פוליטיקה אחרת

פתאום קם מגיש טלוויזיה בעל שיער מאפיר, מקים מפלגה ורץ לבחירות תחת סיסמא של "פוליטיקה אחרת". בניגוד לציפיות אותו מגיש גם זוכה במספר רב של מנדטים והופך להיות לשון המאזניים בהקמת הקואליציה. נשמע לכם מוכר? אז זהו שלא מדובר פה על ח"כ יאיר לפיד אלא על ג'וזפה "בפה" גרילו, ראש מפלגת "חמשת הכוכבים" ששינתה לחלוטין את התמונה הפוליטית באיטליה ובאירופה.

הצלחתו של גרילו מפתיעה אפילו יותר מזו של לפיד כיוון שבניגוד ללפיד, גרילו הצהיר בפומבי כי לא יצטרף לאף מפלגה גדולה בקואליציה. לכן, המצביעים למפלגת חמשת הכוכבים היו אמורים לדעת מראש שללא השגת רוב מוחץ שיאפשר לגרילו להקים ממשלה ללא שותפים (מה שנראה, בטח לפני הבחירות, כתרחיש הזוי) המשמעות של הצלחה שלהם היא כשלון של המערכת הפוליטית. ולמרות זאת, העם אמר את דברו, לא עוד פוליטיקה מושחתת! לא עוד הסכמה עיוורת עם רצונותיה של גרמניה! לא עוד צנע!  

על פניו, התנגדות הציבור האיטלקי לצנע נשמעת אמנם אנושית ביותר אולם גם לא רציונאלית בעליל. במשך שנים האיטלקים הצליחו להתעלם באלגנטיות ממוסר תשלומי מיסים נמוך ומהוצאות ממשלתיות גבוהות וכעת הגיע הזמן לשלם, התשלום בא לידי ביטוי בפגיעה מהותית במשק ובכניסה למיתון ארוך. בעוד הפוליטיקאים באירופה מראים התעלות על אינטרסים פוליטיים ומנסים להעביר רפורמות צנע קשות, הציבור אינו מוכן לשאת באחריות להתנהלות הפזרנית של ממשלתו ערב המשבר. חוסר הרצון של הציבור האיטלקי אינו נובע רק מהיעדר רציונאליות אלא גם מכך שמדיניות הצנע מוצגת על ידי חלק מהפוליטיקאים ככזו הנכפית על איטליה על ידי האיחוד האירופי ובעיקר על ידי גרמניה.

במסגרת הניסיונות של ראשי האיחוד להפוך את גוש היורו לאיחוד מדיני, צעד בלתי נמנע במידה ומדינות הגוש מעוניינות לשמור על קיומו, ההחלטות לגבי המדיניות הכלכלית מתקבלות על ידי האיחוד ולא על ידי כל מדינה בנפרד. לכן, הבדלנות באירופה גורמת לאיטלקים להתנגד לצעדים הנכפים עליהם על ידי האיחוד, גם אם צעדים אלו חשובים ברובם ליציאה של איטליה מהמשבר. למעשה, הבדלנות והלאומיות באירופה מקשות על המנהיגים להתאים את המדיניות הכלכלית בכל מדינה לצרכים של גוש היורו ככלל ופוגעות באופן שוטף בניהול המשבר.

נקודה זו נכונה אגב גם לגבי גרמניה. בשנתיים האחרונות, כחלק מהמאמץ בגוש היורו לצמצם את הגירעונות הממשלתיים, ביצעה גם ממשלת גרמניה לא מעט צעדי צנע וזאת על אף שמצבה הכלכלי היה טוב בהרבה מזה של חברותיה בגוש ומזה של מדינות מפותחות אחרות כמו ארה"ב או בריטניה. בהסתכלות קדימה, נראה שהתנהלות זו הולכת להשתנות וזאת בשל שלושה גורמים עיקריים. ראשית, את שנת 2012 סיימה גרמניה עם עודף תקציבי, מה שמאפשר לה להוריד את הרגל מדוושת הצנע. שנית, את שנת 2012 סיימה גרמניה גם עם צמיחה שלילית, מה שמעודד אותה להוריד את הרגל מדוושת הצנע. שלישית, בספטמבר 2013 יערכו בחירות בגרמניה מה שמחייב את אנג'לה מרקל להוריד את הרגל מדוושת הצנע. בהתאם, בשבועות האחרונים ניתן לשמוע מהקנצלרית קולות ראשונים על יישום רפורמות מעודדות צמיחה והקלה בצעדי הצנע. שלא במפתיע התבטאויות אלו גרמו גם, על פי הסקרים האחרונים, לעלייה משמעותית בסיכוייה של מרקל ומפלגתה לזכות בבחירות.

אנגלה מרקל צילום: בלומברג

מהתנהלות האיחוד האירופי בשנתיים האחרונות ניתן בקלות ללמוד שהמנהיגים מוכנים לעשות הכל כדי לאותת לעולם כי תרחיש האימים של פירוק הגוש רחוק מלהתממש. בשל כך, בתוספת ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות באיטליה, נראה סביר מאוד להניח שמדינות נוספות בגוש ובעיקר איטליה וספרד יפעילו לחץ פוליטי על גרמניה שיאפשר גם להן ליישם מדיניות מקלה יותר במהלך השנים הקרובות.

הכותב הוא מנהל מחלקת מאקרו בבית ההשקעות פסגות.

פסגות עוסקת בשיווק השקעות ובשיווק פנסיוני ולא בייעוץ. האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ/שיווק השקעות ו/או פנסיוני ו/או מס ו/או תחליף לייעוץ/שיווק כאמור המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם, וכן, אינו מהווה הצעה לרכישת ניירות ערך.