גליה מאור: "הסקטור העסקי ימצא עצמו במחנק אשראי ב־2012"
המנכ"לית הפורשת של בנק לאומי סיפקה אתמול בפורום "כלכליסט" תחזית פסימית למשק. לדבריה, קשה לראות כיצד שוק ההון יממן את הסקטור הפרטי בשנה הקרובה. למרות זאת, היא משוכנעת כי לא מאוחר לפתור את הבעיות באמצעות מתווה רגולטורי לגידול בהון הבנקאי וגיוס כספים בחו"ל מצד הממשלה. הנאום המלא של גליה מאור
עליי לפתוח בשורה התחתונה והלא אופטימית: קיימת סבירות ממשית לכך שהסקטור העסקי במשק הישראלי מיצה את עצמו במחנק אשראי בשנת 2012 ואף אחריה.
לפני שאסביר ואפרט, אמנה כמה מספרים: ראשית, צורכי המימון הממשלתיים עומדים על נטו של יותר מ־30 מיליארד שקל, כפי שנגזר מגירעון תקציבי של כ־3.5% תוצר, על פי תחזיות עדכניות של בנק ישראל. ככל הנראה, יהיה צורך לממן את רוב הגירעון באמצעות שוק איגרות החוב המקומי.
בנוסף לכך, חל גידול טבעי בביקוש לאשראי הבנקאי נטו על ידי הסקטור הפרטי, וזאת בהיקף של כ־20 מיליארד שקל. נתון זה מקורו בהנחת צמיחה של פחות מ־3% במשק ובמגזר העסקי. כמו כן, מחזור האשראי החוץ־הבנקאי המגיע לפירעון בשנת 2012 עומד על כ־32 מיליארד שקל במונחי ברוטו. היקף המימון נטו צפוי להיות אפסי, וזאת במקרה הטוב.
קשה לי לראות כיצד שוק ההון יהווה מקור מימון לסקטור הפרטי - מעבר למימון של מיחזור החוב הישן. לכך יש כמה הסברים. ראשית, ההנפקות המשמעותיות הצפויות של חוב ממשלתי צפויות לדחוק לפינה חלקים מן הסקטור הפרטי. שנית, הסטיגמה שדבקה בשוק איגרות החוב הקונצרני לאחרונה, בהקשר של הסדרי חוב שונים, לא תיטיב עם יכולת הגיוס בשוק זה בעת הקרובה.
שלישית, על פי המלצות ועדת הריכוזיות, וגם על פי המלצות ועדת חודק, המשקיעים המוסדיים צפויים להיות מוגבלים מבעבר ביכולתם לממן פירמות דרך שוק איגרות החוב הקונצרני. כמו כן, בתנאים הכלכליים העולמיים, אינני סבורה כי נראה בקרוב חזרה משמעותית של גופים פיננסיים זרים לשוק המימון הישראלי.
המשמעות של כל ההסברים האלה היא שנטל המימון של הסקטור העסקי יופנה בעיקרו אל המערכת הבנקאית המקומית. ספק אם זו תוכל להיענות לו במלואו, במיוחד בהינתן מערכת המגבלות שאתאר עוד רגע.
המשמעות העיקרית של הפער בין צורכי המימון להיצע המקורות, ואת זאת יודע כל אחד מיושבי האולם הזה, היא הרבה מעבר לכך שמחירי המימון יהיו גבוהים יותר. בניסוח פשוט מאוד, המשמעות היא שההיצע לא יצליח לפגוש את צורכי הביקוש. כמובן שלכך עשויה להיות השפעה מצמצמת על הצמיחה בישראל, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך יותר.
בצד האשראי הבנקאי, הקושי צפוי להתמקד במיוחד בענפים שסומנו על ידי הרגולציה - מסיבות מובנות - כענפים לצמצום סיכון האשראי. בין ענפים אלה אפשר לציין את ענף הנדל"ן, אך הוא אינו לבד. בצד האשראי החוץ־בנקאי, הקושי צפוי להיות בקרב שחקני אשראי שסומנו על ידי שוק ההון ועל ידי המשקיעים המוסדיים כפחות אטרקטיביים מאשר בעבר.
למרות זאת, לצד מסר לא פשוט זה - יש גם חדשות טובות יותר. החדשות הטובות הן שיש מה לעשות כדי להקטין את הסבירות להיווצרות מחנק אשראי ואף ניתן למנוע אותו. אולם לפני שמגיעים לפתרונות, יש צורך להסביר מעט את הנעשה במערכת הבנקאית שלנו.
המערכת השמרנית החלישה את הפגיעה
המשבר העולמי הוכיח, וממשיך להוכיח, עד כמה בכפר הגלובלי ההשפעות ההדדיות חזקות ומהירות, ועד כמה קריאה נכונה שנעשית בזמן של תמונת המאקרו המקומית והעולמית חיונית לניתוח ולקבלת החלטות.
