המדריך השלם לחיית המשרד המודרנית

איך לדעת ראשונים מה עומד לקרות?

מוכרים לנו את הרעיון שאנחנו חיים בחברה הגונה, ושעם חריצות, יושרה, אופטימיות ושיתוף פעולה נוכל להשיג הכל; האנשים שמוכרים לנו את הרעיון הזה הם אלה שהצליחו בחיים, והם מספרים לנו בשלווה שבזכות התכונות האלה הם הצליחו. אבל מי שמתבונן במה שבאמת קורה בפוליטיקה ובעסקים מגלה שהתכונה שמשותפת לאלה שהצליחו היא הנכונות לעשות כל מה שביכולתם כדי לנצח, לרבות לפעול מאחורי הקלעים, לקדם את עצמם ללא הפסקה ולחבל בתוכניות של כל מי שעלול לעכב אותם.

המסקנה שכולנו צריכים לאמץ, ומהר, היא שהעולם לא שייך למשתפי הפעולה האופטימיים אלא לאלה שמתכוננים תמיד להפתעות ושינויים, ושברגע האמת יעשו כל שביכולתם כדי להשיג כמה שיותר, בלי לבחול באמצעים. אנחנו צריכים להבין שהצלחה בחיים אינה נובעת מרצון טוב ודחיקת האגרסיות שלנו תחת מעטה נחמדות, כפי שחינכו אותנו לנהוג, אלא מחשיבה צלולה וקרה, תיעול הגיוני של האגרסיות שלנו ברגע שבו הן באמת נחוצות, ובעיקר פעולה שקולה שאינה תגובה למה שקרה לנו זה עתה, אלא הכנה למה שיקרה בעתיד, בעוד כמה שבועות או בטווח הרחוק. כך נדע על מה לריב ועל מה לא, ולאילו קרבות כדאי להתכונן ולשמור את האנרגיה שלנו.

המקור הטוב ביותר בארגון - פקידת הקבלה איור: ליאם צברי

1. אתרו את הזוטרים: לדעת מה עומד לקרות זו פעולת ריגול לכל דבר. ורוב עבודתם של מרגלים היא שיחה, כאשר המומחיות היא בלדעת עם מי לשוחח וכיצד. במשרד, האנשים לשוחח איתם הם אלה ששומעים הכי הרבה, ושכולם מדברים לידם בחופשיות. אלו המנקים, המזכירות וטכנאי הרשת הזוטרים. עוד מקור טוב הוא עובדים זוטרים שמוציאים לפועל את ההחלטות החשובות. למשל עובדי משאבי אנוש.

2. ודאו שמבחינים בכם: השתתפות בכל כנסי החברה היא חובה, אבל כדי להגיע לאנשים שמעניינים אתכם עליכם להתאמץ יותר. עליכם לגלות היכן הם מסתובבים ולהפוך לחלק מהנוף הטבעי שם. שכאשר הם יורדים לקפה, אתם כבר תהיו שם, בקפה השני שלכם, כי "כאן אתם שותים תמיד".

3. דובבו בתבונה: השיטה לדובב אנשים אינה תחקור, אלא שיחה נעימה. כלומר שיחה שבה אתם רק שותקים, מקשיבים ומתעניינים בהכל. זו השיטה: פתחו בשאלה כללית שקשורה בעומד מולכם אבל לא בשום דבר ממה שבאמת מעניין אתכם, והתחילו להקשיב. מהר משתחשבו, בן שיחתכם יחשוף דברים שלעולם לא היה אומר כתשובה לשאלה ישירה. זכרו: ככל שתחשפו פחות ותשתקו יותר, תלמדו יותר.

רוברט גרין

4. בדקו מדי פעם את המדפסות במשרד: הרבה מידע חשוב נפלט מהן. במשך היום שלחו משהו להדפסה בכמה מדפסות שונות, ו"גשו לקחת אותו" בכמה הזדמנויות, בכל פעם ממדפסת אחרת, עם תירוץ אגבי ולא מתאמץ למקרה שישאלו אתכם מה אתם עושים ליד מדפסת ההנהלה.

5. זכרו שאין לכם חברים: אל תתבלבלו לחשוב ששותפות למקום העבודה הופכת אנשים לחברים ואוהבים. ככל שמטפסים במעלה הפירמידה, עמיתים נהפכים ליריבים. כדי לזהות מראש יריבות עתידית, השוו תמיד את הפעולות של סובביכם - ולא את מילותיהם - ל"אני מאמין" האישי שלכם. המעקב אחר הפעולות ילמד אתכם על מי אפשר לסמוך, לא בגלל הנחמדות, אלא מכיוון שעבורכם הוא צפוי לגמרי. 

