דנקנר רצה לעכב את העברת השליטה, שאר המשקיעים ויתרו

השופט איתן אורנשטיין נעתר אתמול לבקשתו של נוחי דנקנר והחליט על עיכוב ביצוע בהעברת השליטה באי.די.בי. אבל, בכפוף לכמה תנאים שנועדו למזער נזקים – הגשת ערעור במהירות, תוך 15 יום, והשארת כ־700 מיליון שקל, הסכום שהופקד כתנאי לקבלת הצעתה של קבוצת דנקנר, כביטחון לשיפוי על הנזקים הפוטנציאליים שייגרמו מהעיכוב.

השופט איתן אורנשטיין. תימחר את עיכוב הביצוע צילום: ענר גרין

אחרי כמה שעות, לנוכח חילוקי דעות פנימיים בקבוצה, החליט פרקליטה החדש של הקבוצה, עו"ד אלון רון, למשוך את בקשת העיכוב. החלטה היתה בניגוד לדעתו של דנקנר, אבל בלחץ חברים אחרים בקבוצת המשקיעים, שחששו כנראה לסכן את הכספים שיועדו לכסות על נזקי העיכוב הפוטנציאליים. צעד זה הפך את החלטת השופט לברורה יותר – הוא פשוט החליט "לתמחר" לקבוצת דנקנר את בקשת העיכוב במחיר גבוה מדי והם העדיפו לבסוף לרדת מהסיכון.

ניר חפץ, יועץ התקשורת של נוחי דנקנר ומחבר הביוגרפיה (יחד עם גדי בלום) של אריאל שרון, אמר לפני כמה ימים שיש בדנקנר תכונות דומות לאלה של שרון. בהשאלה לטרגדיה המקבילה שמתרחשת בתל השומר, ניתן לומר שנוחי קרוב לניתוק מהמכשירים.

דנקנר חושב שעדיין אפשר להחזיר את הגלגל לאחור

אבל ההחלטה על עצם הגשת הערעור טרם הוכרעה. לא מקובל לקבל החלטה כה גורלית שעות מספר לאחר פסק הדין. במידה ויוגש ערעור, תיווצר דיס־הרמוניה משפטית, כיוון שערעור משתלב עם בקשת עיכוב. אחרת, מה הטעם להכניס את הבעלים החדשים אם יש תוחלת ותכלית לערעור?

בכל מקרה, בצד של דנקנר בטוחים שגם ללא עיכוב המהלך הפיך ואם הערעור יתקבל ניתן יהיה להחזיר את הגלגל אחורה במינימום נזק.

אלא שהסיכוי לקבלת הערעור אפסי. לאחר שהסדר אלשטיין–בן־משה אושר ברוב הדרוש באסיפות הנושים, השאלה המשפטית היחידה שניתן לערער עליה היא האם ניתן לכפות על חברה הסדר בניגוד לרצונה. לערעור כזה יש טעם משפטי רק אם החברה היתה מגישה את הערעור – והיא לא הודיעה על כוונה כזו.

ולגופו של עניין, השופט אורנשטיין כבר פירק את המוקש הזה כשקבע כי נוחי ואי.די.בי אינם מקשה אחת, אלא שדנקנר מייצג קבוצת משקיעים והצעתו אינה מגלמת את החברה. לכן אין הגיון בערעור שנועד למנוע את ההסדר שהנושים הצביעו עבורו ולכפות את ההסדר מטעמו שהנושים דחו.

אורנשטיין כבר קבע כי נוחי והחברה הם גופים נפרדים

קביעת השופט שנוחי והחברה הם נפרדים ומעתה גם זרים זה לזו, חייבה את דנקנר לתור אחרי עורכי דין חדשים.

בסוף השבוע גייס דנקנר למערכה עו"ד חדש: אלון רון ממשרד ורדי–לשם–רון. אלון ייצג את שוקי ויטה שהועמד לדין יחד עם עו"ד יעקב וינרוט. המשרד, שנבנה מיוצאי משרד וינרוט, איננו חדש בתחום התאגידים, אבל בהחלט קפץ ליגה בסיפור הנוכחי (ראו מסגרת).

רון חייך במבוכה כאשר נשאל אם יש חשש לתשלום שכר הטירחה מצד הלקוח החדש. דנקנר נאלץ להיפרד מהייצוג של רם כספי ורובי בכר לאחר שהשופט איתן אורנשטיין קבע שההצעה שהגיש ביחד עם גרנובסקי אינה של החברה. אז כרגע כספי ובכר מייצגים את אי.די.בי ורון את קבוצת המשקיעים שבראשה עומד דנקנר ושוקלת את צעדיה האם, ואם כן כיצד לצאת למאבק האחרון.

