נגד הזרם: מלכה חדשה בסעודיה ושמה סין

בשנים האחרונות מתהדק הקשר הכלכלי - וכפועל יוצא גם הפוליטי - בין סין למדינות המפרץ העשירות. בעוד שהסינים מתמקדים בתחום הכלכלי, מבקשות מדינות המפרץ לכרות בריתות חדשות הכוללות מגוון רחב של אינטרסים, לאחר שהתאכזבו ממדיניות החוץ של ארצות הברית בעשור האחרון.

בבסיס מדיניות הפיתוח של סין עומדת השאיפה לאספקת אנרגיה יציבה. לכן היא נהפכה לבעלת ברית מועדפת עבור המדינות הערביות העשירות בנפט וגז. בחמש השנים האחרונות גדל שווי הסחר בין סין למדינות ערב פי שלושה, כך שב־2009 הוא הגיע לכ־107 מיליארד דולר. במקביל, חברות סיניות זכו במיזמי תשתית בהיקף של מיליארדי דולרים במדינות הערביות ובעיקר במדינות המפרץ.

הציר המשמעותי ביותר שהתפתח בעשור האחרון הוא זה שבין סין לסעודיה. על החשיבות שמייחסים בריאד לקשר עם סין אפשר ללמוד מהעובדה שעם עלייתו של המלך עבדאללה לכס השלטון ב־1999, הוא בחר לערוך את ביקורו הרשמי הראשון בבייג'ינג.

נוכח הצמיחה המהירה בסין, הודו ויפן בעשור האחרון, הבינו הסעודים עד מהרה כי אסיה עתידה לשמש שוק היעד העיקרי ליצוא הנפט במקומן של צפון אמריקה ואירופה. הצהרותיו של נשיא ארצות הברית ברק אובמה בדבר רצונו לצמצם את התלות של מדינתו ביבוא נפט רק חיזקו את ההבנה הזו.

עשור של זינוק

יחסי הסחר בין סין לסעודיה החלו כבר בשנות התשעים המוקדמות, אך בשנים הראשונות הן התנהלו בעצלתיים. עם הצמיחה הכלכלית המהירה בסין בתחילת שנות האלפיים הם תפסו תאוצה, ונכון להיום, סעודיה היא שותף הסחר המוביל של סין בעולם הערבי.

קשה היה לתאר שכך ייראו הדברים לפני כ־20 שנה, עת כוננו היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות. ב־1990 עמד שווי הסחר הדו־צדדי בין סין לסעודיה על פחות מחצי מיליארד דולר. אם באותה שנה הסתכם היצוא הסיני לסעודיה בכ־440 מיליון דולר, הרי שבשנת 2000 הוא זינק לכ־1.2 מיליארד דולר. היצוא הסעודי זינק מ־42 מיליון דולר ב־1990 לכ־1.5 מיליארד דולר בשנת 2000.

לאחר שנת 2000, כשמחירי המוצרים מתוצרת סין נהפכו לתחרותיים, צמח היבוא הסעודי מסין במידה ניכרת. הסינים מייצאים לממלכה בעיקר מוצרי טקסטיל, אלקטרוניקה, מוצרים מכניים ויחידות מיזוג אוויר. הסעודים מייצאים לשוק הסיני בעיקר נפט גולמי וגם מוצרי פלסטיק.

בשנים 2002–2004 זינק היבוא הסעודי מסין בכ־160%, ובאפריל 2006 הכריז נשיא סין כי הוא מקווה שב־2010 יגיע היקף הסחר הדו־צדדי בין המדינות ל־40 מיליארד דולר. ואולם יעד זה כבר הושג ב־2008 - עת עמד היצוא הסעודי לסין על 31 מיליארד דולר, בעוד שהיצוא הסיני לסעודיה עמד על כמעט 11 מיליארד דולר.

עתה הציבו הסינים והסעודים רף שאפתני יותר להיקף הסחר הדו־צדדי: 60 מיליארד דולר עד 2015. יעד זה יושג, בין השאר, אם התוכנית לחתימת הסכם סחר חופשי בין סין למדינות המפרץ תצא אל הפועל בשנים הקרובות - כפי שמתכננים הצדדים.

קשר הנפט

מרכיב הסחר העיקרי בין סין לסעודיה הוא כמובן הנפט. עד המחצית הראשונה של שנות התשעים ייצאה סעודיה נפט בכמויות זניחות לסין, אבל במחצית השנייה של אותו עשור חל זינוק ביצוא הנפט למדינה המאוכלסת בעולם, לאחר שקצב הביקושים לאנרגיה היה גבוה מההיצע.

הגרעין האיראני - בין סין לסעודיה סעודיה חוששת אך בעלת הברית החדשה לא נחלצת לעזרתה בעוד שסין מדגישה כי האינטרס שלה בטיפוח היחסים עם סעודיה הוא כלכלי גרידא, הרי שגם בבייג'ינג מבינים בשנים האחרונות שאי אפשר להתעלם מסוגיות אחרות, ובראשן הגרעין האיראני גיל פיילר ודורון פסקין לכתבה המלאה 

ב־2007 סיפקה סעודיה לסין 527 אלף חביות ביום, ואילו בשנה שלאחריה טיפס המספר ל־720 אלף. ההערכות הן שב־2009 עמד היקף היצוא היומי על יותר מ־900 אלף חביות ביום. נכון להיום, סעודיה מספקת קרוב למחצית מיבוא הנפט הסיני.

