הפרקליט של שטראוס-קאהן נגד חוק ההסתרה: "אסור למנוע מהתקשורת לעשות את עבודתה"

"בחברה חופשית שמכבדת את חופש הביטוי אי אפשר לנסות לעצור את התקשורת מלעשות את העבודה שלה, וזה נכון גם לארה"ב וגם לישראל", אומר עו"ד בן ברפמן. לא במקרה, ברפמן בוחר לפתוח את הראיון איתו בהתייחסות לתקשורת. בקיץ האחרון שימש ברפמן כסנגורו של דומיניק שטראוס־קאהן, לשעבר יו"ר קרן המטבע העולמית, שהואשם באונס חדרנית בבית מלון בניו יורק.

הפרשה הזו הסעירה את התקשורת העולמית במשך שבועות ארוכים, כאשר לקוחו זוכה לאורך רוב התקופה לקיתונות של ביקורת תקשורתית. "אני חושב שהתקשורת היתה מאוד קשוחה בעניין הזה, לא רק בארה"ב אלא גם באירופה. היו הרבה ויכוחים לגבי התנהלותה, בעיקר כאשר הרבה מהאינפורמציה שפורסמה היתה שגויה", הוא אומר, אבל שלא כנהוג במקומותינו, נמנע מלתקוף חזרה.

הוא מתייחס אל הסיקור התקשורתי כעוד אלמנט שיש להתייחס אליו בהגנה על לקוח. "עורך הדין והלקוח אינם יכולים לתת למדיה להפוך למסיחת דעת. אם אתה מאבד את הפוקוס, בסוף תיפול למלכודת של הצד השני, אתה תגיב על כל התפתחות במדיה ולא על התפתחות בתיק עצמו. הקרדיט הגדול ביותר שאני נותן לסנגורים של ידוענים הוא כשהם לא מאבדים ריכוז. אין טעם לרדוף אחרי 'יום טוב בתקשורת', כי אם היה לך סיקור שלילי אבל לבסוף זכית במשפט, אף אחד לא יזכור לך את הסיקור. אבל קל יותר לומר זאת מליישם".

בן ברפמן צילום: עומר מסינגר

"צילומי האזיקים לא נועדו להשפיל"

ברפמן בהחלט מתמצא בהתנהלות עם התקשורת. שטראוס־קאהן היה רק האחרון בשורת לקוחות מפורסמים שהפרקליט טיפל בהם, ובהם הזמר מייקל ג'קסון, הראפר פאף דדי ואיש המאפיה סלבטורה גראוונו. "כשבאים אלי ידוענים הם נמצאים ברגע הגרוע ביותר בחייהם. עצם העובדה שהם מוכרים מוסיפה לזה גורם של השפלה. אני עוסק ב'צורס' (צרות ביידיש - מ"ש) ואישית מנעתי מיותר אנשים להתאבד מאשר כל פסיכיאטר בעולם".

ברפמן, יהודי המזוהה עם הקהילה החרדית, הופיע בצעירותו כסטנדאפיסט בבר מצוות, והומור הוא חלק בלתי נפרד מהופעותיו בביהמ"ש. באחד מסיכומיו מול המושבעים אמר כי "התביעה רוצה שתאמינו לסיפור שלה. אני רוצה להיות 6 אינצ'ים (כ־15 ס"מ) גבוה יותר. אבל אף אחד מאיתנו לא הולך להגשים את רצונו".

לארץ הגיע ברפמן במסגרת כנס שמארגן המרכז למשפט ותקשורת באוניברסיטת בר־אילן. בראיון הבלעדי ל"כלכליסט" הוא מפגין התמצאות מפתיעה בסוגיות המשפטיות המקומיות. עם זאת, בנוגע לסוגיה הבוערת ביותר - הדרת הנשים מעדיף ברפמן, כמי שמחובר לעולם החרדי ובעל משפחה חרדית בירושלים (אם כי אינו חרדי כלל בעצמו) להתנסח בזהירות: "זאת בעיה שכוללת אלמנט קהילתי, וזאת בעיה שקיימת גם לקהילות חרדיות בתוך ארה"ב".

נושא לגביו ברפמן דווקא מתבטא נחרצות הינו הצעת החוק שמקדם שר המשפטים יעקב נאמן, שזכתה לכינוי "חוק ההסתרה", לפיה פרסום של חומרי חקירה יעמיד עיתונאים בסכנה לסקנציה פלילית חמורה. "צריך לאפשר לעיתונות לדווח, וברור שבהליכים פליליים בשלב הראשון מדובר תמיד בהאשמות של המשטרה והפרקליטות נגד הנאשם", אומר ברפמן. דברים אלה מפתיעים ביותר כאשר הם באים מפיו של מי שלקוחו האחרון נאלץ להתמודד עם שפע אינפורמציה שזרמה מחדרי החקירות. "אני מאמין שצריך עיתונות חופשית כדי שהאנשים בממשל לא יוכלו לשלוט באמצעי התקשורת. זה חשוב בכל מדינה חופשית".

