העלאת מחיר הדלק - צעד מוצדק

המאבק הציבורי, לרבות זה של ההסתדרות, כורך בכריכה אחת את העלאת מחירי הלחם ואת העלאת מחירי הדלק, ולא היא. עליית מחירי הדלק היא הגיונית ומתבקשת: עלות הזהב השחור לספקים עלתה. כשמחיר הדלק לספק עולה, כוחות השוק מובילים לעליית מחירו לצרכן. ראוי שהצרכנים ישלמו את מחיר השוק

ראוי להטיל מס על רוכשי הדלק, כדי שיביאו בחשבון את העלות החברתית של זיהום האוויר שהם גורמים לו. משתמשי הדלק גורמים נזק לחברה, ואנו רוצים שיהיה אכפת להם מכך ושיקטינו את הצריכה בגלל כך. הטלת המס בגובה הנזק תגרום להם לצרוך פחות דלק, כאילו הם רואים את הנזק מהשימוש בדלק כנופל על חשבונם הפרטי.

בנוסף לזיהום האוויר, שימוש במכוניות גורם לעומס בכבישים ולתאונות דרכים. המס על הדלק יעודד אנשים להפנים זאת. העומס יירד, וירווח לרבים.

זאת ועוד, בעלי המכוניות הם אוכלוסייה חזקה, ומזיהום האוויר סובלים בעיקר האוכלוסיות החלשות שנאלצות לגור ליד מוקדי זיהום ואשר יש להן פחות אמצעים להשיג מרפא. לכן, המס על הדלק, בנוסף להעשרתו את הקופה הציבורית, מונע עיוותים בצריכה הנעוצים בהחצנת עלויות חברתיות ואינו פוגע בחלשים.

לעומת זאת, כאשר מדובר בלחם, הרי שלכל אדם יש זכות לקיום בכבוד. כאן יש מקום להתערבות ממשלתית בדמות סובסידיה שתבטיח לבני אדם את הצורך המינימלי במזון בסיסי. הדבר מעוגן בערכים יסודיים, כמו "פרוס לרעב לחמך", "אם רעב שונאך - השביעהו לחם". זהו חלק מכבוד האדם.

אבל מנגנוני התעמולה של חברות האנרגיה הצליחו לצייר את המס המושת על הדלק כאנטי-חברתי, ולהכניס אותו בכפיפה אחת עם התייקרות הלחם. האינטרסים שלהן מובנים. אבל כאן עולה השאלה, כיצד ההסתדרות הצליחה ליפול לפח הזה? כיצד ניתן בישראל לתמרן כך את השיח הציבורי? עד כמה חסרה ביקורתיות בשיח הישראלי? עד כמה מזיק ששליחי ציבור נעדרים השכלה כלכלית? האם אין חושבים לעומק לפני שקופצים בהתניה נגד העלאת מסים בידי השלטונות? מעבר לפיאסקו הקונקרטי, הדבר מדליק נורה אדומה.

הכותב הוא דוקטורנט ומרצה לניתוח כלכלי של המשפט