ממשלות אירופה צריכות ניעור

השווקים הפיננסיים גוררים את העולם אל עבר שפל גדול נוסף שאת השלכותיו הפוליטיות טרם ניתן לאמוד. הרשויות, בעיקר באירופה, איבדו שליטה על המצב. עליהן לקחת לידיהן מחדש את המושכות, ומיד.

קיים כעת צורך דחוף בשלושה צעדים אמיצים. ראשית, על ממשלות גוש היורו להגיע להסכמה

הצעדים הללו יוכלו להרגיע את השווקים ולהעניק לאירופה זמן לגבש אסטרטגיית צמיחה חדשה, שבלעדיה לא ניתן יהיה לפתור את בעיות החוב.

מאחר שגיבוש אמנה חדשה בגוש היורו צפוי להימשך זמן רב, עד אז יהיה על המדינות החברות לפנות לרשות הכלכלית המרכזית שכבר קיימת, ל־ECB, כדי שתמלא את החלל הקיים. בצורתו הקיימת, הזרע שינביט אוצר משותף - מנגנון הסיוע והחילוץ האירופי (EFSF) - מהווה רק מקור מימון; האופן שבו הכסף שלו מנוצל הוא עניין להחלטת המדינות. כדי לאפשר ל־EFSF לשתף פעולה עם ה־ECB יש צורך ליצור סוכנות בין־ממשלתית חדשה לגמרי, שתהיה חייבת לקבל את אישורו של הפרלמנט הגרמני ואולי גם של בתי פרלמנט אחרים בגוש היורו.

המשימה המיידית היא לגבש את ההגנה הנחוצה מפני התפשטות משבר שייגרם בעקבות חדלות פירעון אפשרית של יוון. שתי קבוצות פגיעות במיוחד - הבנקים וממשלותיהן של מדינות כאיטליה וספרד - חייבות להישאר מוגנות.

כדי להשיג את המטרות הללו, יש להשתמש ב־EFSF בעיקר כדי לערוב ולהזרים מחדש הון למערכת בנקאית בגוש היורו. על בנקים חשובים במיוחד מבחינה מערכתית יהיה להסכים עם ה־EFSF ולציית להנחיותיו של ה־ECB כל עוד הערבויות שהם מקבלים מגופים אלה נמצאות בתוקף. בנקים שיסרבו להנחיות ה־ECB לא יזכו לערבויות, אך סביר כי יהיו מספיק בנקים שיסכימו לספק ל־ECB את המסה הקריטית שלה הוא זקוק כדי להתניע את המהלך הזה.

כדי להקל את הלחץ על אג"ח ממשלתיות של מדינות כמו ספרד ואיטליה, על ה־ECB להוריד את שיעור הריבית. הדבר יעודד מדינות המודאגות מהמצב הפיננסי של עצמן להנפיק אג"ח מחד, ומהבנקים לרכוש את האג"ח הללו מאידך.

הצעדים הללו יאפשרו ליוון להכריז על חדלות פירעון מבלי לגרום לקריסה גלובלית, אף כי אין בכך כדי לומר שיש להכריח את יוון להגיע לחדלות פירעון. אם יוון תגיע למטרות שהיא הציבה לעצמה, ה־EFSF יוכל לארגון מחיקה של חובותיה, נאמר ביחס של 50 סנט לכל יורו. עדיין יישאר ל־EFSF מספיק כסף כדי לספק עירבונות ולהזרים הון למערכת הבנקאית באירופה, כאשר הזרמת ההון של המערכת הבנקאית ביוון יעבור לטיפולה של קרן המטבע העולמית. מה שיישאר ליוונים לקבוע זה כיצד יוון תצא ממצב כזה.

אני סבור כי הצעדים הללו יוכלו להביא לסיומו את השלב האקוטי במשבר החוב באמצעות הידרשות לשתי נקודות תורפה בולטות במיוחד (בנקים חלשים ואג"ח ממשלתיות פגיעות). תוכנית הפעולה הזו אינה מצריכה הגדלה או מינוף של ה־EFSF, אך היא במידה רבה אף רדיקלית יותר מכך, שכן היא מציבה את הבנקים תחת פיקוח אירופי. הצבה זו בהכרח תעורר התנגדות מצד הבנקים והממשלות, התנגדות שיש רק בכוחו של לחץ ציבורי להכריע.

הכותב הוא יו"ר קרן סורוס. פרוג'קט סינדיקט 2011, מיוחד לכלכליסט