בהשוואה למרבית המדינות המפותחות, הצליחה ישראל לחמוק עד כה במידה רבה מפגיעתו של המשבר הכלכלי העולמי. הפעילות הכלכלית במשק הישראלי אמנם התכווצה בסוף 2008 ובתחילת 2009, אך ההתאוששות היתה מהירה וכבר במהלך 2010 והחצי הראשון של 2011 חזר המשק לצמוח בשיעורים מהירים. אמנם התחזיות המעודכנות ל־2012 נמוכות מאלו שפורסמו לפני זמן, אך קצבי הגידול של ישראל עדיין גבוהים בהשוואה למרבית מדינות העולם המערבי.
גליה מאור בפורום "כלכליסט" צילום: עמית שעל
לפגיעה הפחותה בישראל תרמו, בין היתר, שלוש עובדות בסיסיות: מצבו האיתן של המשק ערב פרוץ המשבר, מערכת פיננסית שמרנית ומפוקחת בקפדנות ומדיניות כלכלית מוצלחת. בניגוד למקומות אחרים בעולם, המערכת הבנקאית הישראלית הפעילה מנגנוני ריסון ואיפוק לתיאבון הסיכון שלה. יש להדגיש שלא כל ההתפתחויות הובאו בחשבון מראש. עם זאת, בסיס ההתנהגות היה סביר ולכן הנזק היה קטן יחסית בהשוואה למדינות מפותחות אחרות.
המחוקק גורם להגבלת הכנסות הבנקים
הצטברות המשברים וסמיכותם חייבו את מערכות הרגולציה להגיב, ובצדק. כאשר הרוחות סוערות, הידוק החבלים הוא הכרחי לשם שמירת המפרש מתוח. עם זאת, יש לזכור שמתיחה חזקה מדי של החבל, או במקרה שלנו - רגולציית יתר - עלולה לגרום לקריעתו ואף לפגיעה של ממש בפעילות הכלכלית.
מערכת הבנקאות הישראלית, כמו גם המערכת הבינלאומית, עוברת תהליך של שינוי משמעותי בכל הקשור לערנות המוגברת שלה לקשת רחבה של סיכונים. לצד הצעדים הפנימיים שנוקטים הבנקים, המערכת מתמודדת עם הרחבת המגבלות הרגולטוריות המושתות עליה.
קביעות המחוקק והרגולטור - שהן בתחומים שונים - מגבילות את מקורות ההכנסה של המערכת הבנקאית בישראל ואת פוטנציאל הצמיחה שלה. בהקשר זה כדאי להתייחס לשתי מגבלות ספציפיות שמתקשרות לענייננו. הראשונה היא הדרישה לרתק הון ליבה גבוה באופן משמעותי מבעבר, כדי להגדיל את הלימות ההון הבנקאית, בהתאם להנחיות באזל 3 ופעילות הרגולטורים במדינות אחרות. השנייה היא ההגבלה החריפה מבעבר של יכולת המערכת הבנקאית לתת אשראי לענפי משק מסוימים ולקבוצות לווים.
המגבלות מביאות לצמצום והגבלה דה־פקטו של היכולת להקצות אשראי ולממן פיתוח עסקים ולהרחיב את הפעילות בענפי משק מסוימים. במילים אחרות, היצע האשראי הבנקאי לא יכול להדביק את הביקוש אליו. מדובר בעלייה בעלויות "עשיית העסקים", המחייבת לתמחר בהתאם את השירותים העסקיים ובראשם את האשראי. זאת כמובן בנוסף לצורך לתמחר את העלייה ברמות הסיכון.
כאן המקום לציין, באופן הברור ביותר, כי כבנקאים ברצוננו לסייע למשק במתן אשראי. יש לנו היכולות, התיאבון והידע לעשות זאת. למרות זאת, כבר כיום - ובוודאי שבראייה הצופה את פני עתיד - נהיה מוגבלים במידה קריטית על ידי הרגולציה.
אולם עד כאן תיאור המצב. עד כה הצגתי את הביקושים ואת צורכי האשראי הצפויים של המשק. גם התייחסתי לחוסר היכולת וככל הנראה גם לחוסר הרצון של השוק החוץ־בנקאי לתת מענה לביקושים אלו, והסברתי את המגבלות הכובלות את השוק הבנקאי. כעת יש צורך לדון במתווה הפתרון.
שת"פ בין הבנקים והמערכת המוסדית
מה בכל זאת ניתן לעשות כדי להתמודד עם תמונת המצב הלא פשוטה שתיארתי? אנסה להציג כמה נקודות, אשר בעזרת קצת חשיבה מחוץ לקופסה, עשויות לסייע בהתמודדות עם האתגרים הניצבים לפנינו.
ראשית, עליי להבהיר שאני רואה חשיבות בהצבת מתווה רגולטורי לגידול בהון הבנקאי. בלי לפגוע בחשיבות שאני מייחסת למדיניות זו, ראוי לדעתי לבחון פריסה ארוכה של מתווה הגידול הנדרש. יש לעשות זאת במטרה להקל על מצוקת האשראי בעת הנוכחית, וכנגזר מכך לאפשר גם לסקטור העסקי הסתגלות הדרגתית לתנאי המשק החדשים ולשינויים בסל אפשרויות המימון.
