מה מאותת סטנלי פישר לנתניהו ומה זה אומר על התקציב

נגיד בנק ישראל סטנלי פישר הוא אדם שבוחר את מילותיו בקפידה, כמו חייל שיודע שאין מבזבזים תחמושת לשווא. בנאום שנשא בשבוע שעבר, הוא העביר שלושה מסרים עיקריים: ניהול הוצאות הממשלה כשל; ניהול הכנסות הממשלה כשל; צריך לעשות תיקון בשניהם ומהר.

1. סטנלי פישר מצביע על הקיצוץ שלא יהיה

"הכלל הפיסקאלי שאנו פועלים על פיו הוא כלל פשוט יחסית שניתן היה להסביר אותו בקלות לציבור", אמר סטנלי פישר. כלומר, הממשלה יכלה להסביר לציבור, בעיקר בימי המחאה החברתית וועדת טרכטנברג, שהיא יודעת מראש כמה מותר לה להגדיל את התקציב משנה לשנה, ושכבר הגענו לתקרה הזו עוד לפני דרישות הציבור. היתה יכולה, אך לא עשתה.

ופישר ממשיך. "אנו יודעים שההוצאות המתוכננות לשנים הבאות, על פי החלטות הממשלה שכבר אושרו, חורגות ב־12 מיליארד בשנת 2013, 22 מיליארד ב־2014, ו־25 מיליארד ב־2015, מההוצאה המותרת על פי הכלל הפיסקאלי. לכן הממשלה תצטרך לסגור פער של יותר מ־12 מיליארד ב־2013. מה, אם כך, תעשה הממשלה?". זו האמת שצריך להסתכל לה בעיניים - הממשלה התחייבה ליותר ממה שמותר לה לתת. הרבה הרבה יותר.

אז צריך לקצץ, אבל זה אתגר מורכב מאוד מבחינה פוליטית וציבורית. לכן, יש גם פתרון קסמים שמחביא ראש הממשלה בשרוולו. את הדברים הבאים של סטנלי פישר כדאי לקרוא בעיון רב: "מגבלת התקציב (שקובעת בכמה ניתן להגדיל את התקציב משנה לשנה – ש"א) היא רק חוק שניתן לשנותו. אני מקווה שהממשלה לא תשנה חוק זה, משום שאנו מתקרבים לרמת הוצאות (ציבוריות - ש"א) של 43.5% מהתוצר השנה, ועלינו לשמור מרווח בטיחות למקרה של משבר ביטחוני. הממשלה תצטרך אם כן להוריד את רמת ההוצאות המתוכננת, וזה עוד לפני התחשבנות מול משרד הביטחון לגבי ההשלכות של מבצע עמוד ענן. הייתי מעדיף שהממשלה תעמוד ביעד הגירעון וגם בכלל ההוצאה, ואולם אם יהיה הכרח לשנות את כלל ההוצאה (כלומר, לשנות את החוק - ש"א) ולהגדיל אותו, דבר שאיננו רצוי, אני מעדיף שזה ייעשה תוך עלייה במסים וקיצוץ משמעותי של הגירעון, רצוי אף אל מעט מתחת ל־3%".

והנה תרגום מפישרית לעברית: קיצוץ התקציב ב־12 מיליארד שקל הולך להיות כאב ראש גדול לראש הממשלה. לכן, אם הוא לא יצליח לגייס לכך תמיכה פוליטית, הוא יוכל פשוט לשנות את החוק, לאפשר לעצמו להגדיל את התקציב ביותר ממה שמותר לו עכשיו, ובבת אחת להקטין את הקיצוץ ההכרחי. קסם!

2. פישר מצביע על העלאת המסים שכן תהיה

פישר אומר שהוא לא מעוניין שהממשלה תבחר בפתרון הזה. אם כך, מדוע הוא בכל זאת מעלה אותו פעמיים? במבט ראשון, זה נדמה כאילו סטנלי פישר מספק לממשלה את הסולם שבעזרתו אפשר יהיה לרדת מעץ הקיצוץ. אבל למעשה, זו לא המטרה האמיתית. פישר מעריך שיש סיכוי סביר שזו האפשרות שראש הממשלה יבחר בה. הערכה דומה מסתובבת גם במסדרונות האוצר. לכן פישר מעדיף להקדים תרופה למכה - להגיד לראש הממשלה באופן פומבי מה הוא חושב על הפתרון הזה, ולהזכיר לכולם שלפתרון הקסם הזה יש מחיר - העלאת מסים נרחבת.

