הקשר בין כיסא גלגלים לאסותא

הציטוט התמים הזה מספר את הסיפור כולו. מערכת הבריאות הציבורית לא יכולה יותר לעמוד לבדה. לאחר שנים של הזנחה ונסיגה בפועל של המדינה מהתחייבויותיה, נותרה מערכת ציבורית מוכה וחבולה, ולכן ציבור הנכים והחולים יודע כי את השירות הוא צריך לחפש גם מחוצה לה, בזו הפרטית, אם מדובר בעמותה ואם מדובר באסותא.

כרוניקה של תחלואה ידועה מראש

מי שמכיר את מצב מערכת הבריאות הציבורית לא אמור להיות מופתע: תחלואיה נפרסו על פני שלושה דו"חות של המבקר בשלוש השנים האחרונות לבדן, שלוש ועדות עסקו בנושא מאז שנות התשעים והחלטת ממשלה אחת מ־2007.

הנה דוגמה מדו"ח מבקר המדינה ל־2008 על בתי החולים הממשלתיים: לאחר שהוא מונה שורה של כשלים ניהוליים ותקציביים שגורמים לחולים להמתין זמן רב לניתוחים, כותב המבקר שההמתנה גורמת לחיזוק הרפואה הפרטית כי "אזרחים בעלי אמצעים או אלו שברשותם ביטוחים משלימים יכולים לפנות לרפואה פרטית, ובכך עלול להיפגע השוויון". כלומר, אם יתוקנו הכשלים שמצא המבקר, לא יהיה תמריץ ללכת לרפואה פרטית.

מהם הכשלים? הנושאים שעליהם אחראי משרד הבריאות, כגון הגבלות מיותרות על שכר צוות רפואי, שעות פעילות חדרי הניתוח, מחסור דרמטי בכוח אדם וניסיון שלא להגדיל את ההוצאה הלאומית על בריאות. בדו"ח נוסף של המבקר, הפעם על המצב במחלקות הפנימיות, שפורסם במאי האחרון, מודה מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' רוני גמזו כי "בכל יום נפגעת איכות הטיפול בחולים עד כדי אובדן חיים". מפחיד.

פגיעה על פני ניהול מסודר

למרות זאת ולמרות הדו"חות, הוועדות, ההחלטות ומה עוד, המערכת הציבורית ממשיכה לקרטע. אז מה עושה משרד הבריאות? מקים ועדה שמטרתה בדיקת אפשרויות לפגיעה במערכת הפרטית, כדי שזו לא תקשה על הציבורית. לא הבאת עוד תקציבים, תקנים, שחרור מכבלים ניהוליים ושאר צעדים שדורשים מאמץ מיוחד, אלא העלאת התעריף על הביטוח המשלים או סתם פגיעה באסותא.

עדיף שחברי הוועדה יבדקו בארכיון המבקר, אולי אז יגלו שהבעיה היא לא הרפואה הפרטית, משום שהיא בסך הכל עושה את מה שמאפשרים לה, או יותר נכון את מה שמונעים מהרפואה הציבורית: הכוונה היא לא לשירותי רפואה פרטיים שמכניסים הרבה כסף, אלא לניהול מסודר.