המעבדה הישראלית לחקר הנובל

אזור הבנייה בלבו של בית החולים רמב"ם בחיפה נראה מרחוק כאתר חפירות ארכיאולוגיות. אך הוא צופן דווקא מיזם שאפתני ומרתק, יש שיגידו יומרני, שעשוי לשנות את עתידו של בית החולים ולהשפיע על מצב המחקר הרפואי בישראל.

לפי התוכניות, בשנת 2016 תושלם ברמב"ם הקמתו של מגדל בן 20 קומות. המגדל ישכן בתוכו מרכז מחקר רפואי מתקדם ומתוקצב, שישכן 40 חוקרים עטורי פרסים ומלגות, וכן את מעבדותיהם ואגף נרחב שיוקדש לשיווק הממצאים. המטרה: ליצור שילוב מנצח בין מוסד מחקרי שיתחרה במכון ויצמן ובאוניברסיטאות על תקציבים ומלגות, לבין חממת סטארט־אפים רפואיים שתדע לתרגם במהירות ממצאים לפטנטים והכנסות. היוון המדע.

המרכז, שקרוי מכון לגסי על שם קרן לגסי הריטג' הניו־יורקית, שתרמה את הכספים להקמתו, החל לפעול בשנה החולפת מהקומה השלישית בבניין במרכז בית החולים. החוקרים הראשונים שגייס מקימים בו את מעבדותיהם בימים אלה.

אדמונד סבו וצוותו במעבדות הזמניות של לגסי. מנהל המכון פרופ' מיכאל אבירם: "אנחנו לא פה כדי לגלות משהו חדש, אלא כדי להגיע להישגים עולמיים" צילום: עמית שעל

"החלטנו שכל חוקרי המכון יתמקדו בארבעה נגעים עצומים בגודלם שיש בעולם ביקוש רב לפתרונות להם - סרטן, סוכרת, מחלות דם ומחלות עצבים", אומר ל"כלכליסט" פרופ' מיכאל אבירם, מנהל המכון ומי שהוביל בשעתו את המחקרים שזכו לפרסום עולמי כאשר גילו את נוגדי החמצון ביין אדום, רימון ושמן זית. לצד אבירם מנהל את המכון ראש מינהל הרפואה ברמב"ם פרופ' קארל סקוריצקי, מומחה לגנטיקה שגילה את כרומוזום Y המשותף לכל הכהנים ונגזר מאב קדמון שחי לפני כ־3,000 שנה.

השניים צירפו את זוכה פרס נובל לכימיה פרופ' אהרן צ'חנובר, שעומד בראש הוועדה המדעית המייעצת של המכון, ואחראי להענקת האישור הסופי לקבלת חוקרים. הרעיון ומאמצי קידום הפרויקט שייכים למנהל רמב"ם פרופ' רפי ביאר, שברמב"ם מספרים כי במשך שנים רצה להעניק לבית החולים שלו מוניטין עולמי, ולפני שלוש שנים החל לאסוף את עשרות מיליוני הדולרים להקמת מרכז המחקר שיעניק לו את המוניטין הזה. התקווה שלו, כמו גם של אבירם, היא שהעניין העולמי הרב בסרטן וסוכרת יאפשר למכון לגייס די מלגות ותקציבים כדי למשוך אליו חוקרים בעלי שם מרחבי העולם.

"המטרה שלנו היא להגיע להישגים עולמיים בארבעת תחומי המחקר הללו", אומר אבירם, "לא רק לגלות משהו חדש על החדק, הזנב או האוזן של הפיל, אלא לרכז יחד הרבה אנשים שלכל אחד החלק שלו בפיל הזה. אני לא מכיר בעולם הרבה מעבדות כה ממוקדות", הוא מוסיף. "בישראל אין כאלה, ובארצות הברית ראיתי לפני שנתיים אולי עשר, לא יותר, והן לא עוסקות בתחומים שלנו. במערב אירופה מתחילים להקים מרכזים דומים, אבל אני מקווה שנספיק לפתוח עליהם פער שיהפוך אותנו למובילים עולמיים".