רוברט גרין, מחבר הספר "כוח - 48 החוקים" (הוצאת משכל)

איך להשתלט על האימייל

אולי בגלל שפעם הייתי איש שיווק ועסקתי באמנות ה"שמוזינג", מישהו עשוי לחשוב שאני בחור לבבי ונחמד. רוב הזמן אני באמת כזה, אבל אני גם מאוד רגיש לזמן שלי, לאיך שאני מנצל אותו ולאיך שאחרים מבקשים לקבל קצת ממנו.

ואין לי מושג למה בתי ספר למינהל עסקים פשוט מתעלמים מהממד הזה, המרכזי כל כך בעולם שלנו. קחו לדוגמה מעליות. אם בתי ספר למינהל עסקים היו מחזיקים מעליות מיוחדות לצורך תרגול של שיחות מעלית, בוגרי תוכניות MBA היו יודעים להסביר דברים בחצי דקה. הם היו לומדים שבתקשורת עסקית צריך לדבר במנטרות של שלוש מילים, ולא בהצהרות ארוכות. הם היו מיישמים את התובנה הפשוטה שזמן, ולא כסף, הוא המצרך החשוב ביותר בעולם העבודה המודרני. אם אינכם יודעים להסביר משהו ב־30 שניות באופן ברור ומעניין, הקריירה שלכם תהיה אטית ומשעממת.

דוגמה אחרת היא כתיבה של מסמכים. באוניברסיטה דרשו מכם לכתוב מאמרים ארכניים ומרובי עמודים. אותי הציל אז גודל פונט 14 ורווח כפול. אבל כשיצאתי לעולם האמיתי נדרשתי פתאום לכתוב מסמכים בני עמוד אחד בלבד. שאלתי: "מה לעזאזל..." - ומהר מאוד הבנתי שזה האורך של הדו"חות הטובים בעולם. עמוד אחד מקסימום. וזה תקף גם לקורות חיים, דרך אגב, אם במקרה אתם מאלה שאוהבים לפרט את כל הקורסים שהשתתפתם בהם בימי חייכם.

גיא קווסאקי צילום: בלומברג

וישנו הנושא הכאוב של שליחת אימיילים ושל כל מה שנדרש כדי לקרוא אותם ולהשיב להם. כמי שמקבל עשרות אימיילים ביום ושולח מספר נכבד מהם כדי לשכנע אנשים זרים לעשות דברים (אני מכנה זאת "שליחות דיגיטלית"), אספר לכם כאן על כמה דברים שחוסכים לי זמן ועוזרים לאימיילים שלי להיות יותר אפקטיביים. 

1. קצרו: לאנשים שאתם מכירים כתבו לכל היותר שלושה משפטים. לזרים - חמישה. זכרו שאנשים לא באמת קוראים אימיילים, ואם הם ייאלצו להתמודד עם יותר מחמישה משפטים הם יפספסו פרטים חשובים. נוסף על כך, הסברים ארוכים תמיד משכנעים פחות. וזכרו גם שלעולם אין לדעת לאן מילותיכם יתגלגלו ומי עוד יקרא אותן.

2. צטטו: בתשובות להודעות בנות כמה סעיפים, במקום לכתוב "אוקיי לנושא הראשון והשני, אבדוק את השלישי" – העתיקו והדביקו את השורה הרלבנטית מהאימייל שקיבלתם, והשיבו תחתיה. כך גם תחסכו בלבולים וגם תזכו בהוקרת מקבל המייל על הזמן שחסכתם לו.

3. אל תתווכחו באימייל: ברגע שצצה אי־הבנה, הפסיקו להתכתב וגשו לדבר. כל התכתבות רק תחריף את המצב. אם קיבלתם אימייל משתלח במיוחד השיבו אך ורק פנים אל פנים. או לחלופין, אל תגיבו כלל. תנו לשולח לתהות אם בכלל קראתם את מה ששלח.

4. קצרו לינקים: לינק ארוך עלול לשנות את מידות חלון ההודעה או להיחתך בין השורות ולהיהפך לבלתי לחיץ. השתמשו בשירותי קיצור לינקים כגון tinyurl.com, snipurl.com או bit.ly.

5. אל תשיבו לשאלות חסרות תשובה: כאשר מישהו שולח לי שאלה שהוא אמור להפנות לאמו, לאשתו או לפסיכיאטר שלו, אני משיב בנימוס שאיני יודע מה לומר. אם הוא שולח שאלה שהתשובה אליה דורשת מסה קצרה ("במה להשקיע עכשיו?", "מה דעתך על סטיב ג'ובס?"), אני אפילו לא מתחיל לענות. אני מבין שהוא לא טרח לחשוב על זה לבד ורוצה שאני אחשוב במקומו. למיילים האלה אני עונה: "לא יודע. מה דעתך?"

