מה אני עושה עם שי אגסי
מהפכה חיובית, שמולידה מונופול רב־עוצמה. אתם בעד או נגד?
לפני שנתיים וחצי, בשיאן של חגיגות משבר גיל ה־40 שלי, ארגנתי לעצמי מוסף קטן. "כלכליסט" היה אז בחיתוליו, וכל שנדרש ממני היה הבעת רצון כדי שמוסף "אמצע החיים" ייצא לדרך. כתבי העיתון, ואני ביניהם, הסתובבו בין עשרות מרואיינים, כולם בני 40 אז, ואספו מהם את התובנות שלהם בנקודת הזמן הטעונה הזו. האמת, יצא מנחם.
אני בחרתי לראיין את שי אגסי. הוא כבר היה אז עסוק עד מעל לראשו בתנופת העשייה של בטר פלייס, אבל אותי אגסי סקרן גם מסיבות אישיות לחלוטין. נתוני הפתיחה שלנו היו דומים: נולדנו באותה שנה, באותה עיר, באותה מדינה, למשפחות מהמעמד הבינוני. 40 שנה אחר כך, איך ננסח את זה בעדינות, עמדנו כבר בנקודות מעט מרוחקות יותר זה מזה.
שי אגסי צילום: אוראל כהן אגסי הספיק בזמן הזה למכור ב־400 מיליון דולר חברה שהקים, להגיע לצמרת אימפריית תוכנה מהגדולות בעולם, להתרועע בדאבוס עם שועים, להניע מיזם של אוטו חשמלי שטלטל את תעשיית הרכב, להתמקמם בראש רשימת 20 המשפיעים על הכלכלה של "טיים" ובכל רשימת צעירים מבטיחים שמישהו הדפיס בעשור האחרון, להתנוסס על שער "WIRED", להחליף צ'פחות בעמק הסיליקון עם ריצ'רד ברנסונים וסטיב באלמרים ולארי אליסונים ולהסתחבק עם שמעון פרס על בסיס שבועי, פשוט כי יותר מזה אין לו זמן להקדיש לנשיא. אני הייתי הרבה יותר יציב ב־40 השנים הללו: אני עדיין חי באותה עיר, באותה מדינה, במשפחה מהמעמד הבינוני. לפחות נשארנו בני אותו גיל.
כן, יש מצב שקנאה היא אלמנט בטור השבוע. לא אוכל לתקוף את אגסי והמיזם שלו ולהסתתר מאחורי נימוק אידאולוגי. אם אעשה את זה, אל תאמינו לי.
השבוע פורסם ב"כלכליסט" כי מכון התקנים אינו פוסל טעינה של רכבים חשמליים במה שמכונה Mode 2. בכך סותרת עמדת המכון את עמדת משרד התשתיות, שמבקש שטעינה תתאפשר רק ב־Mode 3. בתמצית, כדי לא לבלבל יותר מדי עם הפרטים הטכניים: משרד התשתיות מבקש שטעינת המכוניות החשמליות תהיה רק משקעים נייחים ייעודיים, "טעינה מנוהלת", בפיקוח ותוך גביית תשלום של יצרניות הרכב. שקעים כמו ה־2,000 שבטר פלייס כבר התקינה ברחבי ישראל. מכון התקנים אומר שגם "טעינה עצמאית" מהשקע הביתי, תחת מגבלות מסוימות, היא רעיון לא רע שאין לפסול אותו.
זה עשוי להישמע כמו ויכוח טכני בין שני גופים רגולטוריים, אבל הוא נוגע באופן ישיר למודל העסקי של בטר פלייס. משום שהאפשרות לטעון את המכונית מהבית, ולא משקע ששייך לחברה ומנוהל על ידה, עשויה לפגוע בהכנסות של החברה ממכירת חשמל - שהוא בעצם הדלק החדש.
לא במקרה מדובר באי־הסכמה עם "משרד התשתיות". משיטת הטעינה ועד גובה המס שיוטל על המכוניות, מהפכת הרכב החשמלי בישראל מתנהלת כאשר משרדי הממשלה הרלבנטיים מסונכרנים היטב עם הציפיות של בטר פלייס.