לא קצת יומרני לחשוב שגדולי חוקרי הסרטן יעברו מניו יורק לרמב"ם?

"כבר עכשיו אנחנו מציעים יותר ממה שנותנים מרכזים אחרים בארץ, והנה, דרק להרויט, שהשיג כל מה שאפשר היה להשיג בארצות הברית, העדיף לבוא לישראל. יש לנו כסף, אבל האנשים לא יבואו רק בשבילו".

ומה מדד ההצלחה שלכם?

"בשנתיים הראשונות אנחנו מצפים לפרסום בכתבי עת מובילים, זכייה במלגות תחרותיות ורישום פטנטים, שכן יש לנו אספקטים יישומיים. אחרי חמש שנים כבר נרצה לראות תוצרי מחקר נהפכים לתרופות ומכשור רפואי, והתחלה של הכנסות מקניין רוחני".

דרק להרויט | הרכש היוקרתי

המנהל מבית החולים בניו יורק ינסה לחשוף את סודות הסרטן

לפני 30 שנה נסע ד"ר דרק להרויט, רופא צעיר מבית החולים קפלן ברחובות, לשנת שבתון בארצות הברית. השבתון התארך עד אוקטובר האחרון. במהלך הזמן הזה השתקע להרויט בארצות הברית, ונהפך לחוקר עטור פרסים מסוכנות הבריאות הלאומית של ארצות הברית ולמנהל המחלקה לחילוף חומרים בבית החולים הר סיני בניו יורק. להרויט הוא השם הגדול ביותר שמכון לגאסי גייס. חברות תרופות בעולם מפתחות טיפולים על סמך ממצאיו, והוא עורך מבוקש של ספרי מחקר. הוא נשוי ולו שלושה ילדים ושלושה נכדים.

דרק להרויט. "עבורי זו הזדמנות לתרום כאן משהו בשלב האחרון של הקריירה שלי" צילום: עמית שעל

"כשעליתי לישראל מדרום אפריקה הספיקו לי חמש שנים כדי 'לרפא' אותי מהציונות שלי", הוא מספר, "אבל 30 שנה באמריקה החזירו אותה. הבנתי שחשוב להיות פה כשרבים כל כך עוזבים. עבורי זו הזדמנות לתרום משהו כאן בשלב האחרון של הקריירה שלי. אני ציוני מחדש, ומקווה שזה יחזיק מעמד".

להרויט ימשיך בלגסי את העבודה שהחלה בשני גילוייו המפורסמים ביותר, שנחשבים לפריצת דרך בחקר הסרטן: אחד הוא גילוי הקשר בין סוכרת לסרטן והשני הוא חשיפת האופן שבו ההורמון IFG-1 שמיוצר בגוף מחמיר את המחלה. "בעת סוכרת הלבלב מייצר עודפים מההורמון הזה, והם מאיצים התרבות של תאים, לרבות תאים סרטניים. התערבות טיפולית תוכל לעכב את הפעולה הזאת".

אתה מתכנן לצאת מפה עם תרופה חדשה?

"אני חוקר בסיסי, טהור. אני מוצא מידע. את התרופה הסופית חברות תרופות יפתחו הרבה יותר טוב ממני".

ואיך העבודה בינתיים?

"בינתיים כל ציוד המעבדה שביקשתי הגיע. עדיין חסרה טכנולוגיה שעולה כמה מיליוני דולרים ושאנחנו זקוקים לה לחמש השנים הקרובות, ועם הבירוקרטיה הכל זז לאט, אבל ככלל נראה שאנחנו בכיוון הנכון. אני חושב שהרעיון לרכז במקום אחד שלושה־ארבעה חוקרים מאותו התחום יכול להוביל להרבה דברים. בשנתיים הקרובות עדיין יש לי התחייבויות בבית החולים בניו יורק, ואני מעביר את הזמן חודש כאן וחודש כאן. אבל כשאסיים שם אוכל להתחיל ללמד בטכניון ולייעץ ברמב"ם. אני פה כדי להשתקע".

