הוצאות: "צריך לזכור שבמקרה שלנו אנחנו זקוקים למענקים הנוספים שהמדינה נותנת לנו עבור כל השנה, כי בניגוד לרשויות המקומיות ביתר הארץ, אנחנו עסוקים במיגון כל היום גם בימים שקטים יותר. שום רשות אחרת לא מתעסקים בדברים האלה בימים של שגרה", אומרת דוברת המועצה רונית מינקר.

המועצות האזוריות הצמודות לרצועה - אשכול, חוף אשקלון, שער הנגב, שדות נגב - מתמודדות בימים אלה עם הוצאות נוספות הנובעות מהלחימה, כמו עלויות פינוי אשפה גם מאזורי הכינוס של הצבא, שהתמקם ביישובים באזוריהן, ובעיקר תוספות מוגדלות לכוח האדם שעבד מסביב לשעון, בעיקר בהיבט הטיפולי. כל זמן שהמערכה תארך ימשיכו הרשויות המקומיות להוציא מכיסן תקציב נוסף עבור עלויות שלא בהכרח הובאו בחשבון בתחילת השנה.

בינתיים בבאר שבע, באשדוד ובאשקלון ממשיכים לנהל משא ומתן עם פיקוד העורף למיגון העיר. באשקלון יש כ־6,000 יחידות דיור שאין בקרבתן מקלטים, באשדוד מדובר בכשתיים־שלוש שכונות ותיקות חסרות מיגון. בשני המקרים נמצא פתרון בדמות הצבת מיגוניות בשכונות, אולם מדובר במיגון חלקי ולדעת גורמים בשתי הערים הוא אינו מספק.

ענף התיירות לא יתאושש כל עוד הירי יימשך

לפי שעה הניתוח של צמרת משרד האוצר מעיד שהמלחמה פגעה בעיקר בענף התיירות, שמהווה בערך שליש מהתוצר, ושתידרש לו כשנה כדי להשתקם. הפגיעה הישירה בסוכני התיירות מוערכת עד כה ביותר מ־40 מיליון דולר, וגלי ההדף למלונות, לנהגי המוניות והאוטובוסים ולשאר העסקים בענף מוערכים ב־300 מיליון דולר.

"גם אם עכשיו אומרים שהמשך הירי נקודתי, בחו"ל זה נתפס כהמשך ירי. אין בידוד לעוטף עזה ואי אפשר להגיד לתיירים לחזור לכאן, במיוחד כשכל הזמן מרחף החשש שמעזה יירו לאזורים נוספים", אומר אלי גונן, נשיא התאחדות המלונות. "יש ביטולים גורפים. בהתחלה הפגיעה היתה בתיירות של ספטמבר־אוקטובר, עכשיו נרשמת ירידה גם בנובמבר. תקופת השיקום תהיה ארוכה".

בחברות התעופה חושבים שעדיין מוקדם מדי להספיד את עונת הקיץ. אף שבתיירות הנכנסת יש קיפאון, בענף עדיין מקווים שעד תקופת החגים תהיה רגיעה שתחזיר את התיירים ותעזור להשיב לפחות חלק מההפסדים של הקיץ האחרון.