ציפיות? יש כאן מלכוד. לבטר פלייס אין שום ציפיות. בהתנהלות שאי אפשר שלא להגדירה כמבריקה, נציגי החברה מקפידים לומר שוב ושוב, בכל הזדמנות, שהיא אינה מצפה לכלום, והיא תתיישר לפי כל החלטה שיקבלו הגורמים הממשלתיים. אגסי בכלל בעניין של בשורה ומהפכה עולמית, וממילא המודל העסקי של בטר פלייס בנוי להתמודד עם כל רגולציה.
באורח פלא, הרגולטור מצדו מקפיד לא לדרוש מבטר פלייס התמודדות מסובכת מדי. כך, במסגרת ניהול הציפיות הלא קיימות של בטר פלייס הוכנס לחוק ההסדרים האחרון תיקון שיאפשר לבעל רישיון לייצור חשמל למכור את החשמל גם לתאגיד הנמנה עם תשלובת החברות שלו. ובעברית: בטר פלייס תוכל לרכוש חשמל מהחברה לישראל, אחת השותפות הבכירות במיזם המכונית החשמלית, שבמקביל מקימה תחנת כוח פרטית במישור רותם.
ובמסגרת ניהול הציפיות הלא קיימות של בטר פלייס הוקם לפני שנתיים צוות בין־משרדי שפעל לתיקון חוק התכנון והבנייה הארצי, כדי לאפשר הצבת עמדות טעינה למכוניות חשמליות ברחבי הארץ בלי צורך להתדיין מול כל עירייה בנפרד. וכך הלאה והלאה.
הגשמת ציפיות שאינן קיימות אינה עניין פשוט, ואינה מתרחשת מעצמה. לכן בטר פלייס, נאמנה למורשת של החברה לישראל, צירפה לשורותיה כוכבי רגולציה מכל תחום רלבנטי. סגן הרמטכ"ל לשעבר משה קפלינסקי הוא מנכ"ל בטר פלייס ישראל. פיני ליברמן, לשעבר בכיר באגף הלוגיסטיקה של צה"ל, הוא סמנכ"ל התשתיות. אחראית התקינה הבינלאומית היא זיוה פתיר, לשעבר מנהלת מכון התקנים וסגנית נשיא ISO, ארגון התקינה העולמי. ד"ר דן ויינשטוק, שהיה ראש מינהל החשמל במשרד התשתיות, הוא סמנכ"ל. ערן זיני, יועץ של שר המשפטים הקודם, אחראי על הרגולציה בחברה, ויועצת התקשורת של שר המשפטים הקודם, עו"ד שירי קריספין, היא דוברת בטר פלייס ישראל. הרבה אנשים והרבה כסף מושקעים כדי להבטיח הגשמה מדויקת של הציפיות הלא קיימות של בטר פלייס.
אלה זמנים מסובכים. אנחנו חוזים בהתהוותה של מהפכה חיובית להפליא, ובו בזמן בלידתו של מונופול מקומי רב־עוצמה. ספק גדול אם אפשר באמת להפריד אותם זה מזה. מחשבה פורצת דרך, שהגשמתה תלויה בכך שתניב הון עתק להוגיה. אתם בעד או נגד?
אם חייבים להחליט, נדמה לי שאני בעד. מכל מקום, אני נאלץ להרכין את ראשי בפני האמביציה של שי אגסי, ולא רק בגלל הקורלציה המדהימה בקורות החיים שלנו. אגסי, כרעיון, הוא המודל המעודכן של מהפכן. יכולת לחבר טכנולוגיות חדשות לרעיון פורץ דרך, מיומנות בהצגת העניין מהזווית הקוּלית, כריזמה כמעט מלוקקת, דיבור בשפה ניהולית גלובלית, הבנה קרה של הצעדים שיש לעשות כדי להגשים את המהפכה, חיבה גדולה לכסף ודורסנות נטולת מעצורים בדרך להגשמה. סטיב ג'ובס עושה את זה מצוין כבר שנים, מול קהל עצום של מיליוני קונים שמיטלטלים בין שנאה להערצה. לאגסי יש ממי ללמוד.
עידן עופר, בחושי הסוחר החדים שלו, הבין מוקדם שהעולם החדש שייך לשי אגסים. עכשיו תורנו להתרגל לרעיון.