אדמונד סבו | מחשוב הרפואה

יפתח את המיקרוסקופ שמאבחן מחלות לבדו

בחדר לא גדול ששלושה צגי מחשב צמודים לקירותיו ומיקרוסקופ גדול במרכזו, ד"ר אדמונד סבו (50) מנהל את אחד הפרויקטים המורכבים והמרתקים במכון לגסי.

סבו הוא מומחה לפתולוגיה כמותית - אבחון מחלות באמצעות בדיקה מיקרוסקופית של רקמות הגוף, מעקב אחרי שינויים בנתוני התאים וכימותם באופן מספרי. הוא מוכר בעולם הרפואה כמי שטוען שעין של רופא מומחה אינה מספיקה כדי לגלות את כל הרמזים שמסתתרים תחת עדשת המיקרוסקופ, ושיש לשלב באבחנות תוכנות מורכבות שיזהו חריגויות קטנטנות שעין אנושית עשויה לפספס. הוא התפרסם לאחר שהוביל בעצמו פיתוח של תוכנות כאלה, עוד בהיותו מנהל היחידה לפתולוגיה כירורגית במרכז הרפואי כרמל בחיפה ובהמשך באוניברסיטת בראון היוקרתית בארצות הברית. את בראון עזב ב־2008 כדי להצטרף ללגסי.

אדמונד סבו. "אנחנו עובדים כרגע על ניצול היכולות המתקדמות של הפתולוגיה הכמותית כדי לפתח רפואה מולקולרית" צילום: עמית שעל

"במפעלי שבבים משתמשים באלגוריתמים מסובכים כדי לחפש תקלות קטנטנות ברכיבים זעירים. לא מסתפקים שם בבקרת איכות אנושית, שאינה מושלמת. הגיע הזמן להחליף פתולוגים, שאינם מושלמים, באלגוריתמים משוכללים שיעשו זאת בתאים", הוא אומר. כיום סבו משתף פעולה עם חוקרים בטכניון ומומחה לעיבוד אותות מפינלנד כדי לפתח את האלגוריתם פורץ הדרך שלו, שיוכל להצביע על תופעות מיקרוסקופיות חריגות ואף להציע להן אבחנה. "המחשב עדיין לא שם. פתולוגיה היא תחום מורכב וקשה להבינו באופן אוטומטי".

"בלגסי אנחנו עובדים כרגע על ניצול היכולות המתקדמות של הפתולוגיה הכמותית כדי לפתח רפואה מולקולרית, כזו שמתאימה לכל חולה טיפול ייחודי שמתאים לו ולנתונים היחודיים של גופו ותאיו. ככל שנבין יותר את דקויות הרקמות כך יהיה אפשר לפתח רפואה אישית, שלא נסמכת על שיטות שהוכחו סטטיסטית, אלא יודעת למה גופו של החולה המסוים הזה זקוק בדיוק".

איציק קהת | קרדילוג

רוצה ללמד את הלב איך להתאושש מהתקף

בגיל 40 ונשוי פלוס שניים, ד"ר איציק קהת הוא כוכב עולה בהמלחמה באי־ספיקת לב, מחלה שמביאה למספר מאושפזים גדול יותר ממספר המאושפזים כתוצאה ממחלת הסרטן על כל סוגיה. קהת, בעל תארי דוקטור ברפואה ופיזיולוגיה מהטכניון ופוסט דוקטורט מאוניברסיטת סינסנטי, מנסה ללמוד את המכניקה העדינה שמפעילה את תאי הלב של אנשים הסובלים מאי־ספיקת לב, ולגלות איך "משכנעים" אותם להתנהג אחרת.

