האם המחאה היא כשל שוק?

רינת היקרה,

המחאה עצמה היא לא "מקרה" של כשל שוק. היא נולדה מההבנה שכבר יש כשל שוק. המוחים הם אנשים שראו שהשוק היחסית חופשי שהתפתח במדינת ישראל לא עובד כפי שהם היו רוצים שיעבוד.

כשמפזרים את העשן והספינים סביב המחאה רואים שהטענה בה היא שככל שהקפיטליזם נעשה יותר טהור, כך הוא גורם ליותר פערים ולמצב שבו מיעוט עשיר ממשיך להתעשר, ולעומתו הרוב הולך ומידרדר. המחאה היא מלחמה בהחרפת המגמה הזאת.

מפגינים בתל אביב. המחאה נולדה מההבנה שכבר יש כשל שוק צילום: יריב כץ

בעיניי זה מוזר שכל כך הרבה אנשים עדיין דוגלים ברעיון שקפיטליזם טהור, מוחלט וחסר פיקוח הוא השיטה הכלכלית האידאלית. בעולם, ולא רק בישראל, כבר ברור שכאשר הקפיטליזם נעשה טהור יותר, יש לזה תוצאות רעות. העיקרית היא זו שמתבטאת בעלייה התלולה במדד ג'יני, שמציג את חוסר השוויון בחברה. אין שיטה כלכלית אידאלית, ותמיד יהיו חזקים וחלשים. אבל שיטות כלכליות נועדו לכך שבחישוב כולל, מצב האוכלוסייה ישתפר. חיזוק והקצנת הקפיטליזם גורמים משברים והעמקת פערים, שגורמים לאנשים לחשוב שלא כדאי להמשיך ולהקצין את השיטה הקיימת, אלא אולי לנסות לתקן אותה קצת.

ואל מי צריך להפנות את המחאה? לעירייה או לממשלה? האמת היא שזה לא משנה. בדמוקרטיה ייצוגית כמו שיש לנו ההשפעה האמיתית על המציאות מתבצעת רק פעם בכמה שנים. זו תמימות לחכות שראש הממשלה יתנהג אחרת בגלל "דרישות הציבור". מבחינת המוחים, המקום שאליו הם צריכים לפנות הוא הם עצמם, וההחלטה שלהם למי להצביע בבחירות. בין בחירות לבחירות אפשר לקוות שנציגי הציבור יתרשמו ממחאות והפגנות, אבל כרגע לא נראה לי שזה המצב. אז אנשי המחאה החברתית מוזמנים לגנות את מי שהם רוצים ולומר מה שהם רוצים. אם זה לא יתממש בקלפי, זה יהיה עצוב.

שאלות לדן אריאלי: askdan@calcalist.co.il