בשנתיים הקרובות עתיד שוק הנפט הסיני להתרחב בכמיליון חביות ביום ולגרום לכך שסין תהיה אחראית על שליש מתצרוכת הנפט העולמית כבר ב־2011. חברת הנפט הסעודית "עראמקו" חתומה על חוזה עם חברת הנפט הסינית "סינופק" לאספקה של עד 1.5 מיליון חביות נפט ביום עד 2015.

כבר בשלהי 2009 נהפכה סין לצרכן המוביל של נפט סעודי כשהיא עוקפת את ארה"ב. בתמורה משקיעות חברות סעודיות - ובהן עראמקו וענקית התעשייה "סאבכ"  מיליארדי דולרים בהקמת בתי זיקוק ופרויקטים פטרוכימיים רחבי היקף בסין. בין השאר, מדובר בהרחבת כושר הייצור של בית הזיקוק במחוז פוג'יאן ובהרחבת בית הזיקוק שבמחוז שאנדונג.

סין צורכת כיום כ־5 מיליון חביות ביום כש־40% מכמות זו מיובאים. ההערכה היא כי בתוך שני עשורים יתפוס היבוא כ־60% מתצרוכת הנפט הסינית. בשל אי־הוודאות לגבי עתודות הנפט בתחומה, מרחיבה סין באמצעות חמש חברות הנפט שלה את פעילותה בחו"ל.

התרחבות הקשרים העסקיים בין שתי המדינות נעשית על חשבון החברות מהמערב, שנהגו בעבר לזכות בחלק הארי של מיזמי התשתית בסעודיה. החברות הסיניות, בעידוד ממשלת סין, מתחרות על כל מכרז בהיקף בינוני ומעלה בממלכה, ומשלחות עסקיות מסין הן עניין שבשגרה בסעודיה. הפעילות הסינית אינה אקראית אלא מתוכננת היטב: משרדי הממשלה בבייג'ינג דואגים "להקצות" קבלן סיני אחד שיתמודד על כל מכרז ואינם מתירים תחרות בין חברות סיניות על אותו מכרז סעודי.

בסעודיה פועלות כמאה חברות סיניות גדולות, ובהן 70 חברות בנייה. בשנים האחרונות קצרו הסינים הישגים לא מבוטלים בשוק הסעודי ובכלל זה זכייה במכרז עם שותף מקומי להקמת השלב הראשון של הרכבת המהירה האמורה לחבר בין הערים הקדושות מכה ומדינה. שווי הפרויקט כ־1.8 מיליארד דולר, וקבוצה סינית הכוללת חברות ממשלתיות עתידה לזכות בביצוע השלב השני של הפרויקט.

פרויקטים גדולים נוספים שבהם זכו חברות סיניות בסעודיה היו הרחבת האוניברסיטה על שם המלך חאלד (590 מיליון דולר) והקמת מסוף מטענים בנמל הים של ג'דה (230 מיליון דולר). מעבר לכך, חברות סיניות פעילות להרחבת כושר הייצור של חברות מלט סעודיות.

צילום: בלומברג

אין נתונים ברורים לגבי ההשקעות הזרות הישירות בשתי המדינות. לפי ממשלת סין, בחמש השנים האחרונות הסתכמו ההשקעות הסעודיות בסין ב־480 מיליון דולר. במקביל הסתכמו ההשקעות הסיניות בממלכה ב־450 מיליון דולר. נתון זה יכול להיחשב נמוך אם מביאים בחשבון את היקף היחסים הכלכליים בין שתי המדינות. עם זאת, המספרים אינם כוללים את תיקי ההשקעות הפרטיים של אנשי עסקים סעודים בסין, כך שהיקף ההשקעות הכולל הוא בסופו של דבר גדול הרבה יותר.

בלי ביטחון

היחסים המתהדקים עם סין משרתים את הסעודים שחפצים בצמצום התלות הפוליטית והכלכלית בארה"ב. פיגועי 11 בספטמבר והמלחמות באפגניסטן ובעיראק יצרו בוושינגטון סנטימנט אנטי־ערבי (שהיה בעיקרו אנטי־סעודי), ולמרות חילופי השלטון בבית הלבן, הסעודים עדיין זהירים כלפי הממשל החדש. מנגד, גם אנשיו של אובמה מבינים כי ארה"ב איבדה את מעמדה כגורם משפיע עיקרי על ארמון המלוכה הסעודי - כפי שהיה לאחר מלחמת המפרץ הראשונה.

חשוב להדגיש כי הסינים שואפים לאספקה בטוחה של נפט, וההשפעה הפוליטית שלהם היא תוצר לוואי של כך. הם אינם מתכוונים לשמש תחליף לארה"ב, שנוכחותה במפרץ מספקת לסעודיה הגנה על גבולותיה ומתקניה האסטרטגיים.

יש לזכור שסעודיה היא קניינית הנשק הגדולה בעולם של מערכות לחימה מתוצרת אמריקאית. הרכש הצבאי של סעודיה בארה"ב הסתכם בשנים 2005–2008 ביותר מ־11 מיליארד דולר. יחסי ארה"ב וסעודיה נשענים, אם כן, על בסיס רחב יותר מאשר אספקת נפט.

ד"ר גיל פיילר הוא מנכ"ל חברת אינפו פרוד מחקרים ודורון פסקין הוא מנהל אגף המחקר בחברה