במעבדה שהוא מקים בימים אלה בלגסי הוא מתכנן לעשות זאת בשיטת טכנולוגיות מתקדמות: בכוונתו לבודד גנים של תאי לב ולהתקינם על שבבים מיוחדים – כ־20 אלף גנים על כל שבב – ובאמצעות מניפולציות חשמליות וסריקות ממוחשבות לבצע בהם ניסויי מעבדה שיגלו כיצד התאים פועלים אחרי התקף לב.

איציק קהת. "יעבור עוד הרבה זמן עד שהניסויים יהפכו לטיפולים" צילום: עמית שעל

"בתאי הלב יש 'תוכניות מגירה' להתמודדות עם מאמצים קשים כגון ריצה ממושכת", הוא אומר. "אי־ספיקת לב היא מצב שבו, לרוב לאחר התקף לב, חלק מהתאים בו נפגעים ומפסיקים לפעול, על האחרים מוטל יותר עומס, וכתוצאה מכך הלב מפעיל את תוכניות המגירה שלו. אלא שחלק מפרוטוקול החירום הזה לא טוב ללב לאורך זמן. אם נבין איך אפשר להשפיע על הפרוטוקול, להשאיר את השינויים החיוביים ולשנות את השליליים, נוכל למנוע את מה שמוגדר כאי־ספיקת לב".

"אבל יעבור עוד הרבה זמן עד שהניסויים יהפכו לטיפולים", הוא מוסיף. "גם אם עכשיו הייתי שם לך ביד את החומר הכימי המתאים, ייקח לפחות עשר שנים להפוך אותו לתרופה, שתצא רק עוד 15 או 20 שנה. מה גם שבישראל יש בעיה להשיג מענקי מחקר. הסוכנות הלאומית בארצות הברית לא אוהבת לממן מחקרים בחו"ל, וגם חברות התרופות לרוב נכנסות בשלב מאוחר יותר".

בת' מורינסון | מומחית עולמית לכאב

מחפשת את הדרך לשקם נפגעי עצבים

ד"ר בת' מורינסון (46), מומחית עולמית לחקר הכאב, מעבירה בימים אלה את המעבדה שלה מאוניברסיטת המחקר הרפואי הנחשבת ג'ונס הופקינס שבבולטימור למבנה הזמני של מכון לגסי. בחול המועד סוכות האחרון היא העבירה רשמית את עצמה, כשעשתה עלייה יחד עם בעלה הישראלי ושני ילדיהם.

מורינסון, שגוייסה למכון לגסי על ידי מנהל המחלקה הנוירולוגית ברמב"ם פרופ' דוד ירניקצי, התפרסמה כאשר הצליחה למפות את הפעילות הפיזיולוגית המדויקת שאחראית לפעילות העצבית שנקראת כאב. בעבר מדענים ידעו שחיתוך בתא עצב הוא ששולח למוח אותות כאב. אך לא היה ידוע אם מקור הכאב הוא חלבונים שמצטברים בתא ומעוותים אותו, או ניוון שלהחלק שנחתך ממנו. מורינסון, שפיתחה שיטה לבודד תאי עצב בתוך מעבדה ולערוך בהם ניסויים, הצליחה לבסס את הסברה שמקור הכאב אינו בניוון אלא בתא החתוך.

בת' מורינסון. "העברית שלי מספיקה כרגע בעיקר לביורוקרטיה" צילום: עמית שעל

גילוייה היוו פריצת דרך בחיפוש אחר טיפולים שיאפשרו שיקום של עצבים שנפגעו, ומחקרים נוספים שלה מיצבו אותה כמומחית לרפואת הכאב, וכן כמומחית הלאומית של ארצות הברית למחלה הנדירה Stiff Person Syndrome, שמופיעה אצל מיליונית מהאוכלוסיה ועקב כך נזנחת על ידי רוב החוקרים. בבואה לישראל, מורינסון הקריבה את התמקצעותה בחקר המחלה לטובת מחקר שיסייע לאנשים להתאושש מפגיעה עצבית. "אנחנו יודעים היום שאחרי פגיעה עצבית ישנו חלון הזדמנויות לשיקום שנמשך בין שנה לשנה וחצי", היא אומרת, "וכרגע הדגש הוא על איך לחדש תאי עצב, בעיקר בגפיים".

