"על הממשלה להקצות יותר כסף למחקר - זו השיטה הזולה לריפוי"

בין זוכי פרס גרדנר היוקרתי, המוענק מדי שנה לחוקרים בולטים מתחום הרפואה, נמצאים השנה שני פרופסורים ישראלים מהמכון למחקר רפואי ישראל־קנדה בפקולטה לרפואה שבאוניברסיטה העברית: פרופ' חיים סידר ופרופ' אהרון רזין. רזין וסידר זכו בפרס על מחקרם בתחום הגנטיקה, שהיווה פריצת דרך בנושא מחלות גנטיות, בהן תסמונת פרדר־ווילי, תסמונת אנג'למן ומחלת הסרטן.

סידר, שממשיך להרצות בפני סטודנטים לרפואה באוניברסיטה העברית, הוא חתן פרס ישראל בחקר הביולוגיה לשנת תשנ"ט (1999), ואב לשישה בנים, אחד מהם הוא הבמאי יוסף סידר. התגלית שזיכתה אותו בפרס הנוכחי נקראת "מתילציה" ובבסיסה הבנה מעמיקה לגבי האופן שבו התאים בגופינו מצליחים לקרוא את המידע הגנטי האצור בהם.

פרופ' סידר צילום: ברונו שרביט

"כמו ספר הוראות לגוף"

"כולנו יורשים מידע גנטי מהורינו", מסביר סידר על התגלית המדעית, "זה כמו ספר הוראות על איך להרכיב גוף, מפורט לפי כל האיברים וסוגי הרקמות והתאים. הספר הזה נמצא בדנ"א, בכרומוזומים. יש בו מילים, שורות ופרקים, אך האותיות הן כימיקלים. בכל תא יש ספר ההוראות כולו, אך אין לו צורך בכל הספר, אלא רק בפרק הרלבנטי אליו".

סידר משתמש בדוגמה של צבע העיניים כדי להמחיש את התגלית. "המידע על צבע עיניים נמצא בכל תא בגוף, אך רק תאי הקשתית בעין קוראים את המידע הזה ויוצרים את צבע העין. איך כל תא יודע איזה פרק בספר הוא צריך לקרוא ומאילו פרקים להתעלם? גילינו שיש מכניזם בתא ששולט על קריאת הגנים. המכניזם נקרא מתילציה. מדובר במידע נוסף, שמסמן לתא מה לקרוא ומה לא. זה מסביר איך התפתח אורגניזם כמו האדם".

אילו שימושים רפואיים יש לתגלית?

"התגלית שימושית למשל בחקר הסרטן. תא נגוע בסרטן מתפתח באופן קיצוני ונהיה אלים. הוא מפתח צורה וצבע שונים. איך זה קורה? אחד הדברים המרכזיים שמשתנים הוא הסימון הזה, המתילציה. מידע שהיה קודם חשוף לתא מוסתר. יש היום תרופות שמאטות את תהליך המתילציה החריג הזה, וכתוצאה מכך מאטות התפתחות גידולים. את המחקר התחלנו בסוף שנות השבעים ופריצת הדרך הגדולה היתה בתחילת שנות התשעים. זה מסלול אטי. את המחקר שלנו ממשיכים היום מדענים רבים, והוא מיושם בכמה כיוונים".

הקרן לגילוי מוקדם של זוכי פרס נובל יו"ר ונשיא קרן גרדנר: "יש לנו שיטת בחירה מעולה" מעמדו של הפרס האמיר לאחר שהתברר שהוא מתפקד כגלאי מוקדם לנובליסטים – כרבע מהזוכים זכו מאוחר יותר בפרס נובל ליאור בן דוד ותומר אביטל לכתבה המלאה 

איך הצלחתם להתמיד במחקר במשך זמן כה רב?

"את התשתיות – מעבדות וסטודנטים, מקבלים מהאוניברסיטה. כספי מחקר מתקבלים ממענקים. תמיכה מגיעה מהמשפחה, מקרנות, מהחברה ומהאוניברסיטה. לא תתמיד במחקר במשך 35 שנים אם תחשוב שלא יעריכו אותך".

יש לך טיפים לחוקר המתחיל?

"כן, שני טיפים. הראשון הוא פתיחות. אנשים הרבה פעמים מקובעים על רעיונות וכיוונים, וזה אנטי־מחקרי. חוקרים צריכים להיות פתוחים לאנשים שונים ולדעות שונות, פתוחים לקלוט רעיונות חדשים ולהיחשף לתחומי מחקר חדשים. השני הוא השכלה. אתה לא יכול להיות ביולוג טוב אם לא תלמד מתמטיקה, כימיה, פיזיקה וכלכלה. כדי להיות חוקר טוב צריך רקע רחב. ארצה לראות את מערכת החינוך בישראל מעודדת סוג כזה של למידה".

"תמיכה מהחברה הישראלית"

מה ישראל יכולה לעשות עוד כדי לעודד את המחקר?

"צריך להקצות יותר כסף ממשלתי. קשה להסביר, אבל מחקר זה למעשה השיטה הזולה ביותר לרפא אנשים. אנו חייבים גם לשפר את מערכת החינוך, לא לתת כסף רק ליחידים אלא לשדרג את כל השיטה. אבל בסך הכל, המערכת עובדת פה נהדר. בישראל יש קהיליית מדענים נרחבת ביחס לגודלה. יש בישראל הסטודנטים לרפואה הטובים בעולם, וזה רכיב משמעותי במחקר. היסודות למחקר איכותי מונחים בתרבות ובתשתיות. מדינת ישראל, עוד בטרם הקמתה, שמה דגש על המחקר וההשכלה הגבוהה, וחלק מהקרדיט על הצלחת החוקרים הישראלים מגיע לאותם בעלי חזון. בסך הכל הרגשתי תמיכה נהדרת מהחברה הישראלית במשך 35 שנות המחקר שלי".

במסגרת הפרס, שממומן על ידי ממשלת קנדה ותורמים פרטיים, זכה סידר ב־100 אלף דולר קנדי (כ־350 אלף שקל), שלדבריו "הלכו כבר על הילדים". סידר מעריך מאוד את התוכנית. "הרבה פעמים חושבים על מחלות בהקשר של טיפול, ולא מקדישים מחשבה לאיך לפתור את הבעיה הרפואית", הוא טוען. "אך ככל שתחשוב על הבעיה, תבין אותה, תחקור ותתעמק בה, תגיע לפתרון יעיל, זול וטוב יותר. שווה להשקיע במחקר בסיסי שישתלם ברפואה שימושית בעתיד".