מאריו בטאלי: השף שחייבים לאכול אצלו

בשנים האחרונות אי אפשר לנחות בניו יורק בלי שמישהו ימליץ לך בהתלהבות על המסעדה האחרונה של השף־כוכב מאריו בטאלי. מה שהתחיל ב־1998 עם באבו היוקרתית הפך לאימפריה חובקת יבשת שמונה לא פחות מ־19 מסעדות, ועם יהלום חדש בכתר: איטאלי, קצת יותר מ־4,600 מ"ר של מקדש אוכל שאין כמעט

איטאלי היא יציר כלאיים, ואף על פי שהסניף בבעלותו של בטאלי עשה אותה מפורסמת בעולם כולו, הוגה הקונספט הוא יזם איטלקי שהפך בית חרושת נטוש בטורינו לסניף הראשון. מצד אחד, אפשר לקנות שם כמעט כל מוצר אכיל שעולה על הדעת, והמבחר נדמה אינסופי. מצד שני, בתוכה מפוזרות חמש מסעדות קטנות, שמבשלות את מוצרי החנות, ועל גגה גינת בירה. כשאיטאלי נפתחה באוגוסט 2010 ראש העיר מייקל בלומברג הגיע, ושיבח את בטאלי ושותפיו על שהוסיפו 300 משרות חדשות למצבת העובדים בעיר. שבועיים לאחר הפתיחה, אנשים עדיין עמדו בתור כדי להיכנס.

חלק מסוד קסמו של בטאלי טמון בדמותו: מדובר בג'ינג'י ענק וככל הנראה עצבני. הוא הופיע ב"איירון שף" (הסדרה שהיוותה השראה ל"קרב סכינים" הישראלית) 24 פעמים, מתוכן זכה ב־19, אך סירב בתוקף להמשיך לאחר שהרשת המשדרת ביטלה את תוכניתו האישית. הוא טיפח יריבות עם השף־כוכב האנגלי גורדון רמזי, שאת האוכל שלו כינה "משעמם", ואפילו דיבב ארנב בסרט "מר שועל המהולל" (את השועל דיבב ג'ורג' קלוני).

למרות היותו אמריקאי לחלוטין, בטאלי מתמחה במטבח האיטלקי (סבא של סבא שלו היגר לסיאטל מאיטליה, והוא עצמו נולד בעיר). אין לו גם מי יודע מה השכלה קולינרית - את לימודי הקורדון בלו בלונדון עזב "מחוסר עניין". המסעדות שלו כולן, גם העממיות שבהן, נחשבות יקרות יחסית, אבל "לאכול במסעדה של בטאלי" הפך כבר מזמן לסמל סטטוס. ועל סמלי סטטוס, כידוע, משלמים.