בנוסף, אני סבורה שיש צורך לתת משקל לפרמטרים איכותיים בהערכת סיכון האשראי של בנקים. זאת לצד השימוש המקובל במגבלות כמותיות אחידות לבנקים השונים. אין לי ספק שההיכרות הטובה של הפיקוח על הבנקים עם המערכת הבנקאית מאפשרת טיפול פרטני כמוצע.
בתחום הדיור אני סבורה שאם הממשלה מעוניינת להאיץ את הגידול בהיצע הדירות, עליה לקחת על עצמה באופן מושכל חלק מן הסיכונים, לדוגמה באמצעות ערבויות. כך היא תוכל לעזור למנוע פגיעה בתנופת הצמיחה של ענף משק חשוב זה. כבר היו מקרים כאלה בעבר.
בנוסף לכך, במטרה להפחית את הנטל על שוק ההון המקומי, ייתכן שעל הממשלה לנסות ולגייס בחו"ל היקף גדול יותר של מימון מזה המופיע בתכנון התקציבי לשנה זו. אני סבורה כי בתנאים הקיימים יש טעם בכך, גם במחירי גיוס גבוהים יחסית, הנגזרים מן המצב הכלכלי הנוכחי בעולם.
גם בשוק המוסדי ניתן לעשות ולהגביר את המענה לצורכי האשראי של המשק. אפשר לעשות זאת באמצעות חיזוק שיתוף הפעולה בין המערכת המוסדית למערכת הבנקאית. ניתן לממש את היתרונות היחסיים של כל אחד מן הצדדים במתן אשראי למשק. המוסדיים הם בעלי מגבלות נמוכות יותר בצד המקורות, ואילו הבנקים הם בעלי הידע, הניסיון והמקצועיות המשמעותיים יותר בחיתום אשראי בפרופיל סיכון נמוך יותר, תוך הסתמכות משמעותית יותר על ביטחונות ומגבלות אחרות.
שיתופי פעולה כאלה בתחום החיתום והסינדיקציה יכולים לייצר מצב של Win־Win מרובע: למערכת הבנקאית, למוסדיים, למגזר העסקי ולא פחות חשוב - לביטחון של ציבור החוסכים.
הרגולטור צריך לראות את התמונה הרחבה
על רקע רצף המשברים הגלובליים והמקומיים, שאת עוצמתם והשלכותיהם לא ניתן היה לחזות, בהחלט ניתן למצוא הצדקה לכל אחת ואחת מהתגובות והיוזמות של המחוקק והרגולטורים השונים - מהפיקוח על הבנקים, דרך הממונה על שוק ההון ועד לרשות ניירות ערך. אולם בעקבות האיומים הרבים המרחפים מעל למשק הישראלי ולנוכח השינויים מרחיקי הלכת ברגולציה, חובה שמישהו יתבונן על התמונה הרחבה של כלל הצעדים הרגולטוריים השונים - על השלכותיהם על המשק ופוטנציאל הצמיחה שלו.
התנהלות מושכלת כזו מצד הרגולטורים וקובעי המדיניות הכלכלית, מטרתה להגיע למיצוי היכולות של המשק מחד לצד נקיטה במדיניות של ניהול סיכונים כלל־משקית מושכלת מאידך. התנהלות זו תסייע לנו להתמודד עם רצף המשברים שאנו חווים, ולהמשיך במשימה העליונה של פיתוח המשק הישראלי בטווח הקצר והארוך.
תחושה אישית קטנה רגע לפני סיום
זה המקום לומר גם משהו בפן היותר אישי. ייתכן שחלקכם שמע שהודעתי בשבוע שעבר שאני מתעתדת לפרוש מתפקידי בתוך כמה חודשים. אינני עוסקת עדיין בסיכומים, ובוודאי שלא בפרידות, אבל אני רוצה לנצל את הבמה הזו, ואת העובדה שרבים מראשי המגזר העסקי נוכחים כאן, כדי לשתף אתכם בתחושה קטנה שלי.
רבות נכתב על המגזר העסקי בישראל, ולא תמיד בקונוטציה החיובית. בתקופה האחרונה נכתב על "ריכוזיות יתר", היעדר תחרותיות", "נהייה אחרי מיקסום רווחים", "ניצול יתר של עובדים", "חליבת הקופה הציבורית על ידי הפירמות" ועוד סוגי אמירות שכאלה. אינני רוצה להיכנס כעת לאמירות, לאיכותן ולמשמעותן. אני רוצה לומר רק זאת: מדינת ישראל התברכה במגזר עסקי תוסס, איכותי וערכי, אשר תרומתו לכלכלת ישראל ולצמיחתה אינה מוטלת בספק ולא תסולא בפז.
אני מאחלת לכל אחת ואחד מכם עוד שנים ארוכות, טובות ורווחיות של פעילות עסקית בריאה למען כלכלת ישראל, עם ישראל, וכן, גם למען שגשוגן של הפירמות עצמן ולמען בעלי המניות שלהן.