אופן סיקור פרשת שטראוס־קאהן בתקשורת האמריקאית הצליח להוציא חלק מהצרפתים משלוותם. בין היתר בלטו דברי הפילוסוף הצרפתי־יהודי ברנאר־אנרי לוי, שטען כי הוצאת שטראוס־קאהן מתחנת משטרת הארלם אל מול המצלמות היתה השפלה מכוונת. לדברי ברפמן, "הצרפתים בעיקר הופתעו מההליך הפלילי הפומבי, שכלל צילומים עם אזיקים. הם מאוד כעסו על הדרך שבה שטראוס־קאהן הוצג, ועדיין התיק הזה סוקר כל הקיץ בצרפת". ברפמן משרטט את ההבדלים בין האמריקאים לצרפתים בסוגיה: "בארה"ב כבר התרגלו לעניין שאם סלבריטי מעורב בתיק פלילי, זה הופך לעניין גדול ומעניין. מה שאנשים באירופה לא מבינים זה שזה קורה בכל תיק בארה"ב. מובן שמישהו עם פרופיל גבוה מקבל הרבה סיקור. אבל כל מי שנעצר מצולם עם אזיקים, אולי זה חבל, אבל זה לא נועד להשפיל את שטראוס־קאהן".

דומיניק שטראוס קאהן צילום: בלומברג

ברפמן מוסיף כי "בתיק הזה היה הבדל משמעותי בין ההתנהלות שלנו לבין הצד השני. אנחנו התעלמנו מהתקשורת, ועורך הדין של המתלוננת ניסה למכור סיפור לתקשורת. אני חושב שזה עזר לפגוע באמינותה". עם זאת, באורח אירוני, ביקורת דומה הופנתה כלפי ברפמן במאמר ב"ניו יורק טיימס", שטען כי הוא עושה שימוש מניפולטיבי בתקשורת באמצעות הדלפות.

אופן הטיפול התקשורתי בשטראוס־קאהן העלה שאלות עקרוניות בארה"ב בנוגע לחזקת החפות והפרסומים בתקשורת בטרם הוכרע הדין; זאת במקביל לסיום פרשת משה קצב בישראל, שבמסגרתה הועלו טענות דומות על ידי אנשי קצב, וקצב עצמו, נגד התקשורת. "יש לי הרבה ויכוחים על נושא חזקת החפות, גם באוניברסיטת ניו יורק וגם בישראל, כאשר שיטת המשפט והתקשורת מתנגשות - זו סיטאוציה קשה מאוד", אומר ברפמן, "אבל אי אפשר ואסור לשנות את זה. הפרשה של שטראוס־קאהן הפכה לסיפור בעמודים הראשונים בכל העולם, וזה משהו שצריך להתמודד איתו".

"קיבלתי טלפון בשבת ב־22:00 על המעצר"

פרשת החדרנית ושטראוס־קאהן התפוצצה ב־14 במאי, אז הוא נעצר. "קיבלתי את הטלפון ביום שבת בעשר בערב, מיד לאחר המעצר", מספר ברפמן, "התקשר אליי וויליאם טיילור מוושינגטון (עוה"ד שייצג יחד עם ברפמן את שטראוס־קאהן - מ"ש), שהיה לו קשר עם שטראוס בעניין שלא קשור לתיק. טיילור ואני הכרנו בגלל כמה תיקים שעבדנו עליהם יחד, ומכיוון שזה היה בניו יורק הוא רצה שאני אכנס לתיק". כותרות הענק בעיתוני העולם שבישרו על הפרשה והאישום באונס החדרנית נפיסאטו דיאלו בבית מלון סופיטל במנהטן, הסתיימו באופן מביך עבור הפרקליטות בניו יורק, לאחר שנאלצה להודות כי החדרנית שיקרה בתצהירים שהגישה לבית המשפט. באוגוסט ביטל ביהמ"ש בניו יורק את האישומים נגד שטראוס־קאהן. אך הפרשה כבר הביאה ביולי לתלונה אחרת נגדו שעדיין תלויה ועומדת, בה טענה הסופרת והעיתונאית הצרפתייה טריסן בנון ששטראוס־קאהן ניסה לאנוס אותה בשנת 2003.

