ורק האגו עובד שעות נוספות

בזמן שעוד דיון התלהט לו בנושא מיקור־החוץ, דנה, אמא לילדה מתוקה בת שנתיים, הצהירה כי היא מעולם לא עלתה איתה לרכבת וגם לא תעלה איתה בזמן הקרוב. ניחא האיחורים התכופים, מה שבאמת מטריד אותה הוא התאונות והתקלות. במסדרון בית הדין האזורי לעבודה אתמול, היא הסבירה כי יש דברים

כמו שזה נראה עתה, הילדה של דנה גם תגיע לכיתה א' בלי לנסוע ברכבת, כי לא משנה איך הסיפור יסתיים ומי יכופף את ידי מי, בשורה התחתונה הרכבת לא תרוויח מכך, ובעיקר אנחנו, הציבור, נפסיד.

שנים של תרגול

איש הרי אינו חושב באמת שרק מיקור־חוץ יכול לשפר את תחזוקת הקרונות. אם העובדים הנוכחיים מסכנים את הנוסעים, כפי שמנסים לצייר אנשי האוצר ומשרד התחבורה, אז מדוע בהנהלת הרכבת מתעקשים שכל עובדי התחזוקה הנוכחיים יישארו בתפקידם? לכן, לא מדובר בעניין של יעילות אלא פשוט ברצון להפריט. העובדים, מצדם, התעקשו במשך שנים לעשות הכל ולא לחתום על הסכם בטיחות, עד אוגוסט האחרון, משום שהוא יפריע במעט את שלוותו של הוועד לשלוט על הנעשה.

בסיכומו של דבר, ההתנהלות הכוחנית של שני הצדדים - משרד התחבורה והעובדים - לא תביא מזור לרכבת החולה שלנו. שום שינוי מהותי לא יקרה אם שר התחבורה ישראל כץ ינצח או יו"ר ההסתדרות עופר עיני יסיים עם ידו על העליונה. בשני המקרים הרכבת תיטלטל בין ועד כוחני שחושב שהוא מנהל את החברה; לבין האגף הקיצוני של אנשי האוצר ושר תחבורה, שרוצים לראות רכבת מופרטת ומנהלים אותה על פי גחמות, כאילו מדובר בחברה לניפוק בולים ולא בשירות חיוני.

הציבור יילחץ ביניהם, כפי שהציבור כבר מתורגל שנים רבות בקו תל אביב־חיפה.

שמים את האידיאולוגיה בצד

התכנון המקורי היה לכתוב על כך שלמרות היותם דוגמה טיפוסית ל"ישראלי המכוער" וזלזולם בציבור, העובדים צודקים, והאוצר וכץ עשו מחטף שביזה את יחסי העבודה בישראל. אבל לאחר מספיק שעות בבית הדין בתל אביב ושיחה עם כמה "דנות", ניחתת ההבנה שכל מה שקרה הוא ששני הצדדים שוב דפקו את הציבור, סליחה על השפה.

האגו, זה של העובדים וההסתדרות וזה של ההנהלה והממשלה, הוא היחיד ברכבת שעובד שעות נוספות. שלא יובן לא נכון - יש גם עניין אידיאולוגי, אבל הוא רק זה שהתחיל את הסיפור לפני כשנה וחצי. עכשיו שמים את האידיאולוגיה בצד, כי זה הזמן של "אני לא אתן ש...", של "אני אראה לו/ה מה זה". אחרי הכל, איזו סיבה היתה לשר כץ להורות לדירקטוריון הרכבת לאשר את ההסכם עם בומברדייה, שבועיים לפני המועד שקבע רק ביום חמישי? אם לא האגו, אז מדוע עיני אישר לעובדים לשבות ויו"ר הוועד גילה אדרעי ביזתה את בית הדין?

ככה פועל האגו: כץ מבזה את עיני, שבתגובה מפוצץ ישיבה עם כץ, שבתגובה מורה לדירקטוריון הרכבת לאשר הסכם באישון לילה, ובתגובה ההסתדרות והוועד מבקשים מבית הדין לעבודה אישור לשביתה מיידית כדי להראות לכץ.

ואנחנו רק רוצים לדעת אם תהיה לנו רכבת גם הבוקר, כשנגיע לתחנה בדרך לעבודה, או ששוב נישרך בפקקים של גהה.