הטובים למשק
מתברר שהקפיטליזם יכול לשרוד גם אם העובדים הם הבעלים
עובדי יצרנית הנייר התרמי האמריקאית אפלטון רכשו את החברה מבעליה הקודמים בלי לגעת מדי בתפיסה העסקית. עם זאת, הדגש שהושם על חיסכון ואחריות כלפי החברה הביא להכפלת השווי ולצמיחה ברווח הנקי
07:0118.12.12
לא כל סיפור של חברה השייכת לעובדים הוא בהכרח סיפור הצלחה חברתי, סביבתי ואתי. חברת אפלטון (Appleton), מהעיר אפלטון שבמדינת ויסקונסין, היא יצרנית נייר תרמי ונייר נטול פחמן מהגדולות בעולם. לפני עשור, בסוף 2001, נפל דבר בקרב עובדי החברה - הם החליטו לרכוש אותה לעצמם - קניית העובדים הגדולה בהיסטוריה במונחים של שווי שוק. אחרי שהפרישו מעל 150 מיליון דולר מכספי הפנסיה שלהם ונטלו הלוואות של 700 מיליון נוספים, הם הפכו לבעלים של חברה רווחית ששווי השוק שלה ב־2001 עמד על 850 מיליון דולר.
אף שמדובר במעורבות עובדים גבוהה, המודל של ניהול החברה והתנהלותה לא הושפע כלל מהרכישה. סגנון קבלת ההחלטות נשאר כשהיה, אופן העבודה והדגשים של ערכי החברה נשארו על כנם. בכלכלה האמריקאית, הדוגמה של אפלטון מראה כיצד שינוי בעלות לעובדים לא בהכרח מביא לשינוי בתפיסה העסקית. באפלטון זה היה בעיקר עניין של החלפת ידיים. המודל הקפיטליסטי האמריקאי כבר יעשה את שלו.
עובד של יצרנית הנייר התרמי האמריקאית אפלטון ובכל זאת, מאז הרכישה שופרו תנאי העובדים בצורה משמעותית. המשכורות אמנם לא עלו באופן דרסטי, ובשנים האחרונות נערכו קיצוצים גם באפלטון, כמו בכל מקום. אבל העובדים נהנים מתוכניות מגוונות שמקום העבודה מספק להם. תוכנית הרווחה, למשל, כוללת חינוך לבריאות שעקרונותיו מיושמים בקרב העובדים. התוכנית הזו, לפי פרסומים ב"אפלטון פוסט" המקומי, הצליחה להפוך את העובדים של אפלטון עם השנים לעובדים הבריאים ביותר בויסקונסין בחברות מסדר הגודל שלה.
די לבזבוז ולראוותנות
אבל בעוד שהעובדים־בעלים של החברה מבלים בחדרי כושר ובהרצאות, הם לא מעוניינים לקחת חלק בהחלטות הניהוליות של החברה באופן דמוקרטי, בשונה מהנעשה בקואופרטיבים גדולים אחרים. מהבחינה הזו אפלטון נשארה חברה אמריקאית למהדרין. כשהיא הואשמה, למשל, בזיהום של נהר פוקס בוויסקונסין, בחרה החברה לנהל מאבק משפטי ממושך במקום לקחת אחריות על הזיהום. אפילו לאחר שחלקה בזיהום הוכח, היא סירבה להשתתף בניקוי עד שחברות מזהמות אחרות לא ייקחו גם הן חלק בתהליך.
בחברה טובה
"לאנשי עסקים שרוצים להמשיך ולשגשג קשה להיות נגועים בנושאים רגישים"
אורני פטרושקה (45), מייסד חברת כרומטיס, מרגיש "שיש איזשהו שיח מכובס בחברה הישראלית כשמדובר על צמצום פערים ועל חינוך"
דיאנה בחור ניר,
19 תגובות
לכתבה המלאה 
לעומת זאת, בחברה עצמה העובדים לא מוכנים לסבול צורת ניהול בזבזנית וראוותנית. בעוד שבחברות רבות אחרות רגילים המנהלים הבכירים לכיסוי כל ההוצאות שלהם ולסגנון חיים מפנק, עובדי אפלטון לא מאפשרים לעובדיה אורח חיים כזה. כשב־2008, למשל, הגיש סמנכ"ל הכספים של החברה חשבוניות מהסוג הזה עבורו ועבור מנכ"ל הסניף הלונדוני של החברה, פוטרו השניים באופן מיידי על ידי חבר המנהלים של אפלטון. מהצד השני של המתרס, עובדי החברה שהם גם הבעלים שלה מאוגדים באיגוד עובדים ארצי שמנהל עבורם את המו"מ מול הנהלת החברה על תנאי ההעסקה.
