דיווח מהותי - מעתה גם ברשת החברתית?
עם כל הרצון לקרב את הציבור למידע על השקעותיו ולאפשר לחברות ליצור קשר בלתי אמצעי עם המשקיעים, פתרון שכזה לא רצוי שיתאפשר בישראל
האם מנכ"ל של חברה ציבורית יכול לחלוק בשורות לגבי החברה אותה הוא מוביל בחשבון הפייסבוק שלו? שאלה זו נידונה בשבועות האחרונים בארה"ב על רקע עדכון שכתב מנכ"ל נטפליקס בפייסבוק הפרטי שלו ושרשות ניירות הערך בארצות הברית סברה כי מפר את חובות הדיווח של נטפליקס.
המקרה של נטפליקס העלה לפני השטח התנגשות בין הפעילות ההולכת והגוברת של חברות ציבוריות ברשתות החברתיות לבין חובות הדיווח המוטלות על חברות ציבוריות. מבלי להידרש לשאלות המרתקות שמקרה נטפליקס הציף בקשר לדיני ניירות הערך בארצות הברית, השאלה המעניינת, באופן טבעי, היא האם יש סיכוי שחברות ציבוריות בישראל יוכלו לפרסם את הדיווחים שלהן בפייסבוק? בטוויטר? או לכל הפחות באתרי האינטרנט שלהן?
הבורסה בישראל צילום: בלומברג
אם נודה על האמת, הסיכוי שגברת כהן מחדרה או שעו"ד סיון מתל אביב ייתקלו בדיווח מיידי של חברה שבמניותיה הם מושקעים, גבוה הרבה יותר אם דיווחים אלו יפורסמו ברשת הפייסבוק מאשר הסיכוי שהם יעקבו אחר הדיווחים במערכות של רשות ניירות ערך או של הבורסה. בפרט, כאשר הניסיון בארצות הברית מלמד, כי אחר אותם העדכונים ברשתות החברתיות עוקבים גם עיתונאים, בלוגרים ואנליסטים שמהווים מקור נוסף של הזרמת המידע לציבור.
אם כך, הייתם חושבים שרשויות ניירות ערך בעולם, ובישראל בפרט, יאמצו בשמחה את דרכי התקשורת החדשות והמודרניות ויתירו לכל חברה שמבקשת לעשות זאת לתקשר עם הציבור באמצעות פלטפורמת התקשורת אשר הוכתרה לא מכבר ככיכר העיר החדשה.
אולם, עם כל הרצון לקרב את הציבור למידע על השקעותיו ולאפשר לחברות ליצור קשר בלתי אמצעי עם ציבור המשקיעים, פתרון שכזה, לדעתי, לא רצוי שיתאפשר בישראל.
בישראל, בשונה מארצות הברית, קיימת חובת דיווח מיידית רחבה ביותר הקובעת עיקרון ברור - חברה ציבורית בישראל נדרשת לדווח על כל מידע מהותי, כאשר דיווח זה חייב להימסר באופן שוויוני לכל הציבור, במסלול אחיד של דיווח לרשות ניירות ערך.
כבר בשנת 2004 קבעה רשות ניירות ערך בישראל, ובצדק לעניות דעתי, כי קיים חשש שפרסום חלקי של מידע על ידי חברה באמצעי תקשורת עלול לגרום למשקיע לחשוב שהוא נחשף לכל המידע שהחברה פרסמה לציבור ולקבל את החלטותיו על בסיס מידע חלקי. לפיכך, העובדה שקיים מקור פרסום אחד ויחיד לדיווחים, מבטיח שהציבור רואה בדיווחים האלו את המקור הטוב והאמין ביותר לקבלת המידע אודות החברה.
אין ספק שנוצר כאן סוג של פרדוקס - מצד אחד, אם רוצים ליצור נגישות של המידע לציבור, אין מקור נגיש יותר לציבור הרחב מאשר הרשתות החברתיות השונות. מצד שני, כל פרסום כזה שאינו כפוף לכללים החלים על דיווח מיידי ואשר החברה היא בעלת הפריבילגיה הבלעדית לבחור אם להציפו לציבור ברשת האינטרנט יכול להוביל, בפועל, למצב בו מרבית הציבור יהיה חשוף למידע סלקטיבי בלבד, שייבחר על ידי החברה.
כל עוד לא יימצא פתרון שמבטיח שהציבור לא ישגה לחשוב שמוצגת בפניו תמונה מלאה ושלמה, אין זה נכון בעיני לאפשר לחברה ציבורית לפרסם פרסום חלקי של דיווחיה באמצעות רשת האינטרנט, וזאת אפילו אם בסופו של יום, ייקבע בארצות הברית, שהפרסום של מנכ"ל נטפליקס היה מותר וחוקי.
עו"ד ניב סיון שותף במחלקת מיזוגים ורכישות במשרד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות'