6. כתבו לכמה שפחות אנשים: בבקשות לעזרה או מידע הימנעו מתפוצה כלל־ארגונית. כל שם נוסף ברשימת הנמענים מפחית את הסיכויים שמישהו יעשה משהו. כך זה תמיד בקבוצות גדולות. אבל אימייל שמיועד לקבוצה קטנה ונבחרת יעודד את הנמענים לפעול. לכן, את בקשת העזרה הבאה שלכם שלחו הרבה פעמים, להרבה קבוצות קטנות וכביכול נבחרות. זה ישתלם.

7. השתדלו לא לצרף קבצים: את כל מה שאפשר, הדביקו לתוך גוף ההודעה. קבצים מצורפים מעמיסים על המחשב של המקבל ומעמיסים עוד יותר על הסמארטפון שלו, אם שם הוא קורא את ההודעות.  

גיא קווסאקי, איש השיווק הראשון של אפל

איך לא להיתקע אחרון במשרד

הבעיה הגדולה של עובדים מודרניים - של רובנו, בעצם - היא שאנחנו לא שואלים את השאלה החשובה ביותר בקריירה שלנו: מה בדיוק אנחנו אמורים לעשות עכשיו. למנקה רצפות יש עבודה ברורה. הוא נכנס לחדר, שוטף את הרצפה והולך הביתה רק כשהכל נקי. הבלבול מתחיל מרגע שעיקר העבודה שצריך לבצע עוברת מהידיים אל תוך הראש. האומדנים להערכת התוצאה הטובה הולכים ומיטשטשים, השיטות לביצוע העבודה אינן ברורות, ואנשים מבזבזים זמן ומשאבים, מתאמצים יותר מדי, לא מבינים איך העובד שלידם עושה את אותו הדבר ומספיק הרבה יותר ומה הם עושים לא נכון, ובסופו של דבר מחליפים את הגדרת המשימה שלהם מדברים כגון "לשפשף את הרצפה עד שהלכלוך ייעלם" ל"לצאת הביתה לפני חמש".

סודם של האנשים היעילים באמת הוא בהירת ההגדרה איור: ליאם צברי

הפתרון הוא בהירות. אם נגדיר לעצמנו במדויק מהי ה"תוצאה" שעלינו לייצר, אילו תשובות ורכיבים היא תכיל ומה בדיוק היא צריכה לעשות, נדע מהן הפעולות הממשיות שנדרשות מאיתנו ומה מבזבז את זמננו. סודם של האנשים היעילים באמת הוא בהירות ההגדרה. הרגע שלפני ההתחלה, שבו הם מגדירים את התוצאה. הסיבה לאטיות, בלבולים, בינוניות וביצועים חלקיים היא עבודה שהחלה לפני שסופה הוגדר בפירוט. האירוניה היא שבשביל לצאת הביתה בחמש, צריך להקדיש את כל הזמן שנחוץ כדי לעשות סדר בראש. כדי לדמיין את הרצפה, ולדעת מה לנקות.

1. תנו לעצמכם הוראות שאפשר לדמיין. מדי יום אמרו לעצמכם, במילים ברורות, מהן כל הפעולות שעליכם לבצע - בטלפון, במחשב, בשיחה עם הבוס וכך הלאה. רשמו אותן ברשימה שממוינת לפי ההקשר (למשל: "שיחות טלפון", "דברים לחקור באינטרנט", "נקודות לשיחה") ועקבו אחרי התקדמותכם. זכרו: החלטה לסיים הכל בשעות נוספות היא ויתור לעצמכם. נקו את כל הרשימה בשעות העבודה.

דיוויד אלן

2. אמצו שיטה לניהול זמן: מוחנו אינו אמין. הוא מתבלבל ושוכח. כדי להיות יעילים עלינו להפסיק להסתמך עליו. עלינו לאמץ מערכת שתאפשר לנו להזין אליה משימות ואז לשכוח מהן לגמרי, ביודענו שהיא כבר תתזכר אותנו. זה יכול להיות עוזר, אפליקציית אייפון, תזכורות באאוטלוק או נייר ועיפרון. מה שחשוב הוא שנבטח במערכת לחלוטין, ונטיל את ניהול זמננו עליה, ולא על המוח.

3. ישמו אותה גם בחייכם הפרטיים: אי אפשר לדעת מתי הבלתי צפוי יתרחש. אבל אם אתם יודעים שתקבלו תזכורת אוטומטית גם על הדדליין בעבודה וגם על המתנה שצריך לקנות לאירוע המשפחתי, תוכלו תמיד להישאר רגועים ולהתמודד עם כל דבר חדש, בלי לחשוב מה אולי שכחתם. לכן, השתתמשו במערכת ניהול הזמן מהעבודה גם בחייכם הפרטיים.

4. ודאו שכולם יודעים מה נדרש מהם: אם אתם מחכים למידע וחומר מאנשים אחרים, באחריותכם לוודא שהוא יגיע אליכם. גשו לאדם עם הרשימה שלכם ביד, אמרו "היי. אני עדיין ממתין לשלושה דברים ממך", ופרטו אותם בצורה מדויקת. אחרת דברים לא יקרו.

