המסחר בפורקס ובאופציות בינאריות בישראל לאן?

הרגולציה במסחר המקוון בישראל בתחומי הפורקס והאופציות הבינאריות תקועה זה זמן רב. סוג זה של מסחר מתבצע רק באתרים מקוונים בבעלות פרטית והוא אחד השווקים המתפתחים והרווחיים בארץ ובעולם, עם היקף עסקאות שנתי של מיליארדי שקלים.

מסחר זה, מעצם טיבו, שוכן באזור הדמדומים שבין עולם ההשקעות לעולם ההימורים: בעוד שבמדינות מסוימות, כמו בריטניה, תחום הפורקס מפוקח ע"י גורמי אכיפה פיננסיים ותחום האופציות הבינאריות מפוקח על ידי רשות ההימורים, במדינות אחרות, כמו קפריסין, מצויים השניים תחת פיקוחה של רשות ניירות ערך. נראה, אפוא, שהרגולציה – לכאן או לכאן – הכרחית להסדרת מעמדם של אתרי המסחר ויחסיהם עם הלקוחות-המשקיעים.

רגולציה אירופית

בשנת 2012 קבע האיחוד האירופי שאתרי אופציות בינאריות הן "זירות סוחר" החייבות ברישיון לניהול חברת השקעות, והן הוכנסו לפיקוח הדירקטיבה לשווקים של מכשירים פיננסיים (MiFID), שהיא הרגולציה העליונה למדינות האיחוד. מטרת הדירקטיבה היא להגביר את התחרות בענף שירותי ההשקעות כמו גם את ההגנה על המשקיע.

בעקבות זאת החלו מדינות ששירותים פיננסיים מהווים חלק ניכר מהכנסותיהן (קפריסין, גיברלטר, מלטה ועוד) להציע למפעילי זירות הסוחר בתחומן רישיון מקומי חופף לתנאי הדירקטיבה, שיאפשר להן, לכאורה, להציע את שירותיהן גם ביתר המדינות האיחוד.

במדינות אלו זירות הסוחר מפוקחות על ידי רשות ני"ע המקומית, המנפיקה להן רישיון הפעלה של חברת השקעות בכפוף לתנאים הקבועים בחוק ובדירקטיבה. המפעילים משלמים כמה עשרות אלפי יורו עבור הרישיון, אולם ההשקעה משתלמת: הרישיון פותח בפניהם שווקים נוספים במדינות האיחוד ובעולם כולו – מדובר במאות מיליוני לקוחות ובמחזורים של כמיליארד יורו בשנה.

ארבע שנים של דיונים

בעוד הרגולציה האירופית הפכה בעצמה לשוק מניב, בישראל מתנהלים העניינים על מי מנוחות: בשנת 2010 עבר בכנסת תיקון מס' 42 לחוק ניירות ערך, המגדיר מהן "זירות סוחר לחשבונו העצמי" (של החברה המפעילה את המסחר) ומטיל עליהן כללים ומגבלות מכוח תקנות שטרם נקבעו: התקנות אמורות לצקת תוכן לחוק ולקבוע את גובה ההון העצמי המינימלי הנדרש מזירות הסוחר, את אופן ההתקשרות עם הלקוחות ואבטחת כספם, את עלות הרישיון למפעיל וכן גילוי נאות לגבי ניהול סיכונים ללקוח ולזירה. מדובר בשינוי רגולטיבי שעלול להביא לחיסול פעילותם של חלק מהשחקנים בתחום, ואין לזלזל בהשלכותיו.

העיכוב הביורוקרטי באישור התקנות, הנובע בעיקר ממורכבותן, מעכב את כניסת התיקון לחוק לתוקף. טיוטה חמישית של התקנות הועברה לעיון ועדת הכספים באפריל 2014 אולם גם היא, כקודמותיה, לא אושרה בעטיים של חילוקי דעות בין המחוקק למפעילים בנושאים כמו מינוף, ההגבלות הנדרשות מהחברות, רמת הגילוי, גידור סיכונים ועוד.

אילוסטרציה צילום: שאטרסטוק

על פי הנוסח האחרון של התקנות, שנדחה כאמור, זירות הסוחר ידרשו להון עצמי מינימלי הנע בין 800 אלף ל-4 מיליון שקל, כמו גם להקצאת סכומים נוספים לגידור סיכונים. עלות אגרת בקשת הרישיון תנוע בין 50 אלף ל-100 שקלים והחברות תחויבנה גם באגרה שנתית בגובה של 50 אלף ועד 360 אלף שקל, בהתאם לגובה ההכנסות.

בנוסף, ידרשו החברות להחזיק את כספי הלקוחות בחשבונות נאמנות בארץ או בחו"ל ולהפרידם מתיק הנוסטרו שלהן. נכון לעכשיו, לאור הוראות חוק איסור הלבנת הון ותקנות הבנקים הנוגעים לחשבונות נאמנות, לא ברור כיצד ניתן יהיה להפקיד כספים בתאגיד בנקאי בארץ.

כאמור, על אף שהתיקון לחוק ני"ע טרם נכנס לתוקף, עדיין עולה ממנו העדפה ברורה ללגיטימציה של זירות המסחר באופציות בינאריות כמכשירים פיננסיים אלטרנטיביים למסחר הבורסאי, ולא כאתרי הימורים במסווה.

למעשה, קובע החוק, אופציה בינארית הנרכשת בזירת מסחר מקוונת – מעמדה המשפטי הוא כשל אופציית מעו"ף הנרכשת באמצעות הבנק או הבורסה לני"ע. הרגולציה בשני המקרים לא מסירה אחריות מהלקוח, הנדרש להעריך את הסיכון כראוי בטרם יבצע את העסקה.

המאמר באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

* המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחיות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדבקים האמורים.