כך שוחים השותלים

רבע מכל החי הימי תלוי בשוניות האלמוגים, וכל שוניות האלמוגים תלויות בחיות המוזרות האלה - נו, אלמוגים. באמת חיות מוזרות: מושבות שלמות של פוליפים זעירים שאוספים מזון בלתי נראה המרחף במים. חלקם מסוגלים להשקיע סידן בגוף וליצור שלד בשלל צורות מוזרות, אחרים יוצרים מבנים לא־שלדיים מסועפים שנראים כמו ראש חסה, כרובית או ברוקולי. ביולוגים משווים את השוניות ליערות הגשם, משום שכמו העצים גם האלמוגים הם "מהנדסי סביבה", שבעצם קיומם מאפשרים לצורות חיים נוספות לשגשג.

אבל מצבן של שוניות האלמוגים על פני כדור הארץ הולך ומידרדר. כ־30% מהן כבר לא איתנו ועוד 30% צפויות להיעלם בתוך שלושה עשורים. האלמוגים רגישים מאוד, לא רק לרעות החולות הרגילות של מכלית נפט דולפת, ביוב זורם או חומרי הדברה, אלא גם לטמפרטורת המים ולכמות האור שהם מקבלים (יותר מדי תאורה מלאכותית בלילה הורסת להם כל החשק לפרות ולרבות). ואם זה לא מספיק, אז אלמוגים נשברים ומתים גם כשדורכים עליהם עם שקפקפים, פוגעים בהם בסירות, או צוללים לידם באופן מסוכן. לפי הערכות, בשטח השמורה באילת יש כמיליון מקרים בשנה של פגיעת ציוד צלילה באלמוגים.

לזכותם של הנוגעים בדבר, מהמשרד להגנת הסביבה ועד אחרון מועדוני הצלילה, ייאמר שהם משתדלים מאוד לשמור על הקיים. קוראים לזה שיקום פסיבי: מנסים לשמור על מה שיש, ולתת לטבע את הזמן לשקם את עצמו. אבל זה כבר לא מספיק, ויש מקום אחד שבו מתמחים בפיתוח שיטה לשיקום אקטיבי של השוניות, מין תיבת נח שהיא גם אינקובטור, גם בית ילדים וגם חממת טיפוח - משתלת האלמוגים, הממוקמת אי שם מול חופיה הצפוניים של אילת, שישה מטרים מתחת לפני המים, 14 מטרים מעל הקרקעית.

משתלת אלמוגים צילום: יעל הורושובסקי פרידמן

שורשיו של הפרויקט נטועים במאמר שכתב פרופ' ברוך (בוקי) רינקביץ' מהמכון לחקר ימים ואגמים ב־1995, שהציע ליישם טכניקות של שימור ויערנות גם מתחת למים. על היבשה זה מובן מאליו: כבר 200 שנה שהאדם שותל יערות. 95% מהיערות בצפון אמריקה וכמעט 100% מהיערות באירופה הם מעשה ידי אדם. זה עובד.

עם השנים פיתח רינקביץ' פרוטוקול פשוט להפליא שמאפשר לגדל אלמוגים כאילו היו עצים במשתלה. שברי אלמוגים זעירים מודבקים בדבק שלוש שניות על מצע פלסטיק, ובתוך כמה חודשים מתפתחים למושבות חדשות. כעבור כשנה המושבה מגיעה לגודל שמבטיח את הישרדותה באופן עצמאי והיא מוכנה לשתילה בשונית. הסטודנטים של רינקביץ' מיישמים את השיטה בשבעה יעדים אקזוטיים על הגלובוס, מטגנגה שבקולומביה ועד לזנזיבר שבטנזניה. הם מגדלים יותר מ־50 מינים של אלמוגים, שנקלטים אחר כך בהצלחה על חורבותיהן של שוניות שגוועו. באילת עדיין לא שותלים את האלמוגים מהמשתלה בים, אבל רינקביץ' יודע שזה רק עניין של זמן. הרי אין בשום מקום בעולם שונית אלמוגים משגשגת שנמצאת ליד עיר. בינתיים הוא קיבל מנדט מהמדינה להמשיך לפתח את הכלים, לקראת היום העצוב שבו גם אילת תיאלץ לעבור לשיקום אקטיבי.