5. אם אתם מנהלים, אל תטיפו לעובדיכם איך לעבוד: כדי לעזור למי שתחתיכם לעמוד בזמנים לא יעזרו שיעורי התייעלות. פשוט בקשו מהם לבצע פעולות שיחייבו אותם להתייעל. תארו את התוצאות הרצויות, ובבהירות. הם כבר ילמדו לבד מה לעשות.

6. התחילו תפקיד חדש בבסיס: את כל החומר שממתין לכם מיינו לשלוש קבוצות: דברים לטיפול, דברים לתיוק ודברים שאינכם יודעים מה לעשות בהם. תחילה תייקו, אחר כך מיינו את הדברים לטיפול לתתי־קבוצות לפי המקום שבו יתבצעו ("לטלפון", "סידורים בחוץ", "שיחות במשרד" וכך הלאה), ואז היעזרו במנהליכם כדי למיין את הפריטים בערימה האחרונה.

7. ישמו את חוק שתי הדקות: אם קיבלתם משימה שאתם יכולים לבצע בשתי דקות או פחות, בצעו אותה מיד, תמיד. כך תחסלו יותר ממחצית הלחץ בעבודה ובחיים. זה, אולי, טיפ ניהול הזמן הטוב בעולם.  

דיוויד אלן, מחבר "לגרום לדברים לקרות" (הוצאת כנרת, 2010)

איך להרוג את הדחיינות

בפעם הבאה שאתם במשרד הרימו לרגע את העיניים וחפשו את האמהות. רואים אותן? הן מסתובבות ביניכם, ונראות ממש כאחד האדם. אם אתם לא בטוחים מי הן, יש דרך בדוקה לזהותן: הן מסיימות את כל העבודה שלהן - שהיא תמיד יותר משלכם - בחצי מהזמן ובדיוק באותה האיכות. והן מצליחות, איכשהו, לצאת תמיד ברבע לשלוש, גם אם יש פרויקט ענק לחג ומישהו חולה וצריך לעשות גם את העבודה שלו.

איך הן עושות זאת? פשוט: כאשר צריך להוציא את הילד מהגן בשלוש, כל העולם מסתדר בהתאם. בתשע בבוקר, כאשר אתם מסתכלים בשעון ואומרים 'וואו, כמה המון זמן יש לי', האמהות יודעות שאין להן זמן לכלום. הן יודעות שאין להן זמן לבזבז.

נסו לנהל את השעות שלכם כמו שמנהלים תקציב איור: ליאם צברי

אבל לא חייבים להיות אמא כדי להבין את זה. תחשבו על דברים שאתם כן יודעים לשלוט בהם. למשל כסף. כאשר אתם לווים כסף אתם יודעים מהיכן הוא בא ולמי צריך להחזיר אותו בסוף. כשאתם שורפים אלף שקל, יש לכם אלף שקל פחות. אבל כאשר אתם שורפים שלוש שעות על שטויות – מאיפה הן באות? למי חייבים אותן? תגלו את התשובה כאשר תבינו שכל שעתיים שאתם משקיעים במשהו אחד תמיד נלקחות ממשהו אחר. שעה בפייסבוק עכשיו – גם אם כרגע זה בכלל לא נראה לכם קשור – תבוא מתישהו על חשבון שעה עם בת הזוג בסוף השבוע. זה באמת מה שקורה.

לכן, כדי לנהל את הזמן שלכם ולהבין את ערכו ואת מחיר הדחיינות, נסו לנהל את השעות שלכם כמו שמנהלים תקציב. קבעו מראש כמה שעות אתם רוצים להשקיע עם חברים, כמה עם בני הזוג, כמה באימוני כושר, כמה בעבודה, וכאשר תראו שלא הכל נכנס, תבינו שאתם צריכים להתייחס באחריות רבה יותר לזמן שלכם. ואם לא בשבילכם, אז בשביל הילד בגן. C

1. הקפידו שאחרים יקבעו לכם את הדדליין: חבר ילדות שלי בשם רון תמיד היה אומר לי: "אם אני אוכל עוד עוגייה קח את הקופסה ואל תחזיר לי". רון עלה על שיטה שהיא מעולה גם למבוגרים: דדליין שהזולת מפקח עליו. לכולנו יש נטייה לוותר לעצמנו ולציית לקולות סמכותיים מבחוץ, ולכן דדליין שמגיע מבחוץ תמיד יהיה יעיל יותר. לסטודנטים שלי אני ממליץ לספר לכל העולם על הדדליינים שלהם, וכך ליהנות מהיתרון שבסביבה ביקורתית.