עבור מורינסון, העבודה באותה קומה עם דרק להרויט היא הזדמנות, כיוון שאחד ממחקריה עוסק בקשר בין סוכרת לבין סוג כאב מסוים, שמקורו במערכת העצבים.

העברית בפיה מספיקה כרגע להתנהלויות בירוקרטיות. "אני לומדת בעיקר באוטובוס. יש אפילו ספר לימוד של 'עברית לרופאים'", היא אומרת.

החיסרון העיקרי מבחינתה, היא מסכמת, הוא הריחוק היחסי של חיפה מנמל התעופה בן גוריון. בבולטימור נמל התעופה היה קרוב למקום עבודתה, "וזה חשוב לחוקרים שטסים כל הזמן. כאן זה לא הכי נוח, אבל למדתי שעל מצב כזה אומרים פה בעברית 'זה מה יש'".

יהודה חוברס | המגויס הראשון

מפתח את המאגר הביולוגי שיחליף את הספרות הרפואית

"המטרה שלי", אומר פרופ' חוברס, רופא־חוקר זה יותר מ־15 שנה והמגוייס הראשון למכון לגסי, "היא שכאשר חולה ייכנס לרופא בפעם הראשונה, הרופא כבר יידע איך החולה יגיב לתרופה הזו והזו ויוכל לרשום לו טיפול שתפור אישית, לא על המחלה אלא על האדם שיושב מולו".

חוברס, תושב צופית, נשוי ואב לארבעה, מקדם את המטרה הזאת זה שנים, ובעזרת תקציב מיוחד שהתקבל מקרן מחקר ישראלית־אמריקאית היה שותף להקמת מאגר דגימות ביולוגיות, "ביו־בנק", כפי שהוא מכנה זאת, שבו נשמרות דגימות מאלפי חולים בלקות מעי, תחום המומחיות של חוברס. כל הדגימות נותחו, והממצאים עובדו למאגר דיגיטלי רחב היקף.

"המאגר הזה הוא אחד הדברים שיאפשרו פריצת דרך בטיפולים רפואיים", חוברס אומר.

יהודה חוברס. "המאגר שלנו יציג את התוצאות כבר במפגש הראשון עם החולה" צילום: עמית שעל

"לפניו, רופאים הסתמכו על תיאורים בספרות רפואית. אבל עם מאגר כזה, יהיה אפשר להשוות את נתוניו של כל חולה עם ממצאים סטטיסטיים נרחבים, לאפיין במדויק את מצבו, לנבא את כיווני ההתפתחות של המחלה ולהתאים טיפול בעל סבירות גבוהה לעבוד. כיום, במחלות מעיים למשל, רושמים את הטיפול ואז מחכים עשר שנים כדי לראות מה יהיה. מאגרי הנתונים הביולוגיים ישנו זאת".

הביו־בנק של חוברס ישמש אותו רבות במחקריו בלגסי. בינתיים הוא מנסה לפתור תעלומה שצצה בחדרי הטיפולים, ועקב חששות הרופאים הגיעה למעבדה שלו: הוא בודק חשש לפיו בדיקות לגילוי דלקות במעיים שמערבות קרינה מייננת עלולות, חרף אמצעי הזהירות הרבים, להעלות את הסיכון ללקות בסרטן.

"במחלות דלקתיות שיש בהן הצטברות של רקמות חולות הסיכוי לפתח סרטן גבוה יותר, ואנחנו מחפשים דרכים לצמצם את הסיכון הזה", הוא אומר, "ובמקביל אנחנו גם בוחנים את מערכת החיסון, ואת פעילויות הגומלין השונות בין הגוף לבין החיידקים שחיים במעיים. דרך היכרות טובה יותר עם החיידקים שטובים לנו אפשר יהיה לפתח תרופות חדשות וטובות יותר".