כשפרקליטים מתגרשים: מיליון שקל בגלל סירוב לחתום על ייפוי כוח

בית משפט לענייני משפחה חייב עורך דין תל אביבי מוכר לשלם לגרושתו, אף היא עורכת דין, קרוב למיליון שקל, לאחר שסירב לחתום לאחר הגירושים על ייפוי כוח בלתי מוגבל לטובתה. שופטת בית המשפט למשפחה בפתח תקווה יוכבד גרינוולד־רנד דחתה את טענת הבעל שלפיה עורך דין סביר לא היה חותם על מסמך כזה וקבעה שהוא האחראי לנזק הכספי שנגרם לגרושתו.

לפי המפורט בפסק הדין, בני הזוג חתמו ביולי 2008 על הסכם גירושים, שבו נקבע שהאשה תמכור את הבית המשותף, תפרע את יתרת המשכנתא שרבצה על הנכס, תשלם להורי הבעל 450 אלף שקל תמורת הלוואה שנתנו לרכישת הבית ו"יתרת התמורה, ככל שתיוותר, תועבר בשלמותה לאשה". כך, לפי ההסכם, ישוחרר הבעל מתשלום על מדור עבור שני ילדיהם הקטינים.

התוכניות השתבשו בגלל המשבר הכלכלי

מפסק הדין עולה שהאשה העריכה שהיתרה לאחר כל החזרי החובות תהיה כ־900 אלף שקל, ולטענתה, היא התכוונה לקחת משכנתא נוספת ולרכוש לה ולילדיה דירה חדשה ב־1.4 מיליון שקל. אלא שהתוכניות השתבשו: זמן קצר לאחר שנחתם הסכם הגירושים פרץ המשבר הכלכלי העולמי. ויתרת המשכנתא, שהיתה צמודה לין היפני, החלה לתפוח דרמטית. הבנק, שבדרך כלל נותן במקרים דומים לבעלי משכנתא שמתכוונים למכור את דירתם "מסמך הכוונות" שבו מצוינת היתרה לסילוק, סירב לעשות זאת מפני שהיתרה השתנתה מדי יום.

לטענת האשה, הבנק דרש מהצדדים לחתום על "עסקת הגנה" שתקבע את היתרה לסילוק ותמנע מהתנודות בשער המטבע הזר להשפיע על ההלוואה. הבנק לא הסתפק בחתימת האשה ודרש שגם הבעל לשעבר יחתום על המסמך. בשלב זה, לפי האשה, החל "מחול שדים" שבו היא ניסתה לשכנע את הבעל לחתום יחד על עסקת ההגנה, אך זה סירב והסביר שהוא חושש שהאשה תעשה שימוש לרעה בייפוי הכוח, תיקח משכנתא חדשה או תחשוף אותו לדרישה מהבנק לפרוע את המשכנתא, עניין שלפי הסכם הגירושים לא היה מחויב לו. האשה טענה שסירובו "בלתי סביר ובלתי מובן".

צילום: תומריקו

לפי הפירוט בפסק הדין, באוקטובר 2008 לבדו זינקה יתרת המשכנתא לסילוק מ־1.62 מיליון שקל ל־1.96 מיליון שקל. בסופו של דבר, לפי האשה, היא מכרה את הנכס רק בינואר 2009 כשהיתרה כבר עמדה על 2.1 מיליון שקל, וכך הפסידה לטענתה מאות אלפי שקלים כך שלא יכלה לרכוש דירה לעצמה ונאלצה להתגורר בדירה שכורה תמורת 5,400 שקל לחודש, כשהבעל משלם אמנם מזונות אך אינו נושא בעלויות של רכיב המדור. לגרסת האשה, בעלה לשעבר סירב לחתום על המסמך בגלל "רצון לנקום בה ולגרום לה נזק".

לבעל גרסה שונה. הוא טען בבית המשפט שאשתו לשעבר מחזיקה בתואר שני במינהל עסקים ושהסכם הגירושים נוסח על ידי "טובי הפרקליטים בתחום". לדבריו, הוא שיתף פעולה עם האשה וניסה לקדם את מכירת הבית ואף הסכים לחתום על ייפוי הכוח, אך בתנאי שייפוי הכוח יוענק לעורך דין של האשה ולא לה עצמה, תנאי שנועד, לטענתו, למזער את חששו משימוש לרעה בייפוי הכוח. עוד הוא טען שאף אם היה חותם על המסמך, קיבוע שער הין לא היה נכנס לתוקף לפני דצמבר 2008, כך שהנזק היה נגרם בכל מקרה.

השופטת אימצה את גרסת האשה כמעט במלואה. היא קבעה שהצדדים התכוונו שבידי האשה תישאר יתרה של מיליון שקל, ופירשה את הדברים חרף הסעיף בהסכם שקבע שהאשה תקבל את היתרה "ככל שתיוותר". לדברי השופטת, במו"מ לכריתת חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב, ואילו הבעל היה מעלה בדעתו, לקראת החתימה על הסכם הגירושים, שייתכן שבידי האשה לא תיוותר יתרה שתספיק לה לרכישת דירה, היה עליו "לציין אפשרות זו במפורש בהסכם".

טענת הבעל היא "סיכול רוח ההסכם"

לפי השופטת, טענת הבעל שאין הוא אשם בכך שלבסוף לא נותרה תמורה "מהווה סיכול רוח ההסכם ותכליתו שכן האשה הסתמכה והיתה זכאית להסתמך על כך". עם זאת, קבעה השופטת שגם לפתחה של האשה רובץ מחדל משום שלא פנתה בזמן אמת לבית המשפט המוסמך כדי לקבל סעד שיורה לבעל לחתום על עסקת הגנה או על ייפוי כוח לטובתה. השופטת ציינה בפסק הדין ששאלה בדיון את האשה, "למה לא עשית את זה? היית מקבלת צו בתוך 24 שעות", וקבעה שהתנהלות זו של האשה "תמוהה בעיקר לאור העובדה שהיא כאמור עורכת דין בהשכלתה ובמשלח ידה", ולאור העובדה שלא חסכה במהלך השנים בפניות רבות לבית המשפט נגד הבעל, "וחרף כל זאת, נמנעה מהגשת בקשה פשוטה לסעד זמני שיורה לבעל לשתף עמה פעולה". מכך הסיקה השופטת שלאשה היה "אשם תורם של 20%".

הבעל לשעבר חויב לשלם לגרושתו 500 אלף שקל על הפרשי שער וכן 460 אלף שקל על מדור ילדיו הקטינים מהוון מראש עד הגיעם לגיל 21. משני הסכומים יופחתו 20% כ"השתתפות עצמית של האשה". בנוסף, חויב הבעל ב־50 אלף שקל הוצאות משפט.