דן אריאלי

2. חדלו מ"עשייה מדומה": יום העבודה מלא בפעולות קטנות שנותנות תחושה מטעה של התקדמות וסיפוק: לקרוא הודעות באימייל, לדוגמה, או לעזור למישהו אחר במקום לעשות את העבודה שלנו. רק בסוף היום התחושה הזו נהפכת לריקנות חמצמצה של "לא הספקתי כלום". לכן, עבדו רק מרשימות שהכנתם בתחילת היום והכירו בכך שהאימייל הוא האויב הגדול שלכם. הרחיקו מעצמכם את הדברים שאיתם "מבצעים" דחיינות.

3. קבעו פגישות לשעה הגרועה ביותר שלכם: אני חושב שאחת האפליקציות הכי מזיקות בעולם המחשבים היא תוכנת לוח השנה. מתקשרים אליכם, מבקשים להיפגש, ואתם פותחים את לוח השנה, רואים שמחר בשלוש אתם פנויים וקובעים פגישה. אבל אתם לא באמת פנויים מחר בשלוש. אתם לא יודעים מה תעשו מחר, וגם לא מתי תהיו פנויים. לכן, עצתי היא שאת כל הפגישות תקבעו לזמן שמראש הקדשתם לכך (מומלץ: יום חמישי ב־16:00, שהוא כנראה השעה הכי מבוזבזת בשבוע). שאר הזמן שלכם הוא זמן עבודה. והוא שלכם. אל תבזבזו אותו.

4. עבדו על מעט דברים: כאשר יש יותר מדי משימות לבצע, לרוב לא עושים בסוף כלום. נסו בכל יום להגביל עצמכם למשימה אחת גדולה, והחזיקו בצד רשימה של משימות קטנטנות שאפשר לדחוף ברגעים שבהם אין לכם כוח לעבוד. כאשר אתם עושים הפסקה מהדבר האחד הגדול שאתם שקועים בו, במקום ללכת לאימייל או לפייסבוק גשו לרשימה השנייה ודחפו משימה קטנה. שלמו איזה חשבון, כתבו איזו תשובה. אני חושב שזו אחת הסיבות לכך שאני פרודוקטיבי - כשנמאס לי ממשהו אחד אני נח באמצעות עשייה של משהו אחר. 

דן אריאלי, מחבר "לא רציונלי ולא במקרה"

איך לנהל את הבוס

המשותף ל־3% העליונים של מקבלי המשכורות באמריקה הוא שכולם – גם השכירים שאינם מחזיקים באף מניה בחברה שמעסיקה אותם – מתייחסים אל עצמם כעצמאיים בעלי עסק, כ־Self Employed. הגישה הזאת היא אחד משני הדברים המשותפים לרוב האנשים המצליחים בעולם. הדבר השני שמשותף להם הוא שורה של הרגלים פשוטים וטכניקות בדוקות וקלות ליישום, שמשיגים תמיד את אותן תוצאות מוצלחות. האנשים שנמצאים על המסלול המהיר הם אלה שבסך הכל הבינו מה עובד, וחוזרים על המשהו הזה שוב ושוב.

לכן, כדי להשתלב במסלול המהיר עליכם לעשות שני דברים, אחד קשה ואחד קל. הקשה הוא להבין שכיום כולנו עצמאים. כבר ברגע זה אתם עצמאים. לא משנה מי מדפיס את תלוש המשכורת שלכם, אתם הבוסים היחידים של עצמכם, בכל המובנים. אתם אלה שקבעתם את גובה משכורתכם, ואתם אלה שתקבעו בטווח הארוך את כל מה שיקרה בקריירה שלכם. המשימות שתבצעו, המשאבים שיעמדו לרשותכם, התגמול שתקבלו - אתם אחראים לכל אלה.

אתם הבוסים היחידים של עצמכם איור: ליאם צברי

מרגע שתבינו זאת, ותתחילו לראות את עצמכם כנשיאיה של חברה שמעסיקה עובד אחד - אתם - ומוכרת מוצר אחד בשוק תחרותי – שירותיכם האישיים – תיכנסו למסלול המהיר. כעת ייוותר לכם רק ללמוד מהן הפעולות שעובדות. מה כדאי לעשות שוב ושוב כדי להשיג בפחות משנתיים את מה שרוב האנשים לא משיגים גם ב־20 שנה. חמש העצות הבאות יעזרו לכם להעביר לידיכם את השליטה בהתנהלות מול מי שנמצא בדרגה מעליכם, ולהתקדם מהר יותר וגבוה יותר בסולם הדרגות והתשלום. זכרו שרוב האנשים שנמצאים מעליכם נמצאים שם כי הם חזרו על הפעולות האלה בדיוק, ועל דומות להן, ופשוט הספיקו לעשות זאת יותר פעמים מכם.