בהנחה שהשופט ייעתר לבקשה למשוך את עיכוב הביצוע, תעבור החברה לידי אלשטיין ובן־משה בסיום תקופת הביניים, עד הקלוזינג של העסקה. בתקופה זו ייכנסו הנאמנים איל גבאי וחגי אולמן למשרדי אי.די.בי פתוח בקומה ה־44 במגדלי עזריאלי ויתיישבו בכסאותיהם של דנקנר והמנכ"ל חיים גבריאלי. משימותיהם הוכתבו פחות או יותר בחלק האופרטיבי של פסק הדין שפורסם היום.

לא ברור למה הדו"ח על בן־משה נותר חסוי

אורנשטיין בהחלטתו אתמול הותיר את החיסיון מעל דו"ח התחקיר על בן־משה. לא ברור למה. ציבורית, אין לכך הצדקה, במיוחד כשמדובר במרכיב קריטי בהחלטה בעלת משמעות ציבורית רחבה.

אפילו עצם הבדיקה הדקדקנית בציציותיו של בן־משה היא חידוש נוסף מבית מדרשו של אורנשטיין. כשדנקנר רכש בזמנו את אי.די.בי, או שאול אלוביץ' את בזק, לא הופשט כך הרוכש מתחת לרנטגן המשפטי והרגולטורי.

ואלה מצטרפים לחידושי המהות בפרשה הנוכחית – מינוי בעלי תפקיד לחברה כשחדלות פירעונה עדיין אינו ודאי, כפיית הסדר בניגוד לרצון החברה והחשת העברת הקונצרן לידי הנושים והכרעתם. חלק מחידושים אלה נומקו כאמור בהחלטת השופט שדנקנר–גרנובסקי הם חלק מקבוצת משקיעים שמתחרה על הקונצרן ולא הקונצרן בעצמו, כפי שדנקנר ראה עצמו לאורך ההליך.

בכל מקרה, נכנסת כעת הקבוצה לתקופת ביניים – עד סיום הקלוזינג, עד לסיום הערעור במידה ויוגש. נאמני ההסדר, גבאי ואולמן, אמורים להחליף מחר בבוקר את המנכ"ל גבריאלי ולפצוח בסדרה של מהלכים מול בעלי המניות, בעלי החוב, הרשויות והרגולטורים השונים.

במסיבת העיתונאים שערך אתמול לאחר החלטת בית המשפט פתח בן־משה במערכה חדשה נגד דנקנר. לטענתו, האחרון ניסה "לסחוט" ממנו הצטרפות לקבוצת אקסטרה תמורת הפסקת ההכפשות והספינים נגדו. בן־משה סיפר שדיווח על כך לרשויות, אך סירב לומר אם המשטרה היא אחת מהן. מצידו של דנקנר הכחישו את הטענות מכל וכל.

ההחלטה בקבוצת דנקנר לרדת מהעיכוב מלמדת שנוחי עצמו הולך וננטש, הולך ומתנתק הן מהחברות והן מהחברים. הכרזת המלחמה הגלויה של בן־משה עליו מצטרפת לרשימה ארוכה של אתגרים עגומים שממתינים לפתחו. בראשם הכוונה להגיש נגדו כתב אישום על תרמית והרצת מניות.

בנוסף, תלויות ועומדות שבע תביעות ייצוגיות ונגזרות נגד נושאי המשרה באי.די.בי פתוח ואחזקות. חלקן בגין חלוקות דיבידנד מפוקפקות וחלקן בגין העסקאות השנויות במחלוקת של ישראייר ומעריב.

אי.די.בי אחזקות תימחק מהמפה בסוף ההליך ולכן יימשכו נגדה ההליכים כרגיל. אולם הבעלים החדשים של פתוח יוכלו להחליט אם הם נוטלים את ההובלה בתביעות הנגזרות נגדה (תביעה של בעל מניות כאשר החברה מסרבת לתבוע). אם הם יחליטו, כחברה, להיכנס בנעלי התובעים, תורחב החזית המדממת בין אלשטיין–בן־משה לבין דנקנר הרבה מעבר להשמצות שליוו את ההתמחרות בשנה האחרונה ותשתרע על חלקים נכבדים של ההיסטוריה של הקונצרן. כך או כך, משעמם לא יהיה.