שדות הזהב של המוקשים: טרגדיה עולמית, רווחים אדירים

אבי בוזגלו־יורש הוא שחקן חדש ובולט בתחום שבעשור האחרון תופס תאוצה מהירה בעולם התעשיות הביטחוניות. לפי הערכות, מאז מלחמת העולם השנייה הוטמנו באדמת העולם יותר מ־110 מיליון מוקשים, שרובם עדיין עשויים להתפוצץ. במשך עשורים רוב המבצעים לפינוים היו מצומצמים ומומנו על ידי צבאות.

המתחרים בשוק כיום אינם רק חברות ביטחוניות לגיטימיות, אלא גם נוכלים רבים. הללו פועלים בקבוצות שמשתתפות בפינוי המוקשים בשטח, אך במהלך הפינוי הם גונבים מוקשים ומוכרים אותם למליציות מקומיות ששבות ומטמינות אותם באדמה. "זו תעשייה שמייצרת הרבה כסף, והרבה ממנו הוא כסף רע, ומה שנורא הוא שמוקש שהוטמן באדמה לא מתיישן", אומר בוזגלו־יורש. "מה שהוטמן לפני עשור, יהרוג מישהו גם בעוד 20 או 30 שנה".

האו"ם הוא שמוביל ומתקצב את המלחמה העולמית במוקשים, ומאמציו נושאים פרי: מספר הנפגעים מהתפוצצויות מוקשים בעולם צלל בעשור האחרון מכ־26 אלף בשנה לכ־1,500 בשנה. בין היתר עזרה לכך התגייסותה של הנסיכה דיאנה, שב־1997, שנת מותה, הסתובבה במדינות העולם השלישי בשם היוזמה העולמית למיגור המוקשים וחצתה ברגל שדות מוקשים באנגולה ובוסניה. אולם לא כל ממשלות העולם מתגייסות. את אמנת אוטאווה אשררו עד כה רק 133 מתוך 156 המדינות ששותפות לה. ישראל נמנית עם המדינות שעוד לא חתמו. כמו כן, כמה מדינות במזרח אסיה, ובהן סין ובורמה, אף מייצרות מוקשים ומשווקות אותם בשווקים שחורים במדינות העולם השלישי.

רק ביולי האחרון יצאה לדרך בישראל הצעת חוק להקמת הראשות הלאומית לפינוי מוקשים. סייעו בכך לחץ של עמותת "הקואליציה למען ישראל נקייה ממוקשים", וכמה טרגדיות שאירעו בשדות מוקשים, ובהן פציעתו של הילד דניאל יובל בן ה־11 בפברואר השנה.