1. בחרו בבוס הנכון: כפי שלמנהל חשוב לבחור את העובד הנכון, חשוב שאתם תבחרו את המנהל הנכון. מנהלים נכונים הם כאלה שמדברים בכנות וישירות, עומדים במילתם ומתארים משימות בפירוט ובדיוק. יש שתי דרכים לזהות אותם מהר. האחת היא לתחקר מכר שכבר עובד בחברה, והשנייה היא לפגוש בהם, ולראות עד כמה אתם מרגישים בנוח בקרבתם. לרוב די בכך.

2. בקשו ישירות את מה שאתם רוצים: העולם שייך למבקשים, לא לאלה שיושבים ומחכים שמה שהם רוצים יקרה. הדרך המהירה לקבל את מה שאתם רוצים – מהחיים בכלל ומהבוס בפרט – היא לבקש. ולא כי אתם "חייבים" או כי "מגיע לכם". בקשה צריכה להיות בנויה כתיק משפטי, כטיעון שמוכיח שזה מה שצריך לקרות. אם אתם מבקשים תגמול, עליו להיות מגובה ברשימת הישגים. אם אתם מבקשים משאבים — אז בתחזית מפורטת.והיא חייבת תמיד להיות חמימה ואופטימית. ואם לא קיבלתם, שאלו מה עליכם לעשות כדי כן לקבל. היו תמיד בטוחים, חברותיים, ונחושים.

בריאן טרייסי

3. הביאו פתרונות, ולא בעיות: החיים מלאים בבעיות. בעיות הן הדבר שממנו עשוי כל יום עבודה. כולם מתלוננים על בעיות, תמיד. אבל כדי לקבל את מה שאתם רוצים הגיעו אל המנהל שלכם עם פתרונות מוכנים מראש, שלא ידרשו ממנו לחשוב על הבעיה אלא רק לאשר לכם לקבל את מה שנחוץ לכם כדי שהבעיה תיעלם. לרוב, המנהל יהיה אסיר תודה, וגם ישמח לתת לכם את מה שתרצו כדי שתמשיכו לפתור בעיות בלי לערב אותו.

4. תמיד הציגו אפשרויות: כאשר אתם מביאים רעיון לאישור, הכינו תמיד לפחות שתי אפשרויות – גם אם אין שתי אפשרויות. מתן הברירה חשוב. אם תציגו רק רעיון אחד, המנהל ירגיש מתומרן ויחשוב לבדו על הרעיון השני.

5. תמיד גבו את המנהל: את הביקורת שלכם אמרו למנהל בפניו, בכנות ובישירות, ובשיחה פרטית ונינוחה. אבל בפומבי תמיד גבו אותו, גם כאשר הוא שם וגם כאשר הוא אינו שם. אל תרכלו עליו ואל תביכו אותו. כמו עם כל אדם, גם עם מנהלים נאמנות גוררת נאמנות.  

בריאן טרייסי, המאמן האישי המצליח ביותר בארה"ב

עשרת הדיברות למיזנתרופ המשרדי

1. האיש המעצבן ביותר במשרד לעולם יחלוק איתכם את הקיוביקל. זה לא חוק מרפי או משהו כזה, אלא עובדת חיים פשוטה. אי אפשר לחלוק עם מישהו את השעות האיומות ביותר ביום בלי לפתח כלפיו טינה עמוקה. כשמסתכלים על זה ככה, תגידו תודה שאתם לא עובדים מהבית.

2. בארץ כל יום הוא קז'ואל פריידיי. בשום מקום אין קוד לבוש ראוי. היחידים שמכניסים את החולצה למכנסיים הם אנשי מכירות. עכשיו, נכון שבאופן כללי מדובר בדושבאגס עצומים, אבל בטוח שמתם לב שהחיים שלהם טובים בהרבה משלכם. אגב, הם גם מריחים יותר טוב.

3. המשאב הנדיר ביותר במשרד הוא כוסות נייר ופלסטיק. כלים חד־פעמיים הם הראשונים ללכת תחת חרב הקיצוצים המונפת, מפני שמסדרונות החברה עמוסים לעייפה באויבים הטבעיים שלהם: עובדות קבלן רוסיות ופקידים שאיבדו צלם אנוש.

סצינות מחרידות בשירותים איור: ליאם צברי

4. הסצינה המחרידה ביותר בחיי המשרד מתרחשת בסביבות השעה שתיים בצהריים, כשהשמן מהנהלת חשבונות יוצא מהשירותים, ועל רצפת התא פתוח מדור הספורט של "ישראל היום".

4 . אי אפשר לצאת טוב מביקור משותף עם הבוס בשירותים. פשוט קחו את זה כאקסיומה - רבים ניסו, כולם נכשלו. אז אל תנסו להיות גיבורים, ובטח לא מצחיקים - כי אתם לא זה ולא זה - פשוט אל תיתנו לזה לקרות. אם נחוץ, הקדישו את כל זמן העבודה ללימוד ההרגלים שלו, האפטרשייב וחריקת הנעליים שלו, וודאו שזה לא קורה. אם הגעתם לפנסיה בלי שזה קרה, תהיו גאים - שעון הזהב הזה הכי מגיע לכם.