למעשה, אפלטון היא מעין שעטנז של עובדים־בעלים, שמתנהלים כמעט באופן זהה לעובדים שאינם בעלים בעסקים אחרים. אולי יותר מהכל, אפלטון מוכיחה את האמונה הכמעט עיוורת של העובדים בשיטה האמריקאית, אפילו כשמודל הבעלות משתנה לחלוטין.
מחפשים דרכים להתייעל
אלא שבשנה האחרונה נשמעים יותר קולות באפלטון ליצור שינוי תפיסתי בהתנהלות החברה. הקולות האלה מגיעים בעיקר מהעובדים. באחת מהאסיפות האחרונות הביאו נציגי ועדת העובדים מרצים מחברת W. L. Gore, יצרנית בד הגורטקס המפורסמת, שגם היא חברה בבעלות מלאה של העובדים, אבל עושה דברים משמעותית אחרת.
גורטקס, שזה עשורים נחשבת לאחת החברות הטובות ביותר לעבוד בהן בארה"ב, יצרה עם השנים סגנון עבודה ייחודי, שבאפלטון מבקשים כעת לבדוק אם אפשר ליישמו גם אצלם. המודל של גורטקס הוא מודל של חברה נטולת כל היררכיה ניהולית. בגורטקס יש קבוצות עבודה שמכילות אנשים עם הכישורים המתאימים לפרויקטים ספציפיים. כך, למשל, בשבוע נתון יכול אחד העובדים להנהיג כוח משימה שסביבו מתגבשים כמה עובדים אחרים, ובשבוע שאחריו הוא יונהג על ידי עמיתו למשימה אחרת הדורשת את כישוריו. המודל הזה, שמונהג בהצלחה רבה בגורטקס, הוא משהו שבאפלטון השמרנית יחסית מתחילים לשקול ברצינות. בעיקר בשל השינויים המבניים שעוברים על החברה.
בדיוק כמו לשלם משכנתא
עד שינהיגו באפלטון את השינויים, העובדים־בעלים של החברה ימשיכו ליהנות ממקום עבודה שאכן דואג לעובדיו. לא רק שהשכר הממוצע באפלטון גבוה ב־20% מחברות מקבילות בשוק האמריקאי, אלא שעובדי החברה שמגיעים לגיל פרישה מקבלים הטבות פנסיה ממוצעות הגדולות פי שלושה מהמקובל בתחום. אלה, בין היתר, הסיבות שתופעת החברות שנקנות על ידי עובדיהן זוכה לעדנה לא רק בארה"ב, אלא בעולם כולו. אם ב־1975 עמד מספרן של חברות בבעלות עובדים על 1,600 בארה"ב, כיום הוא עומד על כ־15 אלף. מספר העובדים בחברות כאלה בארה"ב צמח, על פי מחקרים של המרכז האמריקאי לבעלות עובדים, מ־248 אלף עובדים ב־1975 ל־10 מיליון כיום.
היום, עשור לאחר שהעובדים רכשו את הבעלות על אפלטון, עומד החוב של החברה על 511 מיליון דולר. הוא לא נובע רק מאותה הלוואת ענק שלקחו העובדים כדי לשלם את הרכישה. נוספו לו סכומים ששימשו למימון פרויקטים חדשים של פיתוח. למרות החוב, החברה הראתה ב־2011 שהיא יציבה ומסוגלת לא רק לייצר רווח באופן עקבי, אלא גם לשלם את החובות שלה כראוי, למרות הקשיים שחווה המשק האמריקאי.
בשנת 2011, למשל, עמדה החברה בהחזר חובות של 50 מיליון דולר למממנים של רכישת החברה. הרווח הנקי לאותה שנה עמד על 36 מיליון דולר. אם החברה תמשיך להראות תוצאות כאלה, היא תסגור את הלוואת הרכישה בעוד עשור.
העובדים מתייחסים לרכישה כמו אל משכנתא - אחרי 20 שנות עבודה מאומצות בשותפות מלאה של העובדים, הם יוכלו לנשום לרווחה והחברה באמת תהיה שלהם. הם רכשו לפני עשור חברה ב־850 מיליון דולר, ואילו כיום שווייה כפול מכך, על פי האנליסטים. עבור 1,800 העובדים־בעלים של החברה, מדובר בשווי אישי שמתקרב למיליון דולר לעובד. אם למשל יחליטו העובדים למכור את החברה היום, לאחר שיחזירו את החוב יישאר בידי כל אחד מהם סכום של 600 אלף דולר. עם זאת לעובדים אין שום תוכנית שכזו. הם מנתבים את אפלטון כמובילת תחום הרחק אל העתיד.
אפלטון מוצרי נייר
מיקום: אפלטון, ויסקונסין, ארה"ב
שנת הקמה: 1907
מספר עובדים: כ־2,000
פעילות: ייצור ושיווק של מוצרי נייר כימי, תרמי וגיליונות נייר ייחודיים למניעת זיופים