האם פעלתם מאחורי הקלעים בפרשה באמצעות חוקרים פרטיים או הדלפות?

"אני לא אספר על שיטות העבודה שלנו, אבל כל המעורבים עשו את עבודתם. לא השתמשנו בתקשורת ולא עשינו שום מניפולציות, היו לנו כמה פגישות עם התובע המחוזי והבענו את עמדתנו. כל טענה בנוגע לשימוש שעשינו בתקשורת פשוט לא נכונה. לא הגבנו בכלל לתקשורת, מלבד לומר כל הזמן שאין שימוש בכוח ולכן לא היה שום דבר פלילי. דווקא המתלוננת ועורך דינה ערכו כל הזמן מסיבות עיתונאים. אני יודע מתי לדבר בפומבי ומתי לא. ההחלטה שלנו היתה לא לצאת לעיתונות".

"הליך פלילי משנה את חיי הנאשם לתמיד"

דמות מסקרנת לא פחות בפרשה היתה אשתו של שטראוס־קאהן, אן סינקלייר, עיתונאית בכירה שהתייצבה לימינו והעמידה 5 מיליון דולר לתשלום דמי הערבות שנדרש להפקיד. היא המשיכה לתמוך בו גם לאחר ששבו לצרפת, אז צצו פרשות חדשות. "אן היא דמות מרשימה שהיתה מעורבת מאוד בתיק", מספר ברפמן.

אמרת בעבר בראיון ל"ניו יורק טיימס" שלעתים צריך לומר ללקוח: "עד כאן, לא במשמרת שלי. זה לא טוב לתיק ונעשה את זה בדרך שלי". האם היו דברים דומים עם שטראוס־קאהן ואשתו?

"ממש לא. שטראוס־קאהן ואשתו היו מאוד קלים כלקוחות. הסתדרו, הבינו, הקדישו את תשומת הלב לבעיות. הם הבינו שאי אפשר לספק את התקשורת, ואם נתחיל לדבר זה יהיה בלתי אפשרי להפסיק. היו לי בעבר לקוחות מפורסמים שהתווכחו איתי כי מנעתי מהם לדבר. כאן היה בדיוק ההפך, הם מאוד אינטליגנטים והבינו שאנו עושים את המקסימום, והסיקור התקשורתי לא ישתפר עד שלא נבטל את האישומים". עם זאת, ברפמן יודע שלמרות הצלחתו, הנצחון במשפט אינו כל מה שמשנה. "גם אם אתה מנצח בהליך פלילי חייך משתנים לתמיד. תראה את שטראוס־קאהן, שהיה יכול להיות מועמד לנשיאות צרפת. דוגמא נוספת היא הנשיא לשעבר משה קצב. גם אם היה יוצא נקי, ההאשמות עצמן יכולות להרוס את המוניטין".

מה דעתך על הסיקור התקשורתי בפרשת קצב ועל התנהלותו של קצב?

"התקשורת עושה את עבודתה. קשה שיהיה לנאשם באונס סיקור חיובי. יש אסטרטגיות רבות שאפשר לנקוט בתיק עם פרופיל גבוה. אחת מהן, שלדעתי אינה אפקטיבית, הוא התנגחות ישירה עם התקשורת. במיוחד כשאתה במעמד מעורער. מרגע שהפכת את התקשורת בעצמך לאויב, קשה לה לאמץ אותך שוב".

ברפמן מכיר את פרשת קצב ואת השפעותיה היטב. "כשמישהו בעמדה כל כך בכירה מורשע זה מאוד מביך לישראל, שאותה קצב ייצג. עם זאת, למערכת המשפט זאת תעודת כבוד שהרשיעו אדם למרות תפקידו החשוב". אומר ברפמן "קשה להתעלם מהעובדה, לדעתי כסניגור, שבתיק הזה הציעו לקצב עסקת טיעון ובמקומה הוא הולך ל־7 שנים בכלא".

אך ברפמן לא ממהר להפנות אצבע מאשימה לעורכי דינו של קצב. "אחת הבעיות בייצוג של איש כל כך עוצמתי זה להביא אותו למצב שהוא מקשיב לך כסניגור. בסופו של דבר הלקוח צריך לקבל את ההחלטה. אלה הם חייו. היו לי לקוחות שאמרו לי 'תודה על הייעוץ, אבל אני מעדיף לעשות זאת בדרכי', ולעתים התוצאה רעה. אונס זה גם פשע שקשה להיות מואשם בו אם אתה חושב שאתה זכאי. אני רק יודע שבמקרה שטראוס־קאהן לא היו לי ספקות שהוא לא ביצע פשע, אף לא לרגע".

לכתבה באנגלית לחץ כאן