5. מנהלים באים והולכים, וכמוהם כל העובדים, בכירים וזוטרים כאחד. כל הזיכרון הארגוני של המערכת משתמר לפיכך אצל הגורם היחיד במערכת שאינו מתחלף לעולם - המסנן של התמי 4.

6. זאת טעות נפוצה לחשוב שהאירוע המביך ביותר של שנת הכספים הוא מסיבת החברה. למעשה, זה הבוקר שאחרי שמתעלה על הכל. כל החשדות האיומים שלכם לגבי הקולגות התאמתו בליל אמש, והבוקר הכל נמצא שם, במסדרון, כמו עצם ענקית בגרון. אם אתם יכולים, כדאי להיות חולים ביום הזה. מצד שני, אם אתם יכולים לעשות את עצמכם חולים, יש לכם כוחות על־טבעיים, ואז אתם סתם מבזבזים את זמנכם במשרד. לוזרים.

7. באופן פרדוקסלי ובניגוד גמור לכל כללי הג'ונגל המקובלים, האנשים החזקים ביותר במשרד הם הנכים, העיוורים ובעלי המוגבלויות. בלתי אפשרי לפטר אותם, אי אפשר להכריח אותם לעבוד, אסור לחסום להם את הגישה לפייסבוק. אם הדרך למעלה נראית חסומה, נסו להיאחז בכל הכוח בבחור על כיסא הגלגלים. במקרה הגרוע, עשיתם חבר חדש.

8. מעלית היא כמובן האזור הארור ביותר במשרד שלכם. עזבו את מסעות המבוכה האינסופית לצד הבוס, או השכנים לבניין שבשבילם מעלית אף פעם לא מלאה מדי. איך זה שעדיין לא הצליחו לשים שם מזגן? הטיפ כאן, אגב, הוא להשתמש במדרגות. דברים טובים קורים שם.

9. ממש כמו בכלא, גם במשרד מומלץ לאתר בימים הראשונים שלכם את הלוזרים הכי גדולים, ולהותיר עליהם חותם שלא יישכח. בסביבה המשרדית האנשים האלה די בולטים: אלה הגברים שמביאים אוכל מהבית (חוץ מהטריפוליטאים כמובן, שמעולם לא אכלו שום דבר אחר).

10. צאו מזה, לאף אחד פה לא באמת אכפת מכם.

איך לא לעבוד

כשזה מגיע להתחמקות מעבודה אפשר לומר שלמדתי אצל הטובים ביותר. תשע שנים בענקית התקשורת פסיפיק בל לימדו אותי כל מה שיש לדעת על איך להיראות עסוק בלי לעשות כלום. ובכל השנים האלה מניית החברה טיפסה ביציבות, מה שכנראה מוכיח שעשיתי את הדבר הנכון לחברה. לכן, הסודות הבדוקים שלי להעמדת פנים שאתם עושים משהו הם הכרטיס שלכם לחופש ושגשוג.

המטרה היא לשרוד, להיות מאושרים ולקבל על זה כסף איור: ליאם צברי

אבל יש מכשול אחד בדרך, והוא המנהל. הוא ינסה תמיד להעביד אתכם עד - אבל לא טיפה יותר מאשר - מוות. לכן, לא מוגזם לומר שחייכם תלויים ביכולתכם להיראות יצרניים בלי לבזבז זמן ואנרגיה.

זכרו שבכל רגע נתון אתם משתייכים לאחד משלושה סוגי עובדים: אלה שעובדים בחריצות בלי קשר לגובה שכרם (אידיוטים), אלה שלא עושים כלום וכולם יודעים את זה (אידיוטים), ואלה שלא עושים כלום, אבל כולם חושבים שהם עושים משהו (שורדים מאושרים). המטרה שלכם היא לשרוד, להיות מאושרים, ולקבל על זה כסף מהמעסיק שלכם, שממילא לא מגיע לו שיעבדו אצלו אנשים נחמדים כמוכם.

1. הצטרפו לצוות כיועצים: אחרי המנהל, האדם השני שעושה הכי מעט הוא המומחה המלווה. כדי להיות מומחה כזה תידרש לכם הבנה כלשהי במשהו, אבל לא נחוצה מומחיות של ממש. מספיק שתדעו טיפה יותר מהאחרים. וכדי שלא יציקו לכם בשאלות, בחרו לייעץ בתחום משעמם ומרתיע כגון חוקי מיסוי או ניהול מאגרי מידע.

