המורשת של פישר

ההודעה על פרישתו של סטנלי פישר תפסה את הקהילה הכלכלית והתקשורת המקומית בהפתעה. היחס כלפי סטנלי פישר היה כאילו הוא תמיד היה כאן ותמיד יהיה כאן. אבל אם מפעילים מעט את הזיכרון ואת ההגיון הבריא, הרי שההודעה שלו לא ממש הפתיעה. כבר בעת המינוי שלו לקדנציה השנייה, נפוצו ההערכות שהוא אינו מעוניין להמשיך, ובכל מקרה אם ימשיך, כנראה לא יסיים קדנציה שלמה. 

תחת פישר, המדיניות המוניטארית של הבנק כללה גם שימוש בכמה כלים חדשניים ולא-קונבנציונליים שכללו רכישות אגרות חוב ממשלתיות, שימוש בכלי הריבית כצעד מנע ולא כתגובה להתפתחויות בפועל ואפילו רכישות דולרים כדי לתמוך ביצואנים. כל הצעדים האלו הובילו את המשק הישראלי להמשיך ולצמוח גם בתקופה של מיתון עולמי ולחמוק באופן יחסי ממשבר האשראי שהכה ברוב המדינות המפותחות. על כך, זכה פישר למחמאות לא רק בישראל, אלא בכל העולם.

אולם, למדיניות המוניטארית הסופר-מרחיבה שהוביל פישר היו גם לא מעט עלויות. ניסיונותיו של בנק ישראל לשחק עם ארבעה כדורים באוויר: האינפלציה, הצמיחה, שוק הדיור והמט"ח נראו בלתי אפשריים מלכתחילה והשאלה לא הייתה אם אחד הכדורים ייפול אלא איזה מהם ייפול קודם. נכון להיום נראה כי הכדור שנפל ראשון הוא זה של שוק הדיור, מה שבא לידי ביטוי בעלייה החדה במחירי הדירות בישראל. עם זאת, גם בנושא הדיור ישנן לבנק ישראל נסיבות מקלות. שורש הבעיה הוא המחסור בהיצע הדירות ולא הריבית הנמוכה שהייתה רק הקטליזטור לעליות החדות. לכן עיקר הטיפול במחירי הדיור צריך להיות של הממשלה ולא של בנק ישראל.

סטנלי פישר צילום: איי אף פי

חסרון נוסף של מדיניות הריבית הנמוכה הוא היכולת המוגבלת של בנק ישראל להשפיע על המדיניות הפיסקאלית של הממשלה. על אף שפישר התנגד להעלאת יעד הגירעון ב-2013 ל-3%, התנגדות זו לא באה לידי ביטוי במדיניות הריבית כאשר ברבעון האחרון של 2012 הריבית הופחתה פעמיים על אף אי הוודאות הגבוהה לגבי הבחירות שבאופק והתקציב ל-2013.

כעת, שאנחנו עומדים לפני בחירתו של נגיד בנק חדש עולה השאלה האם נגיד חדש שווה מדיניות מוניטרית חדשה. ראשית, בעקבות חוק בנק ישראל החדש שיזם פישר, תחת עמידה ביעד האינפלציה מחויב בנק ישראל לנהל מדיניות מוניטארית כזו שתתמוך גם בצמיחה ובתעסוקה וגם ביציבות המערכת הפיננסית. לכן, מלכתחילה כל נגיד שיכנס לנעליו הגדולות של פישר לא יוכל לנקוט במדיניות מוניטארית "קלאסית" של עמידה קפדנית ביעד האינפלציה ללא קשר למצב המשק.  יתרה מכך, הממשלה החדשה שתבחר את הנגיד החדש מוטה גם היא למדיניות פרו-צמיחה. לכן סביר להניח שהנגיד שתמנה הוא גם כזה הדוגל במדיניות דומה לזו הנוכחית.

מדיניות הפרו-צמיחה שהכתיב פישר והשימוש בכלים לא-קונבנציונליים הפכו להיות בשנים האחרונות מקובלים בעולם ואינם חריגים כפי שהיו בעבר. לכן, בעתיד הנראה לעין, ארה"ב, אירופה, בריטניה ויפן ימשיכו כנראה להדפיס כסף בהיקפים אדירים ולשמור על ריבית אפסית. בסביבה מוניטארית עולמית שכזו קשה יהיה לכל נגיד שיתמנה לעמוד בראש בנק ישראל, ללא קשר לתפיסותיו המוניטאריות, לשנות באופן מהותי את המדיניות המוניטארית בישראל.

הכותב הוא מנהל מחלקת מאקרו בפסגות.

פסגות עוסקת בשיווק השקעות ובשיווק פנסיוני ולא בייעוץ. האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ/שיווק השקעות ו/או פנסיוני ו/או מס ו/או תחליף לייעוץ/שיווק כאמור המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם, וכן, אינו מהווה הצעה לרכישת ניירות ערך.