העלאת מסים נוספת היא צעד מחייב כדי לסגור את הגירעון לא רק מצד ההוצאות, אלא גם מצד ההכנסות. פישר מזכיר את החלטת הממשלה מיוני האחרון להגדיל את יעד הגירעון לשנה הבאה - 3% מהתוצר במקום 1.5% מהתוצר, ומחמיא לה על כך שהעלתה מסים בתקופת בחירות - אבל מציין באותה נשימה שזה לא מספיק. "בפועל, (אפילו) אם נצמח בקצב ממוצע של 3.75% בשנה, הגירעון יפחת לאט יותר מהתוואי שהממשלה החליטה עליו, זאת על פי שיעורי המס הקיימים בחקיקה הנוכחית, כלומר גם כשמביאים בחשבון את העלאת המע"מ ושיעורי המס הישירים (מס הכנסה - ש"א) שבוצעה לאחרונה", אומר פישר. כלומר, המסים שהועלו עדיין לא סוגרים את החור בתקציב. יש צורך בהעלאת מסים נוספת, אם הממשלה רוצה לעמוד ביעד הגירעון החדש שקבעה. אחרת, קובע פישר, יש כאן אחד משניים: חוסר אחריות תקציבית או אחיזת עיניים.

ועוד משהו. סטנלי פישר הזכיר ארבע פעמים בנאומו את האתגרים הביטחוניים. גם זה לא מקרי. ייתכן שפישר מבקש להעביר לציבור כבר עכשיו את המסר הבא: תקציב הביטחון לא יקוצץ. תשכחו מזה.

פישר. בוחר את מילותיו בקפידה צילום: מיקי אלון

3. שעתו היפה של סדר העדיפויות מגיעה

אז תהיה העלאת מסים ב־2013, ויהיה גם קיצוץ תקציבי, וזה בדיוק המקום שבו הדיון בסדר העדיפויות צריך להתחיל.

הואיל והתקציב וחוק ההסדרים יאושרו אי שם באמצע 2013, המשמעות היא שהעלאת מסים ישירים - בעיקר מס הכנסה אבל גם מס חברות - היא לא צעד אפשרי ב־2013. לרוב לא מעלים מסים ישירים באמצע השנה, משום ששינוי שיעורי המס במהלך השנה ייצור נטל קשה על רשות המסים ועל הציבור. הפעם האחרונה שזה קרה היתה ב־1978, ואין סיכוי שמישהו יהיה מוכן לחזור על זה.

אם כך, מה שנשאר הם רק המסים העקיפים. וממילא, קל בהרבה להעלות את המע"מ מאשר את מס ההכנסה. אז זו השורה התחתונה הראשונה: צפו להעלאת מסים עקיפים ב־2013. וגם אז, זה לא יועיל המון לסגירת הגירעון, משום שהעלאת מסים באמצע השנה פירושה הכנסות חלקיות לקופת המדינה. העניין הזה יחייב את הממשלה להעלות עוד מסים עקיפים, כדי להגיע לתוספת משמעותית בהכנסות. המס על הדלק והמס על הסיגריות והאלכוהול הם תמיד החשודים המיידיים.

ועכשיו לצד ההוצאות. בקדנציה האחרונה כל קבוצה שלחצה על הממשלה קיבלה כסף. החרדים קיבלו הגדלה בקצבאות הילדים, למתנחלים הגדילו את תקציבי הפיתוח, וההסתדרות קיבלה שני הסכמי שכר, הסכם לעובדי הקבלן וחבילת חוקי עבודה. הרופאים, הפרקליטים, האחיות, המורים, עובדי הנמלים, חברת החשמל ורשות שדות התעופה, אפילו העובדים הסוציאליים - כולם קיבלו משהו, אפילו הציבור הרחב: סבסוד גנים מגיל 3, נקודות זיכוי ממס בגין ילדים קטנים, סבסוד צהרונים, ועוד כמה תופינים. כל זה עלה הרבה כסף. עכשיו הגיע הזמן לקצץ את החריגה בתקציב. הדיון על אופן הקיצוץ הוא הדיון האמיתי בסדר העדיפויות. האם לקצץ לכולם קיצוץ רוחבי? האם לקצץ במטרות המועדפות על האוצר - ביטחון, קצבאות ילדים, שכר במגזר הציבורי ותשתיות תחבורה? ואולי קיצוץ אחר?

הדיון הזה יתנהל במסגרת ההסכמים הקואליציוניים מיד לאחר הבחירות. אירועי הקדנציה האחרונה הוכיחו שהדרך הטובה ביותר להשפיע על הממשלה היא הפעלת לחץ ציבורי, לאו דווקא על ידי מחאה ברחובות. ימי המו"מ הקואליציוני שיגיעו בעוד כחודש, הם התקופה החשובה ביותר להפעיל את הלחץ הזה.