2. חכו לאחרים: נסו לקחת על עצמכם משימות שבהן עליכם לפעול על סמך חומרים ותשובות שתקבלו מעובדים חסרי כל יכולת, ממנהלים עסוקים מדי או מספקים לא אמינים. בחרו מנהל בור, הגישו לו מסמך ארוך ובקשו הנחיות על פיו. התעקשו שכדי להבריק נחוצים לכם מוצרים ש"יהיו זמינים בקרוב". וככלל אצבע, נסו לקחת על עצמכם משימות כמה שיותר ארוכות טווח, מקיפות וסבוכות.

סקוט אדמס

3. החליפו עבודה כל שנתיים: תתקדמו, תמציאו את עצמכם מחדש, קחו פסק זמן - איך שלא תקראו לזה, חשוב שתעזבו את מקום העבודה לפני שמישהו יבין מה בעצם אתם עושים ואיך אפשר להשיג אתכם. אחרי שנתיים הביצועים שלכם גם יתחילו להשתפר, דבר שמשול ללהתחנן לעוד סינג'ורים. דאגו תמיד לקבל ממקום העבודה החדש מכשיר טלפון חדש, ואל תשלחו לקולגות הישנים את המספר.

4. התלוננו כל הזמן: נצלו כל הזדמנות כדי לבכות לקולגות ולבוס על עומס העבודה הבלתי נסבל שהפילו עליכם, על איך מצפים מכם לעשות יותר מכולם ועל איך רומסים את זכויות האדם שלכם. גם אם לכולם ברור שהמצב הפוך, המסרים יחלחלו להם לתת־מודע.

5. אל תענו לטלפון: רק לעתים נדירות מישהו יתקשר אליכם כדי לתת לכם משהו חינם. רוב האנשים יתקשרו אליכם כדי לבקש מכם לעשות משהו עבורם. סננו את כל השיחות, בתא הקולי בקשו להשאיר הודעת SMS מפורטת, וחזרו רק אל מי שיכול לפטר אתכם או שאין לכם שום ספק בטוהר כוונותיו.

6. הגיעו לעבודה דקה לפני הבוס: כך יתקבל הרושם שאתם שם מעלות השחר. ואם הגעתם אחרי הבוס – דאגו גם לעזוב דקה אחריו. בישיבות יש לנהוג להפך: להגיע באיחור ולעזוב מוקדם. כך גם יהיה לכם זמן חופשי וגם יתקבל הרושם שאתם עסוקים במשהו.

סקוט אדמס, יוצר קומיקס הקאלט "דילברט"

איך לעזוב את מקום העבודה ולמצוא ג'וב טוב יותר

1. אל תחכו לנקודת השפל: רוב האנשים עוזבים כאשר רע להם כל כך עד שהם חייבים למצוא מקום אחר. זו טעות. משמעותה היא שבזבזתם הרבה זמן בלי להתקדם לשום מקום, שכעת אתם בעמדת חולשה לקראת המשא ומתן על התפקיד הבא שלכם, ובקיצור, שעיכבתם לעצמכם את התקדמות הקריירה.

אל תחכו לנקודת השפל כדי לעזוב את העבודה איור: ליאם צברי

2. מתי עוזבים? ברגע שגיליתם שהפסקתם להשתפר: הזמן לחפש מקום עבודה חדש הוא כאשר אתם מרגישים שהתחלתם לדשדש בבינוניות ושאינכם מצליחים להעלות את תפוקתכם. למה? כי נתקעתם, ולכן גם קידומכם נתקע. אולי אתם הראשונים שהבחנתם בכך ואולי אתם האחרונים, אבל בשני המקרים עתידכם בחברה נחסם. כרגע ערככם בשוק הוא הגבוה ביותר שיוכל עוד להיות, ומוטב לנצלו כדי לזנק להתחלה החדשה הבאה.

3. בזמן חיפוש העבודה, תנו את הנשמה: השבועות האחרונים במקום העבודה יכולים להשפיע גורלית על תפקידכם הבא ועל תדמיתכם בשוק לאורך זמן. אנשים מדברים. אל תתנמנמו ואל תקטינו ראש. תנו את הנשמה, כך שעזיבתכם תהיה בתום שרשרת הישגים של הרגע האחרון. ההשקעה הזאת תשתלם יותר מהרבה דברים אחרים שעשיתם בקריירה שלכם.

4. נצלו את לינקדין: הרשת החברתית־עסקית לינקדין יכולה לתת תמונה מדויקת של מצב הביקוש לעובדים בשוק, וגם מעניקה מידע רב־ערך שעוזר להתקבל לחברות נחשקות. למשל, בעמודי הפרופיל של חברות אפשר לראות מהיכן הגיעו רוב עובדיהן (לדוגמה, מיקרוסופט שוכרת את יוצאי אורקל), וגם לאילו חברות העובדים ממשיכים. הפרטים האלה מלמדים על הדרישות האמיתיות של תפקידים בשוק. וזה בלי להזכיר את היתרון שבמציאת מכר שעובד בתוך חברה, שיכול לספר מה המראיינים באמת רוצים לשמוע.  

גיא קווסאקי